מזמור בזמן הבאת ארון ה' לתוך ההיכל
פרקנו הושר, כמפורש בדברי הימים (א טז), בעת הובא ארון הא-להים אל האוהל בציון אשר נטה לו דוד. הפרק מורכב מחלקים אלה:
- פתיחה: שני הפסוקים הראשונים.
- חלק א' - מפסוק ג' עד פסוק י'.
- חלק ב' - מפסוק י' עד סוף הפרק.
סימן לדבר: כי פסוק ג' מתחיל בדרישה: "סַפְּר֣וּ בַגּוֹיִ֣ם", ובפסוק י' דרישה זו חוזרת עוד הפעם: "אִמְר֤וּ בַגּוֹיִ֨ם".
לכל אחד משני חלקי הפרק מגמה מיוחדת הקשורה במאורע היום: בחלק הראשון המגמה היא כלפי ישראל: לבל ינהגו צרות עין ולבל ייחדו את ה' הקובע היום את משכנו בתוכם להם לבדם, לאמר: לנו הוא ולא ניתן לאחרים חלק ונחלה בא-להי ישראל, כי אם אדרבה ישתדלו ויתאמצו לשתף את כל העמים בעבודת א-ל אמת ולמשוך את כולם אל חצרות בית ה' לכרוע לפניו שם ברך ולהגיש לו מנחה! ובחלק השני של הפרק המגמה היא כלפי העמים: לבל ידמו כי ה' משוחד מעתה לעוות משפטם עד יעשה כלה אתם, כי ה' לא יעוות משפט, וגם מהיכלו אשר בציון ישפוט תבל בצדק ועמים במישרים.
בדברי הימים הובא מנוסח הפתיחה רק: "שִׁ֤ירוּ לה' כָּל-הָאָ֔רֶץ בַּשְּׂר֥וּ מִיּֽוֹם-אֶל-י֖וֹם יְשׁוּעָתֽוֹ"(דברי הימים א טז כג); לפי דעתי אות הוא כי הנוסח שלפנינו פה מחובר מחליפת קריאות בין הקהל ובין הלויים-המשוררים, ושם בדברי הימים נשמטו קריאות הקהל ולא הובא אלא מה שיצא מפי המשוררים-הלויים. ובכן לפי זה: "שִׁ֣ירוּ לה' שִׁ֣יר חָדָ֑שׁ!" - היא קריאת הקהל אל המשוררים, "שִׁ֥ירוּ לה' כָּל-הָאָֽרֶץ!" - הוא מענה הלויים לומר כי הכל מחוייבים בשירה זו. "שִׁ֣ירוּ לה' בָּרְכ֣וּ שְׁמ֑וֹ" - היא קריאה שנית אל הלויים מתוך הקהל, ו"בַּשְּׂר֥וּ מִיּֽוֹם-לְ֝י֗וֹם יְשׁוּעָתֽוֹ" - הוא שוב מענה הלויים בתור מודעה כי לא יצא הקהל ידי חובתו בשיר שישמע מפי הלויים היום, אלא מחוייבים ועומדים הם כולם לבשר ולפרסם ישועת ה' וכח מעשיו יום יום.
וכן חסרה בדברי הימים הפסקה החותמת את הפרק: "יִשְׁפֹּֽט-תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק וְ֝עַמִּ֗ים בֶּאֱמוּנָתֽוֹ", ואולי גם זו קריאת העם היא בסוף הפרק לסכם את הרעיון היסודי של חלקו השני.
כִּ֤י כָּל-אֱלֹהֵ֣י הָעַמִּ֣ים אֱלִילִ֑ים וה' שָׁמַ֥יִם עָשָֽׂה:
(תהילים צו ה)
הזכיר פה רק בריאת שמים, מפני כי בריאת הארץ לכל צורותיה (מחקרי ארץ ותועפות הרים, הים והיבשה) על ידי ה' כבר הזכיר בפרק הקודם.
וזה לפי ההשערה שחויתי בפירושי לפרק הקודם - כי שני הפרקים צ"ה ו-צ"ו נאמרו זה אחר זה, אלא שזה בחוץ ההיכל וזה בפנים! ומכאן חיזוק להשערה הנזכרת לעיל.