שמחה במשפט שמבצע המלך

הפרק נחתם:

יִשְׂמְח֣וּ הַ֭שָּׁמַיִם וְתָגֵ֣ל הָאָ֑רֶץ יִֽרְעַ֥ם הַ֝יָּ֗ם וּמְלֹאֽוֹ׃
יַעֲלֹ֣ז שָׂ֭דַי וְכָל־אֲשֶׁר־בּ֑וֹ אָ֥ז יְ֝רַנְּנ֗וּ כָּל־עֲצֵי־יָֽעַר׃
לִפְנֵ֤י יְ-הוָ֨ה ׀ כִּ֬י בָ֗א כִּ֥י בָא֮ לִשְׁפֹּ֪ט הָ֫אָ֥רֶץ יִשְׁפֹּֽט־תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק וְ֝עַמִּ֗ים בֶּאֱמוּנָתֽוֹ׃
(תהילים צו יא-יג)

רואים שישנה שמחה גדולה בשעה שהמלך בא לשפוט את ארצו. ויש לשאול מהי השמחה בכך?

יסוד הדברים כך הוא: נאמר "מלך במשפט יעמיד ארץ"(משלי כט ד). משפט הוא תנאי הכרחי לקיום העולם, שאם לא כן, יהיה העולם הפקר. אמנם ישנם שני סוגדי משפטים: האחד, משפט שהמלך שופט, והשני, משפט שנעשה ע"י מערכת המשפט. כאשר המשפט נערך שלא על ידי מלך, אלא על ידי שופטים, הם דנים ושופטים על פי חוקים קבועים ואז המשפט הוא נורא, כי המשפט אומר שמי שעבר עבירה נענש, והרי מי לא עבר עבירה? ולבטל את המשפט הרי לא יתכן, כי אי אפשר שהעולם יהיה הפקר. אם כן כל העובר עבירה נענש, ועלול להיות חלילה חורבן העולם כי כולם עוברים עבירות.

אך ישנה דרך אחרת; עוד עצה כיצד לשפוט את העולם ולא להחריבו (יחד עם עשיית משפט) - שהמלך עצמו יהיה השופט. כשהמלך יושב ושופט, ויש לו כח, לב ועינים, והוא רוצה לוותר למאן דהוא ורק לו, הוא יכול לעשות זאת. כי למלך יש כח לכפות על כל התושבים סדר ומשפט, בו בזמן שיוותר למספר אנשים כפי ראות עיניו. כשהקב"ה ברא את העולם, הוא ברא עולם של דין. אך לפי הדין, אין לנו שום סיכוי לחיות עד השנה הבאה. הדין הוא דין. אבל כשאנחנו תוקעים בשופר, אנו אומרים: "רבונו של עולם, אנחנו ממליכים אותך, ואתה תדון את העולם". אם ה' שופט בעצמו, הוא יכול לשפוט בחסד וברחמים. זוהי השמחה בכך שה' יתברך בָא֮ בעצמו לִשְׁפֹּ֪ט את הָ֫אָ֥רֶץ.