פסוק א:אהבתי - כמה הייתי אוהב שישמע השם קולי בהתחנני. ויש אומרים:
פסוק א:אהבתי ה' כי ישמע קול תחנוני - כמו: אשר חכמים יגידו ולא כחדו.
פסוק א:ויש אומרים: כי יו"ד קולי נוסף. והנכון: שיחסר בי"ת בתחנוני.
פסוק ב:כי - טעם ובימי אקרא - כל ימי וזה אספר.
פסוק ג:אפפוני, ומצרי שאול - מן המצר מפעלי הכפל, כמו מי שם ממדיה, צרה בגוף ויגון בנפש.
פסוק ד:ובשם - ובשם הייתי קורא לאמר אנא לשון פיוס עם תודה, כמו אנא חטא העם הזה והייתי חושב בלב כי - [חנון - ורחום השם.]
פסוק ה:וצדיק - כי המשורר ירא השם.
פסוק ה:וטעם מרחם – כמו רחום.
פסוק ו:שומר - הטעם שלא אחשוב תחבולות להמלט, כי שמתי נפשי כאחד הפתאים, כי אם דלותי - ידעתי כי השם שהוא חנון ורחום יושיעני והייתי מבשר נפשי לאמר לה.
פסוק ז:שובי נפשי למנוחייכי - כנגד צרה ויגון אמצא, כי פעמים רבות גמל השם עלייכי או באה מלת גמל תחת יגמול, כמו: נתתי כסף השדה קח ממני.
פסוק ח:כי - כמה פעמים הצלת נפשי.
פסוק ח:וטעם את עיני – שהיה חושב שימות, כמו: ויבך חזקיהו.
פסוק ח:ואת רגלי - כי בהם התנועה שיוכל לברוח.
פסוק ט:אתהלך - בעבור שהזכיר רגלי, אמר: אתהלך בארצות החיים, שהם על פני הארץ ולא תחתיה.
פסוק י:האמנתי - אמר ר' משה: עתה אאמין כי מה שהייתי מדבר על לבי היה אמת, שאמר שובי נפשי ופירוש אני עניתי כמו דלותי מגזרת עני וכמו: זמיר עריצים יענה: ופירוש, אני אמרתי. על עת שנכתב בו ויהי דוד נחפז ללכת, וטעם כל האדם כוזב על שמואל שהבטיחו, או כוזב כמו לא יכזבו והטעם נכרת כי חשב שיהרג. ולפי דעתי: עתה אאמין כאשר אדבר, כי קודם עתה דברתי כזבים וככה עניתי כמו ויען איוב הראשון וענית ואמרת:
פסוק יב:מה - מה מנחה אתן לשם, כמו והשיב למלך ישראל.
פסוק יב:ודקדוק תגמולוהי – על לשון ארמית עלוהי כמו עליו. ולפי דעתי: שהיא שתי מלות אע"פ שהיא חסירת אל"ף, כמו לפלמוני המדבר את אשר עדן ובבל ובמה:
פסוק יג:כוס - על דעת רבי משה: שהוא כמו מנת חלקי וכוסי והנה הכוס מקרה והוא הנושא. ואחרים אמרו: כי הוא כמשמעו.
פסוק יג:אשא - כמו ארים והטעם מרוב השמחה, ואמר אם צרה ויגון ובשם ה' אקרא.
פסוק יג:ואם כוס ישועות – כן להקים דברו הראשון, כי בכל ימיו יקרא בשם ה', בין בצר בין במרחב.
פסוק יד:נדרי - ה"א נגדה נוסף.
פסוק יד:ומלת נא – עתה ככל נא שבמקרא ונכנסת למ"ד עם לכל עמו כמו מימין לבית.
פסוק טו:יקר - הזכיר הטעם למה מלטו השם, כי הוא מהחסידים.
פסוק טו:יקר - קשה כמו ויקר פדיון נפש,ם קשה הוא בעיני השם להמית חסידיו בלא עתם.
פסוק טו:וה"א המותה – נוסף כה"א לשאולה ואין הה"א סימן ללשון נקבה והעד שהמלה מלעיל.
פסוק טז:אנה - כמו: אנא חטא והוא לשון תודה כי תתחלף מלת אנה בה"א, או באל"ף לשנים טעמים: פעם לשון פיוס ופעם לשון תודה, כמו זה שהוא מודה לשם אנה ה' כי אני עבדך כי זה איננו לשון פיוס, רק אם יאמר אנה ה' הושיעה נא הוא לשון פיוס וככה מלת אולי פעם שמא ופעם כמו מתאוה, אולי אוכל להלחם אולי יהיה זה ופעם שמא אולי לא תאבה האשה מפי החכם.
פסוק טז:פתחת למוסרי - כאילו היה קשור במוסרות והלמ"ד נוסף כלמ"ד, הרגו לאבנר.
פסוק יז:לך, בשם ה' אקרא - שיקרא בני אדם לעבוד את השם, כדרך ויקרא שם בשם ה' אל עולם.
פסוק יח:נדרי - כבר הזכיר זה בראשונה וטעם להזכירו פעם אחרת, כי הנדר שנדרתי לא אשלמנו במקום אחר כי אם בבית השם, על כן אחריו -
פסוק יט:בחצרות בית ה' - יו"ד בתוככי נוסף כמו בתוככי מצרים או לנוכח המדינה וחתם במלת הללויה שכן יאמר לכל עמו הנזכר למעלה.