פסוק א:שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ; שִׁירוּ לַה', כָּל הָאָרֶץ. דָשׁ; שִׁירוּ לַה', כָּל הָאָרֶץ.
פסוק ב:שִׁירוּ לַה', בָּרְכוּ שְׁמוֹ, בַּשְֹּרוּ, הכריזו ברבים מִיּוֹם לְיוֹם, בכל יום את יְשׁוּעָתוֹ.
פסוק ג:סַפְּרוּ בַגּוֹיִם את כְּבוֹדוֹ, בְּכָל הָעַמִּים ספרו את נִפְלְאוֹתָיו.
פסוק ד:כִּי גָדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד, נוֹרָא, מעורר יראה, נשגב ונערץ הוּא עַל כָּל אֱלֹהִים.
פסוק ה:כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אינם אלא אֱלִילִים, ישויות חסרות כוח ונטולות ממשות, ואילו ה' הוא בעל הכוח האמתי, הוא זה אשר שָׁמַיִם עָשָׂה.
פסוק ו:הוֹד וְהָדָר, הפאר הגדול, הזיו והזוהר, נמצאים לְפָנָיו, כקישוטים הקבועים בחצרו; עֹז, כוח, שגב וְתִפְאֶרֶת שוכנים בְּמִקְדָּשׁוֹ.
פסוק ז:הָבוּ, תנו לַה', מִשְׁפְּחוֹת העַמִּים; הָבוּ לַה' כָּבוֹד, את רגש הכבוד ואת עֹז, תוקף אחיזתכם. כבדוהו והיו קשורים אליו.
פסוק ח:הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ, שבחוהו ורוממוהו. שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹאוּ לְחַצְרוֹתָיו כדי לעבדו.
פסוק ט:ושם הִשְׁתַּחֲווּ בהכנעה לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ, בהרגשת ההדר שבקדושה, ביראת הרוממות. חִילוּ, רעדו מִפָּנָיו, כָּל הָאָרֶץ.
פסוק י:אִמְרוּ בַגּוֹיִם: ה' מָלָךְ. וכאשר הוא מתגלה במלכותו, אַף תִּכּוֹן, תתייצב תֵּבֵל, בַּל תִּמּוֹט, ולא תתמוטט. העולם, הנראה לעתים רופף ובלתי יציב, יעמוד איתן ומכוון בתוך מלכות ה', וה' יָדִין אז עַמִּים בְּמֵישָׁרִים, ביושר.
פסוק יא:בהתגלות מלכות ה' תגדל שירת השמחה, והיא תקיף את הדומם, הצומח והחי: יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם, וְתָגֵל, תשמח גם הָאָרֶץ, יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ, כל מה שיש בו.
פסוק יב:וכן יַעֲלֹז, ישמח שָׂדַי, השדה וְכָל מי ומה אֲשֶׁר נמצאים בּוֹ. אָז יְרַנְּנוּ גם כָּל עֲצֵי היָעַר, שאינם בתחום שלטונו של האדם.
פסוק יג:כל אלה יביעו שירה לִפְנֵי ה', כִּי בָא להתגלות, כִּי בָא לִשְׁפֹּט את הָאָרֶץ. ההתגלות תהיה כאשר ה' יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק, וְעַמִּים בֶּאֱמוּנָתוֹ, באמת שלו, או: במהימנותו.