פסוק א:שירו לה' שיר חדש - פעמים, והטעם תמיד.
פסוק א:כל הארץ - כל יושבי הארץ, וכל הארץ באו מצרימה.
פסוק ב:שירו - שמו הנכבד שהוא שם העצם.
פסוק ב:בשרו - אתם עם ה' אלה לאלה.
פסוק ג:ספרו - בעבור שהזכיר בגוים, על כן כל הארץ הוא ארץ ישראל.
פסוק ד:כי - אף על פי שתספרו כבודו ונפלאותיו, הוא יותר גדול ומהולל מאד על כל אלהים - הם המלאכים, כי הוא אלהי האלהים.
פסוק ה:כי, אלילים - שוא ושקר כמו רופאי אליל והוא מגזרת אל, אל יש בו או אל יש הוא והלשון תקצר לדבר, כמו וטוב משניהם את אשר עדן לא היה.
פסוק ה:וטעם שמים – מעונות המלאכים שהזכיר והוא השם הנורא על הנשמות, שהם צורות נכבדות והוא עשה הגופות.
פסוק ו:הוד, לפניו - לבדו, לא לפני אלילי העמים.
פסוק ו:במקדשו - השמים משמי קדשו, או הארון שנקרא עוז בבית המקדש והוא הנכון. והטעם: כי השמים מעונות הכוכבים ובית המקדש בית זבול לו:
פסוק ז:הבו - שתודו בפה כי הכבוד והעוז לו לבדו הם.
פסוק ח:הבו - טעם כבוד שמו - הוא הארון שהוא נקרא שם, על כן ובואו לחצרותיו.
פסוק ט:השתחוו - בבואם במנחה אל החצר ותהיה השתחוייתכם בחיל ופחד.
פסוק י:אמרו - ידבר עם המביאים המנחה שיאמרו הגוים בשובם, כי השם מלך. והטעם כי השם ישב את האדם על הארץ.
פסוק י:וטעם אף תכון – כי השם מלך צדק הפך פור, התפוררה ארץ ימוטו כל מוסדי ארץ.
פסוק יא:ישמחו - בתת טלם והארץ תתן יבולה והשדה יתן פריו וזהו יעלוז.
פסוק יא:וטעם ירעם – העננים העולים מהים או הכל דרך משל, כי כל העולם יהיה בהשקט ובטח בהראות צדק השם בארץ, או על דרך צאת השרים והמנגנים לפני המלך בבואו ממקום רחוק.
פסוק יא:וטעם כי בא – השני פירוש הראשון, כמו: אל החצר החיצונה אל העם.