פסוק ג:סגר עליהם המדבר. בעל צפון סגר את המדבר עליהם:
פסוק ה:כי ברח העם. שלא הלכו במדבר על קו ישר, כמו שיעדו באמרם דרך שלשת ימים נלך במדבר אבל חזרו לאחוריהם כבורחים בלתי יודעים הדרך:
פסוק ה:ויהפך לבב פרעה. כי חשב שהיה בעל צפון יכול נגד האל יתברך:
פסוק ה:מה זאת עשינו כי שלחנו. ולא דרשנו את בעל צפון שהיה עוזר לנו ולא היינו מוכרחים לשלוח:
פסוק ו:ואת עמו לקח עמו. מבחר פרשיו וחילו:
פסוק ז:וכל רכב מצרים. ההמוניים:
פסוק ז:ושלישים על כלו. גם על ההמון שלא היו בכלל עמו וחילו הפקיד שלישים מלומדי מלחמה, כי אמנם כל תוקף הצבא תלוי בשר הצבא וחכמתו ותחבולותיו:
פסוק ח:ובני ישראל יוצאים ביד רמה. כענין ידינו רמה היו מתאמצים לנצח את פרעה וחילו שלא היו רבים במספר כמותם. ובזה הודיע שלא היו יודעין ענין המלחמה, כי אמנם היה ראוי לירא מאותם המעטים מלומדי מלחמה יותר ממה שהיה ראוי לירא מכל המון מצרים הנוסע אחריהם אחר כך:
פסוק ט:וירדפו מצרים אחריהם. אחרי היוצאים ביד רמה:
פסוק י:ופרעה הקריב. את חיל ההמון של כל רכב מצרים:
פסוק יא:לקחתנו למות במדבר. כי אפילו לא יתגר בנו מלחמה פרעה וחילו, הנה בעמדם לפנינו לשמור את דרך כל מחיה נמות במדבר ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל:
פסוק טו:מה תצעק אלי. כי אמנם הוא היה בכלל ויצעקו בני ישראל אל ה', אמנם צעקת משה לא היתה מיראת פרעה וחילו, כי כבר הגיד לישראל את מפלת המצרים ומיתתם כאמרו לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, ה' ילחם לכם אבל היתה צעקתו על שרי ישראל שהעיזו פניהם באמרם המבלי אין קברים וחשב בשביל זה שלא ישמעו לו להכנס בים, לפיכך אמר לו מה תצעק אלי בזה, כי אמנם אתה חושד בכשרים:
פסוק טו:דבר אל בני ישראל ויסעו. ולא ימרו את פיך:
פסוק טז:הרם את מטך. אל הרוח קדים שישים הים לחרבה:
פסוק טז:ונטה את ידך על הים. שיחצו המים הנה והנה, כענין באליהו:
פסוק יח:וידעו מצרים. הנשארים במצרים וישובו אלי, כי לא אחפוץ במות המת:
פסוק יט:ההולך לפני מחנה ישראל. בעמוד האש:
פסוק יט:וילך מאחריהם. להתיך אותם תהומות שיקפאו בלב ים לפני ישראל בעברם, כדי להפוך קרקע הים לטיט כאשר יעברו מצרים אחריהם, כי לא היה צריך אז שילך עמוד הענן לפני ישראל לנחותם הדרך, כי הדרך שנעשה בבקיעת הים היה מנהיגם:
פסוק יט:ויעמוד מאחריהם. מאחרי ישראל ומאחרי עמוד האש:
פסוק כ:ויבא. המלאך בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל להנהיג את שני העמודים:
פסוק כ:ויהי הענן והחשך. חשך הלילה היה יחדיו עם הענן מאחריהם של ישראל ושל עמוד האש:
פסוק כ:ויאר את הלילה. המלאך בעמוד האש, כי בו הסיר חשך הלילה ולא היה שם ענן מפסיק בינם לאש המאיר, כמו שהיה לצד מצרים:
פסוק כ:ולא קרב זה אל זה. כי ההולכים בחשך הולכים לאט בהכרח, כי לא ידעו במה יכשלו:
פסוק כא:וישם את הים לחרבה. רוח הקדים הקפיא טיט קרקע הים:
פסוק כא:ויבקעו המים. בנטיית יד משה על הים במצות בוראו:
פסוק כב:הלכו ביבשה. כי קפאו תהומות ברוח הקדים ועברו על הטיט הנקפא:
פסוק כד:וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן. שני העמודים שהיו מהלכים באמצע המרחק אשר בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל הקריבם לצד מחנה מצרים:
פסוק כד:ויהם. במיני חלאים כענין בפלשתים ותהי יד ה' בעיר מהומה גדולה מאד, ויך את אנשי העיר מקטן ועד גדול, וישתרו להם עפולים ואותם מיני חלאים הם מדוי מצרים הרעים והיא היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים שראו ישראל וייראו, כאמרו אשר יגורת מפניהם, אמנם פרטי המכות שהזכירה התורה לא היה בהם שום חולי זולתי השחין, והנה התורה הזכירה שחין מצרים והזכירה גם כן מדוי מצרים:
פסוק כה:ויסר את אופן. בעמוד האש:
פסוק כה:בכבדות. מכח הטיט:
פסוק כה:כי ה' נלחם להם. ובנוסנו לא ילחם בנו עוד:
פסוק כז:לאיתנו. בשוא גליו אל דרך הבקיעה, שלא עשה כן מאז שנבקע:
פסוק כז:ומצרים נסים לקראתו. שמתחלת אשמורת הבקר יד ה' היתה בם להמם. ואז אמרו אנוסה ונסו עד פנות הבקר דרך הבקיעה, ובעת פנות בקר שב הים לאיתנו לשאת גליו במקום הבקיעה, אשר הגיעו שם מצרים באותה שעה ונמצאו נסים לקראת הים:
פסוק כז:וינער ה' את מצרים. המלך ועמו, נער אותם מעל המרכבות אל קרקע הים, כמו חצני נערתי, התנערי מעפר:
פסוק כח:וישובו המים. ברבות הגלים אל מקום הבקיעה:
פסוק כח:ויכסו את הרכב. אחר שננערו מעליהם העם אשר בם:
פסוק כח:ואת הפרשים. רוכבי הסוסים:
פסוק כח:לכל חיל פרעה הבאים אחריהם. המון כל רכב מצרים ורוכביהם שבאו אחר הפרשים למלחמה:
פסוק כט:ובני ישראל הלכו ביבשה. בעוד שמצרים היו טובעים בים, כי לא שב לאיתנו באותו הקצה שהיו שם ישראל:
פסוק ל:ויושע ה' ביום ההוא את ישראל. במיתת המסתוללים בם לשעבדם נשארו הם בני חורין, כי עד עת מותם היו ישראל כעבדים בורחים:
פסוק לא:היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים. מדוי מצרים הרעים שלקו בם על הים:
פסוק לא:וייראו העם. כאמרו אשר יגורת מפניהם: