פסוק ב:דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון נכחו תחנו על הים. נראה הטעם שנקרא פי החירות כי אין עבד היה יכול לצאת ממצרים והיינו עד אותו מקום היה יכול ללכת ולא משם והלאה ולכך נקרא פי החירות כי הוא תחלה לחירות כי מי שהולך משם והלאה הוא ודאי בן חורין ולכך נקרא פי החירות:
פסוק ב:לפני בעל צפון. הוא צורת מזל שור כי הוא ראש למזלות הצפונית ולכך נקרא בעל צפון והוא המושל במדבר ולכך נקרא מדבר שור ולכך עשו ישראל את העגל ואמרו במדרש ששם הצפון יוסף כסף וזהב כי מצפון זהב יאתה ובשמאלה עושר וכבוד ע"כ הרוצה להעשיר ישמאיל ולכך נקרא בעל צפון וחשב פרעה כי הוא המעכב אותם ללכת יותר בעבור שלקחו ממון מצרים:
פסוק ג:ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר. הנה יש לומר שחשב פרעה הואיל וחזרו לאחוריהם אין זה רק משום שיש ביניהם מחלוקת ואינם בהסכמה אחת ולכך נבוכים הם זה הולך בכה וזה הולך בכה וע"י כן א"א להם לנסוע ולכך נתחזק לרדוף אחריהם בחשבו כי במצרים היו באגודה אחת והיה ה' עמהם אבל עכשיו סר צלם כיון שנפרד האחדות והאחוה ובמקום שאין שלום אין ברכה:
פסוק ג:ועוד יש לפרש דהנה יש לדקדק איך אמר ואמר פרעה דמשמע לשון עבר הל"ל ויאמר פרעה ל' עתיד ועוד איך אמר לבני ישראל דמשמע שיאמר כה לישראל פה אל פה הוי ליה לכתוב על בני ישראל אבל הענין הוא כמ"ש הרמב"ם על הבחירה האיך הכביד לבב פרעה והיה מוכרח להרע להם ועל זה כתב הרמב"ם הואיל בלא"ה היה רשע וחמד תמיד להרע להם והבא לטמא פותחין לו וסייעו הקב"ה וזה פי' הפסוק ואמר פרעה לבני ישראל מקדם פה אל פה נבוכים הם בארץ במה שאמר להם מקדם ראו כי רעה נגד פניכם ולכך ואכבדה בפרעה ע"י החזקת לבו כי לולי שאמר מקדם כך לא היה הקב"ה מחזק לבבו לרעה אבל כאשר מקדם כבר אמר כך הכביד הקב"ה לבו ועבירה גוררת עבירה שיבוא לו העונש:
פסוק ה:ויוגד למלך מצרים כי ברח העם. יש לפרש כי ברח העם היינו הערב רב שנקרא העם כי הם ברחו כאשר ראו כי ישראל חזרו לאחוריהם אבל ישראל כבר נאמר למעלה כי יצאו חמשים היינו מזויינים למלחמה וגם יש לפרש וחמשים כי חלק ששית היו רשעים ומתו במצרים בשלשה ימי אפילה וה' חלקים היו צדיקים ויצאו כי ידוע דראוי היה שלא יולד רשע כלל בעולם רק הקב"ה אינו משנה הטבע אבל מה שחוץ לטבע ודאי צדיק הוא ולכך הם הולידו במצרים ששה בכרס אחד ואחד מהם יכול להיות רשע ומת במצרים אבל חמשה מהם היו צדיקים ודאי כי הם חוץ לטבע ולכך יצאו והם ודאי לא ברחו רק ויוגד למלך מצרים כי ברח העם היינו הערב רב ועוד נראה לפרש כי ברח היינו ששמעו שלקחו הכסף והזהב בשאלה ועכשיו יצאו בורחים ואלו היה ה' בקרבם הלא לו הכסף והזהב ומה צורך לתחבולה זאת ע"כ חשב אין זה רק מחמת בעל צפון אלהי ממונה על כסף וזהב כמ"ש לעיל והוא המעכב אותם ופרעה חשב א"ע למטה כמדרגת השר למעלה ולכך חשב שהוא במדרגות בעל צפון וגם טעה וחשב שיוסף שהיה מלך הצפון שם הכסף והזהב כי בעל צפון במדרגת מלך לשאר אלוקות שלהם כי הם נגדו רק במדרגות שאר שרים וחורי ארץ ולכך חשב כי עבדים הם נכנעים כאשר עשה שפטים באלהי מצרים אבל הוא לא וגם טעה וחשב דלכך אמר משה וירדו עבדיך אלה אלי כי עליהם יש לו שליטה אבל לא על פרעה כי עליו בעל צפון וע"ז אין לו שליטת וא"כ נתחרט על שהוא בעצמו ירד ואמר צאו מתוך עמי כי זאת לא ביקש משה שאמר רק וירדו עבדיך וזה שנתחרט מה זאת עשינו ששלחנו את ישראל מעבדנו שאני לא היה לי לשלח אותם ובאמת מזל דלי מזל ישראל הוא מזל דלות ולכך אמרו יאה עניותא לישראל ולכך חשב פרעה כי ע"י מזל יצאו וא"כ אין להם כסף וזהב ולכך ברחו בממון של מצרים ובעל צפון הוא המעכב עליהם ובאמת דלכך הבטיח הקב"ה שיצאו ברכוש גדול שלא יתלו במזל:
פסוק ה:ויהפך לבב פרעה ועבדיו וגו'. נראה כי השמש הוא כמו לב למזלות כי שבתאי צדק מאדים הם למעלה מהחמה ונוגה כוכב לבנה הם למטה מהחמה ברקיע והחמה באמצע כמו לב ואותיות לב בהפך הוא בל ר"ל עבודת כוכבים ומזלות שעבדו והוא השמש וזהו ויהפך לבב פרעה השמש שהוא לב פרעה נהפך לב לבל לעבוד לשמש ולייחס לו הממשלה:
פסוק ז:ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלישים על כולו. הא דבחר במנין זה של רכב בחור נראה כי פרעה ידע בקסם כי יגיע בעו"ה עת רעה לישראל שאחד ירדוף אלף מהם וחשב פרעה שבזמנו יהיה זאת ולקח שש מאות בחשבון אחד נגד אלף והוא ת"ר אלף ומחנה לוים היה כ"ב אלף ע"כ לקח שלישים לשש מאות רכב בחור היינו על כל שלשים מהם ראש אחד הרי לשש מאות איש עשרים ראשים ופרעה שהוא מלך חשוב כשנים ובפרט שהיה עמו משנהו הרי ך"ב נגד מחנה לויה אחד נגד אלף:
פסוק ח:ובני ישראל יוצאים ביד רמה. נראה לפרש היינו שהיו דצדיקים שהיו יוצאים ביד רמה כי ידיהם היו נשואות כלפי מרום בבקשה כדכתיב שאו ידיכם קודש כאמרו כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל שהרים ידו בבקשה כלפי מרום וזהו שישראל יוצאים ביד רמה:
פסוק ט:וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חונים על הים וגו'. הרצון בזה כי ראו כי הפכו פניהם לצד מצרים כאלו אינם רוצים לילך למדבר וא"כ שלא כדין היו רודפים אחריהם וע"ז נגזר גזר דינם כי לולי זאת היה להם טענה שבורחים עם ממונם אבל לא כן הוא כי מצאו שפניהם הפוך לצד מצרים וזה היה החזקת לבם:
פסוק י:ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם וייראו מאוד. היינו כמ"ש כי באמת המצרים לא מצאו מקום לרדוף אחריהם רק פרעה הוא הקריב ולפי המדרש והנה מצרים נוסע אחריהם היינו שר של מצרים יש לפרש ופרעה הקריב היינו שהקריב קרבנות לבעל צפון מזל שור ראש המזלות צפונית וע"י הוריד כח כנודע בקרבנות הוא הורדת כחות ונגלה השר שלהם וזה ופרעה הקריב קרבן וע"י כן ראו ישראל שר של מצרים נוסע:
פסוק יא:ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר. נראה לבאר דמתחלה בראותם כי לא נחם דרך קרוב דרך ארץ פלשתים לא התרעמו וחשבו כנ"ל פן ינחם העם בראותם מלחמה אמנם בעת שגם פה ראו מלחמה כבידה עליהם א"כ שפעו כי לכך לא הוליכם דרך קצרה כי עדיין לא הגיע העת להשחית את הכנענים מקרב א"י והם צריכים להיות נעים ונדים במדבר וזהו שצעקו למה נמות במדבר זה זמן רב הלא אמרנו לך טוב לנו שנעבוד את מצרים ולא שנעבדו להם לנצח רק עד זמן האמתי כאשר יושלם עון האמורי ולמה זה נסע במדבר זמן רב הלא זמן ההוא טוב לשבת במצרים ואם תאמר לנו כי המתים בארץ מצרים ארץ טמאה לא ישיגו כ"כ שלימות כמו המתים במדבר קרוב לא"י על זה אמרו המבלי אין קברים במצרים היינו אותם קברים מהאנשים שכבר מתו קודם שיצאו משם וכאשר קרה להם שכבר מתו במצרים זה המשך זמן רב ונקברו שם כן יקרה לנו ולמה זה נסע במדבר או יש לומר כי ידוע שלא בא הגאולה רק בדור שכולו זכאי או כולו חייב ואם אין כולם זכאים אמר הכתוב וצרפתים כצרוף הכסף וישארו אחד מעיר ושנים ממשפחה וה יהיו זכאים וכן הדבר בישראל שהשיגו בעצמם שאין כולם זכאים ואם כן שפטו שיצטרכו לילך במדבר שם יתמו וימותו הרוב והזכאים ישארו ולהם יצמח ישועה וע"ז צעקו טוב לנו לעבוד מצרים היינו שרו של מצרים ונהיה כולנו חייב ויצמיח ישועה בע"כ ואם כי לא יתכן למות במצרים שהיא ארץ טמאה המבלי אין קברים במצרים מהרבה אשר כבר מתו שם וא"כ למה נמות במדבר הלא טוב לנו לעבוד מצרים וגם ידעו כי א"א להגאולה לבוא אם לא בחבלים ויסורים קודם לזה וכן אמרו יתי משיחא ולא אחמיניה כי רבים ימותו קודם אבל טענו כי כבר מתו רבים וזה אמרם המבלי אין קברים במצרים כבר מתו רבים במצרים ולמה נמות עוד במדבר:
פסוק יג:כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. הכוונה בזה היום אתם רואים כי אינכם כדאי לגאולה ומ"מ תגאלו וזהו היד החזקה שנגאלו בו ממצרים כי לא היו כדאי אך זה לא יהיה לעולם כי תמיד כאשר תהיה גאולה יהיה צריך תשובה וצעקה לה' אבל בגאולה זאת אינו כן כי ה' ילחם לכם ואתם תחרישון היינו אין תשובה כראוי וזה אמרו לא תוסיפו לראות באופן זה או אמר ואתם תחרישון כי אל תחשבו שאתם צדיקים וא"כ הקב"ה מתאווה לתפלתן לא כן הוא כמו שדרשו טרם יקראו ואני אענה שאתן משאלותם קודם שיתפללו עליו שאין אני מתאווה לתפלתן ע"כ ואתם תחרישון וה' ילחם לכם קודם שתתפללו גם יש לפרש ואתם תחרישון כי ידוע שהנס הנעשה בזכות אחרים אין לומר עליו שירה ולכך לא אמר חזקיה שירה כי נאמר וגנותי על העיר הזאת למען דוד עבדי וזה אמרו אתם כעת מקטני אמנה א"כ ה' ילחם לכם ואתם תחרישון מלומר שירה וזמנה אח"כ כשהאמינו וקפצו לתוך הים וכתיב ויאמינו בה' זכו לומר שירה:
פסוק טו:ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו. כי ע"י כן בזכות אמונה שיסעו לצד הים יגן עליהם וינצלו ולכן אין להם אלא ליסע ודבר אל בני ישראל אבל הערב רב היה במרד ולכך אמר הקב"ה למשה מה תצעק אלי הלא ידעת כי הכל היה בסיבת ערב רב ולכך ישראל זכו בלא"ה לקריעת ים סוף בלא הרמת מטה משה בזכות אבות ויוסף כדאמרן ארונו של יוסף ראה אבל הערב רב אין להם זכות רק אתה הרם את מטך ובקעהו וענין ובקעהו אולי נאמר במצרי ויפן כה וכה וירא כי אין איש היינו מצד אבותיו ומצד זרעו אין איש להגין ולהיפך לישראל יש להם זכות אבות כה יהיה זרעך לאברהם וכה אמר ה' לנביאים וכשתחלק ים שהוא בגימ' חמשים הרי כה וכה שהוא ג"כ חמשים ובאמת יש לפרש ובקעהו כי ידוע שטבע ג' יסודות לעלות למעלה זולת יסוד העפר שהוא יורד למטה ומים אלו אין בו תערובות עפר לא היה יורד למטה רק עולה כמים העליונים וכמו מטר שהם אדים הזכים בלתי תערובת עפר רק יסוד העפר מורידן ומשה בקעהו לים שנפרד העפר מן המים והעפר נתקבץ לאחדים ונעשה יבשה והמים שסר מהם העפר עלו למעלה וזה שהיה חומה מימין ומשמאל והבן הדברים:
פסוק יח:וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה ברכבו ובפרשיו. נראה לפרש שיתגדל כבוד ה' ויכירו כח מלכותו וזה יהיה להם לזכות ויזכו לקבורה ע"י כן כי ע"י נתקדש שם שמים ועכ"פ היה מאתם וזהו וידעו מצרים כי אני ה' הרצון מדת הרחמים בהכבדי בפרעה למען יהיה להם חסד ורחמים:
פסוק יט:ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם. נראה לבאר ע"פ מה דאיתא בזוהר התהלך לפני כי לא היה אז כדאי להסתכל בשכינה וכן כאן שהיה הש"י אז בדין וישראל אינם כדאי ולכך ויסע מלאך וילך מאחריהם לבל יסתכלו בו כלל וכדי שלא יסתכלו המצרים לכך שב עמוד הענן ג"כ לאחריהם והיה מכהה עיניהם של מצרים מבלי יראו כלל ולכך נאמר ויבוא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה היינו הענן והחושך למצרים אבל מכל מקום האור היה מאחורי מחנה ישראל לכל המחנה ויאר הלילה אבל למצרים החשיך לבל יסתכלו:
פסוק כ:ולא קרב זה אל זה כל הלילה. נראה לבאר כי הקב"ה לא דן את ישראל במדת הדין רק משותף ברחמים וזה ענן רחמים וחושך הוא דין וזה שאמר ולא קרב זה אל זה לשתף דין ברחמים רק זה מול זה כל הלילה רחמים לישראל ודין למצרים:
פסוק כא:ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה. הא דהולך ברוח קדים נראה כי הוא מוליד לחות בפרט בלילה שהשמש בתכלית הריחוק מוליד לחות וכאן היה להיפך שהוליד יבשות והוא נגד הטבע:
פסוק כג:כל סוס פרעה. היינו שר מצרים היה סוס ולכך סוסים באים ממצרים:
פסוק כד:ויהי באשמורת הבוקר וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם את מחנה מצרים. נראה באשמורת הבוקר אז שיתף הקב"ה דין לרחמים וישקף בעמוד אש דין וענן שהוא רחמים ויהם המהומה היה כי ראו שר שלהם נדמה לסוס נקבה וסוסים שלהם רצו אחריו סוס ורוכבו ומזה שפטו שהוא מוכנע כי תש כחו כנקבה ולכך רצו לחזור:
פסוק כה:ויסר את אופן מרכבותיו וינהגהו בכבדות ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים. נראה שהם רצו לחזור והסוסים הוליכום בע"כ מה עשו הסירו האופנים כי חשבו שע"י כן לא יהיו הסוסים יכולים להנהיג אותם אבל מ"מ הנהיגו אותם בכבידות והכירו כי יד ה' הוא זה שיהיו הסוסים מנהיגים בע"כ הרכב בלי אופנים והכירו כי שר שלהם מוכנע ולכך צעקו לנס כי ראו ה' נלחם בשר שלהם הנקרא מצרים:
