ספרו בגוים כבודו. בספרים ישנים אין בהם מלת את לא בקרי ולא בכתיב וכן הוא במסורת סוף יושב אבל בד"ה כתוב את כבדו ועיין מ"ש בסימן פ"ו:
פסוק ד:
נורא הוא. ובד"ה ונורא:
פסוק ה:
כי, כל אלהי. צריך להדגשי כ"ף של כל מפני הטעם מפסיק ולכן צריך להפסיק בין מלת כי למלת כל כמו שידוע ג"כ אצל בעלי הסוד וכן צריך להפסיק בין אלילים ובין וה' שמים עשה שלא יהא כחוזר למעלה:
פסוק ה:
עז ותפארת במקדשו. ובד"ה עז וחדוה במקומו:
פסוק ח:
ובאו לחצרותיו. בד"ה ובאו לפניו:
פסוק ט:
חילו מפניו. בד"ה חילו מלפניו:
פסוק יא:
ירעם. בס"ס היו"ד במאריך וכן הוא בחילופים לבן אשר וקבלנו קריאתו בשוא נח:
פסוק יב:
יעלז שדי. בד"ה יעלץ השדה:
פסוק יב:
ירננו כל עצי יער. בד"ה ירננו עצי היער:
פסוק יג:
לפני ה' כי בא כי בא לשפט הארץ. ובד"ה מלפני ה' כי בא לשפוט את הארץ:
פסוק יג:
ישפט תבל. לפי הנראה בחילופים הפ"א בקמ"ץ חטף לב"א ולב"ג בחולם ובכל הספרים הפ"א בחולם כב"ג שלא כמנהג ולפיכך אני אומר שהחילוף שביניהם הוא אם יש מאריך בפ"א דומיא דחילופי אחריני דהתם ואי בעית אימא איפוך לכ"א בחולם ולב"ג בקמץ כדאפליגו כי האי גוונא גבי כי יגנב איש בפרשת משפטים ואחריני דכוותייהו ועיין מ"ש בסימן ט' על ישפט תבל: