פסוק ב:לִפְנֵי בַּעַל צְפוֹן. הוּא נִשְׁאַר מִכָּל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם כוּ׳, וְיֵש לָנוּ לִתֵּן טַעַם לָמָּה נִשְׁאֲרָה זוֹ יוֹתֵר מִשְּׁאָר אֱלֹהוֹת. וְנִרְאֶה מִזֶּה שֶׁהָיוּ לָהֶן הַרְבֵּה עֲבוֹדָה זָרוֹת שֶׁעָבְדוּ לְהַרְבֵּה מַזָּלוֹת, כִּי כָל מַזָּל יֵשׁ לוֹ כֹּחַ וְהַשְׁפָּעָה עַל אֵיזוֹ עִנְיָן מְיֻחָד. וּבַעַל צְפוֹן הַיְינוּ הָעֲבוֹדָה זָרָה אֲשֶׁר חָשְׁבוּ כִּי מִמֶּנּוּ יוּשְׁפַּע לָהֶם זָהָב וְרֹב פְּנִינִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב לז כב) ״מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה״. וְהִשְׁאִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דַּוְקָא עֲבוֹדָה זָרָה זוֹ לְהַטְעוֹתָם, שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה זוֹ תִּתְבַּע עֶלְבּוֹנָם עַל מָה שֶׁנָּטְלוּ יִשְׂרָאֵל מָמוֹנָם שֶׁלֹּא כַּדִּין. כִּי בְּכָל שְׁאָר הַמַּכּוֹת הִצְדִּיק פַּרְעֹה אֶת הַדִּין עָלָיו לוֹמַר שֶׁבַּדִּין בָּאוּ עָלָיו וּבַדִּין לָקוּ גַּם שָׂרֵי מַעְלָה שֶׁלָּהֶם. אֲבָל הַמָּמוֹן חָשַׁב פַּרְעֹה שֶׁלֹּא בְּצֶדֶק וְלֹא בְּמִשְׁפָּט נָטְלוּ יִשְׂרָאֵל מָמוֹנָם, עַל כֵּן נִשְׁאַר בַּעַל צְפוֹן שֶׁיֹּאמְרוּ ״קָשָׁה יִרְאָתָם״ וְיִתְבַּע מִן יִשְׂרָאֵל מָמוֹנָם שֶׁהִשְׁאִילוּם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה״ וְגוֹ׳, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י בִּשְׁבִיל מָמוֹנָם שֶׁהִשְׁאִילוּם. וּמַה שֶּׁאָמְרוּ ״כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ״, לְפִי שֶׁכָּל מַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ, וְעִקַּר דְּבָרָיו הָיָה בַּעֲבוּר הַמָּמוֹן. וְתָלָה פַּרְעֹה דְּבָרָיו בְּמַה שֶׁרָאָה שֶׁנִּשְׁאַר בַּעַל צְפוֹן מִכָּל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם.
פסוק ה:וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם. כִּי ״בּוֹרֵחַ״ מִבָּעֵי לֵיהּ, שֶׁהֲרֵי מִתְּחִלָּה שִׁלְּחָם מֵרְצוֹנוֹ וְעַכְשָׁיו הֵם בּוֹרְחִים. וְעוֹד, לָמָּה קְרָאָם שְׁתֵּי פְּעָמִים ״הָעָם״ וּבַשְּׁלִישִׁי אָמַר ״כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל״? וְעוֹד, אֵיךְ מְלָאוֹ לִבּוֹ לֵילֵךְ עִם שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב עַל שִׁשִּׁים רִבּוֹא? וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר ״וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם״, וַדַּאי לֹא מִכָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם קִבֵּץ לְפִי שָׁעָה, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ שְׁהוּת זְמַן כָּל כָּךְ, אֶלָּא מֵעִיר אַחַת לָקַח, וְהִיא מִצְרַיִם עַצְמָהּ. וַאֲפִלּוּ מֵעִיר זוֹ לֹא לָקַח כִּי אִם מִן הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה׳, וְהֵמָּה הַמִּעוּט. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁמַּזְכִּיר ״הָעָם״ מְדַבֵּר בְּעֵרֶב רַב שֶׁהָלְכוּ לְכַתְּחִלָּה בְּדֶרֶךְ בְּרִיחָה, לְפִי שֶׁרָאוּ בְּמַעֲלָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְחָשַׁב פַּרְעֹה כִּי עַכְשָׁיו, עַל יְדֵי שֶׁיִּרְאוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל נְבוּכִים בָּאָרֶץ, יֹאמְרוּ הָעֵרֶב רַב שֶׁסָּר ה׳ מֵעַל יִשְׂרָאֵל. וּבַעֲבוּר זֶה, וַדַּאי רְצוֹן הָעֵרֶב רַב לַחֲזוֹר מִצְרַיְמָה, זוּלַת שֶׁיִּשְׂרָאֵל אֵינָן מַנִּיחִין אוֹתָם. וּכְשֶׁיִּרְאוּ שֶׁאֲנַחְנוּ בָּאִים לְעֶזְרָתָם, יִמְרְדוּ גַּם הֵמָּה בְּיִשְׂרָאֵל וְיָשׁוּבוּ אֵלֵינוּ. וְעַל זֶה סָמַךְ פַּרְעֹה בְּרָדְפוֹ אַחַר יִשְׂרָאֵל עִם מְתֵי מִסְפָּר. וְעַל זֶה נֶאֱמַר ״וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם״, לֹא שֶׁשָּׁלַח עִמָּהֶם אִקְטוֹרִין, כִּי דָּבָר זֶה לֹא פֵּרֵשׁ בַּמִּקְרָא, אֶלָּא בְּבֵיתוֹ הֻגַּד לוֹ שֶׁהָלְכוּ דֶּרֶךְ בְּרִיחָה ״הָעָם״, דְּהַיְנוּ הַמִּצְרִים, וְהָיָה שׂוֹנֵא אוֹתָם עַל זֶה. וְעַכְשָׁיו ״וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם״, נֶהְפַּךְ לִבּוֹ מִשִּׂנְאָה לְאַהֲבָה, כִּי אָמַר: עַכְשָׁיו אֲנִי צָרִיךְ לָהֶם, כִּי בְּלִי סָפֵק יִהְיוּ לִי לְעֶזְרָה בִּרְאוֹתָם כִּי סָר ה׳ מֵעַל יִשְׂרָאֵל. וְעַל יִשְׂרָאֵל עַצְמָם אָמְרוּ ״מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ״. וּלְפִי זֶה, מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם״ (שמות יג, יז), עַל הַפְּחוּתִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל אָמַר כֵּן, כַּמְבֹאָר בְּדֶרֶךְ שֵׁנִי.
פסוק יב:הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: וְהֵיכָן דִּבְּרוּ? ״יֵרֶא ה׳ עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט״ (שמות ה, כא). וְצָרִיךְ פֵּרוּשׁ לְפֵרוּשׁוֹ, שֶׁהֲרֵי כָּאן אָמְרוּ ״כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמּוּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר״, וּלְהַלָּן אָמְרוּ ״יֵרֶא ה׳ עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֵת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ״ (שמות ה, כא). וְזֶה אָמְרוּ וַדַּאי עַל תּוֹסֶפֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לְחֶרֶב, וּמַה בֵּין חֶרֶב לְמָוֶת? גַּם מַה שֶּׁאָמְרוּ שָׁם ״לָתֵת חֶרֶב בְּיָדָם״ צָרִיךְ בֵּאוּר, כִּי לֹא בִּקֵּשׁ פַּרְעֹה לְהָרְגָם בְּחֶרֶב כִּי אִם לְהַכְבִּיד עֲלֵיהֶם הָעֲבוֹדָה. וְנִרְאֶה לִי שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה תַּרְתֵּי לְרֵיעוּתָא: כִּי עַכְשָׁיו לֹא שָׁלַח אוֹתָנוּ וְהִכְבִּיד עֲבוֹדָתוֹ כִּי הִבְאַשְׁתֶּם רֵיחֵנוּ בְּעֵינָיו, זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת: אֲפִילּוּ תֹּאמַר שֶׁיִּשְׁלַח אוֹתָנוּ מִכָּל מָקוֹם נִהְיֶה בּוֹרְחִים, שֶׁהֲרֵי אָמַרְתָּ לּוֹ בְּשֵׁם ה׳ ״שַׁלַּח עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר״ (שמות ה, א), וּכְשֶׁיִּוָּדַע לוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ בּוֹרְחִים, אָז בְּלִי סָפֵק יִרְדֹּף אַחֲרֵינוּ בְּחֶרֶב, וּבָזֶה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ אַתָּה נָתַתָּ חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ וְלַהֲמִיתֵנוּ. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ כָּאן כִּי כְּבָר אָמְרוּ לוֹ בְּמִצְרַיִם ״כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמּוּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר״, לְפִי שֶׁכְּבָר אָמְרוּ לוֹ ״לָתֵת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ״ (שמות ה, כא). וְאָמְרוּ זֶה עַל שֶׁסּוֹפוֹ לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם בְּחֶרֶב בַּמִּדְבָּר וְלַהֲמִיתָם.
פסוק יב:וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים דֶּרֶךְ הֲלָצָה, הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ עַכְשָׁיו, בְּמִצְרַיִם הָיָה לָנוּ לוֹמַר כֵּן וְלֹא עַכְשָׁיו, כִּי עָבַר זְמַנּוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״בְּמִצְרַיִם לֵאמֹר״, רוֹצֶה לוֹמַר שָׁם הָיָה לָנוּ לֵאמֹר ״חֲדַל מִמֶּנּוּ״ כוּ׳, וְלֹא אָמַרְנוּ.
פסוק טז:וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם. בַּמִּדְרָשׁ (שמות רבה כא, ט) אָמְרוּ, לְפִי שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים הַמִּצְרִים ״לוּלֵא הַמַּטֶּה לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַנִּסִּים״, עַל כֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״סַלֵּק אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ״, כִּי ״הָרֵם״ לְשׁוֹן סִלּוּק הוּא. וְהִנְנִי נוֹתֵן טַעַם בַּדָּבָר לָמָּה דַּוְקָא בִּקְרִיעַת יַם סוּף צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָסִיר הַמַּטֶּה, וְזֶה לְפִי שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה מֹשֶׁה לְמַטָּה דּוּגְמָא אֶל כָּל דָּבָר הַנַּעֲשֶׂה לְמַעְלָה. וְהִנֵּה כָּל הַמַּכּוֹת הָיוּ בְּ״אֶצְבַּע אֱלֹהִים״ (שמות ח, יט), עַל כֵּן נַעֲשׂוּ גַּם לְמַטָּה עַל יְדֵי מַטֵּה מֹשֶׁה, כִּי הַמַּטֶּה דּוֹמֶה לְאֶצְבַּע. אֲבָל עַל הַיָּם לָקוּ בְּכָל הַיָּד, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה״ וְגוֹ׳ (שמות יד, לא). עַל כֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה שֶׁיַּעֲשֶׂה גַּם לְמַטָּה דּוּגְמָא לָזֶה, וִיסַלֵּק אֶת הַמַּטֶּה הַדּוֹמֶה לְאֶצְבַּע, וּ״נְטֵה אֶת יָדְךָ״ – כָּל הַיָּד, דּוּגְמַת יָד הַחֲזָקָה הָעֶלְיוֹנָה יִתְבָּרַךְ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה״, וְאַגַּב זֶה רָאוּ כִּי שֶׁלֹּא בְּכֹחַ הַמַּטֶּה עָשָׂה מֹשֶׁה כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי הֻצְרַךְ לִנְטוֹת יָדוֹ דּוּגְמַת הַיָּד הַחֲזָקָה שֶׁלְּמַעְלָה. עַל כֵּן ״וַיַּאֲמִינוּ בַּה׳ וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ״ (שמות יד, לא), כִּי חָזְרוּ מִדִּבְרֵיהֶם שֶׁאָמְרוּ לְשֶׁעָבַר שֶׁבְּכֹחַ הַמַּטֶּה פָּעַל כָּל זֹאת.
פסוק טז:וּמִכָּאן תָּבִין בֶּאֱמֶת, מָה הָיָה חֶטְאוֹ שֶׁל מֹשֶׁה בְּמֵי מְרִיבָה, כִּי שָׁם נֶאֱמַר מַמָּשׁ הֵפֶךְ מִמָּה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן, כִּי כָּאן נֶאֱמַר ״הָרֵם אֶת מַטְּךָ״, דְּהַיְנוּ סַלֵּק אֶת מַטְּךָ ״וּנְטֵה אֶת יָדְךָ״, וְעַל יְדֵי זֶה בָּאוּ לִידֵי אֱמוּנָה. וְשָׁם נֶאֱמַר ״וַיָּרֶם אֶת יָדוֹ וַיַּךְ בְּמַטֵּהוּ״ (במדבר כ:יא), שֶׁסִּלֵּק אֶת יָדוֹ, כִּי לֹא עָשָׂה הַפְּעֻלָּה בְּיָדוֹ כִּי אִם בְּמַטֵּהוּ, וְעַל כֵּן הֶחֱזִיר דְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁאָמְרוּ שֶׁבְּכֹחַ הַמַּטֶּה פָּעַל הַכֹּל, לִמְקוֹמָם, וּבָזֶה גָּרַם מִעוּט הָאֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי״ (במדבר כ:יב). וְיִתְבָּאֵר דָּבָר זֶה בְּעֶזְרַת ה׳ בַּאֵר הֵיטֵב בִּמְקוֹמוֹ פָּרָשַׁת חֻקַּת (כ:ח).
פסוק כ:וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י מַחֲנֶה אֶל מַחֲנֶה. וְעַל צַד הָרֶמֶז יֵשׁ לְפָתְרוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי תענית ב ה) אַרְבַּע כִּתּוֹת נַעֲשׂוּ אֲבוֹתֵינוּ עַל הַיָּם כוּ׳, וְלֹא הָיוּ בְּהַסְכָּמָה אַחַת, זֶה אוֹמֵר בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה, עַל כֵּן ״לֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלַּיְלָה״ בְּדַעְתָּם. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (שמות רבה כג ז) שֶׁלֹּא אָמְרוּ הַמַּלְאָכִים שִׁירָה כָּל הַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (ישעיהו ו ג) ״וְקָרָא זֶה אֶל זֶה״, וּבְפִרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אַל תִּקְרֵי ״לֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה״ אֶלָּא ״לֹא קָרָא״. וְאֵין צֹרֶךְ לְהַגִּיהַּ, לְפִי שֶׁהַמַּלְאָכִים אֵינָם מִתְקָרְבִים זֶה לָזֶה בְּשׁוּם עֵסֶק בָּעוֹלָם כִּי אִם בִּזְמַן שֶׁאוֹמְרִים שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, אֶחָד קוֹרֵא וְהַשֵּׁנִי עוֹנֶה לְעֻמָּתוֹ. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר ״לֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה״, וַדַּאי לֹא אָמְרוּ שִׁירָה, כִּי דֶּרֶךְ הַשִּׁיר אֶחָד קוֹרֵא וַחֲבֵרוֹ עוֹנֶה.
פסוק כ:וְיֵשׁ לוֹמַר עוֹד ״וְלֹא קָרַב זֶה״ – הַיְינוּ הַמַּלְאָךְ שֶׁהִזְכִּיר לְמַעְלָה בַּפָּסוּק ״וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים״ (שמות יד:יט), אֶל ״זֶה״ – הַיְינוּ אֶל הַשִּׁירָה הָרְמוּזָה בְּ״זֶה״ שֶׁנֶּאֱמַר ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״ (שמות טו:ב), כִּי הוּא עִקַּר הַשִּׁירָה שֶׁזָּכוּ לִרְאוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה עַד שֶׁהָיוּ מַרְאִין עָלָיו בְּאֶצְבַּע וְאָמְרוּ ״זֶה אֵלִי״, כִּי רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם מַה שֶּׁלֹּא רָאָה יְחֶזְקֵאל, וְהוּא רֶמֶז אֶל הַמַּלְאָכִים גַּם כֵּן, כִּי אֶצְלָם מְצוּיָה קֵרוּב הַהַשָּׂגָה יוֹתֵר מִבַּתַּחְתּוֹנִים.
פסוק כא:וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם. הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם״ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ ״וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה״, וְאוּלַי כְּדֵי לְיַשֵּׁב זֶה פֵּרַשׁ רַשִׁ״י ״וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם״ – כָּל מֵימוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיָה הָרוּחַ שֶׁבְּתוֹךְ הָאָרֶץ פּוֹעֵל מִתַּחַת לָאָרֶץ בְּקַרְקָעִית הַיָּם עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ לֶחָרָבָה, וְאַחַר כָּךְ פָּעַל גַּם בַּמַּיִם, כִּי פְּעֻלַּת הָרוּחַ הָיְתָה מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, וְכַאֲשֶׁר עָבַר קַרְקָעִית הַיָּם נִכְנַס הָרוּחַ גַּם אֶל הַמַּיִם וְהָרוּחַ מְחַסְּרָם וּמְמַעֲטָם, כִּי טֶבַע הָרוּחַ לְחַסֵּר הַמַּיִם שֶׁנִּתְכַּוְּצוּ וְנַעֲשׂוּ גְּלִיד, וְאָז בְּהֶכְרֵחַ נִבְקְעוּ הַמַּיִם וְהַנִּשְׁאָרִים נִצְּבוּ כְּמוֹ נֵד, כִּי הָגְלְדוּ מֵחֲמַת הָרוּחַ שֶׁעָלָה מִלְּמַטָּה, כִּי כָּל דָּבָר לַח הַמִּתְיַבֵּשׁ מִתּוֹכוֹ נִבְקָע כַּנּוֹדָע מִטִּבְעִיּוֹת.
פסוק כא:דָּבָר אַחֵר, שֶׁהוֹלִיךְ הָרוּחַ מֵי הַיָּם לֶחָרָבָה אֶל הַיַּבָּשָׁה, וַיֵּצְאוּ הַמַּיִם מִן שְׂפָתָם אֶל הַיַּבָּשָׁה וְכֵן מִצַּד הַשֵּׁנִי, וְזֶה גָּרַם בְּקִיעַת הַמַּיִם, כִּי הָרוּחַ גֵּרַשׁ הַמַּיִם מִמְּקוֹמָם וְהוֹלִיכָם אֶל הַיַּבָּשָׁה. וְזֶה נֵס כָּפוּל, כִּי דָּבָר זֶה צָרִיךְ לִשְׁתֵּי רוּחוֹת מַקְבִּילִין, וְנַעֲשָׂה הַכֹּל עַל יְדֵי רוּחַ קָדִים. דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁלּוּלֵא שֶׁהַתְּהוֹם מוֹסִיף לַחוּת בַּמַּיִם, הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר מִפְּנֵי הָרוּחַ הַשּׁוֹלֵט בָּהֶם. וְכַאֲשֶׁר שָׂם הַיָּם לֶחָרָבָה תְּחִלָּה וְלֹא הָיָה הַתְּהוֹם מוֹסִיף בָּהֶם לַחוּת, אָז בְּהֶכְרֵחַ יָבְשׁוּ הַמַּיִם וְנֶחְסְרוּ מִן הָרוּחַ.
פסוק כב:וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה. כָּאן הִקְדִּים ״תּוֹךְ הַיָּם״ לְ״יַבָּשָׁה״, וּבְסָמוּךְ אָמַר בְּהֵפֶךְ זֶה: ״וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם״. גַּם כָּל הַפָּסוּק הַהוּא מְיֻתָּר. וְכָאן נֶאֱמַר ״וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה״ מָלֵא בְּוָי״ו, וּבְסָמוּךְ נֶאֱמַר ״חֹמָה״ חָסֵר בְּלֹא וָי״ו. וּבַיַּלְקוּט (בשלח רלח) מַסִּיק שֶׁהוּא לְשׁוֹן אַף וְחֵמָה, לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נְתוּנִים בַּדִּין אִם לְהִנָּצֵל אוֹ אִם לְהִטָּבַע עִם הַמִּצְרִים. וְעַל פִּי דֶּרֶךְ זֶה נוּכַל לוֹמַר שֶׁהָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל כִּתּוֹת כִּתּוֹת עַל הַיָּם, מִקְצָתָם צַדִּיקִים, מִקְצָתָם קְטַנֵּי אֲמָנָה כְּנֹחַ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בראשית ז ז) ״מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל״, שֶׁלֹּא נִכְנַס בַּתֵּבָה עַד שֶׁדְּחָקוּהוּ מֵי הַמַּבּוּל. וְהִנֵּה הַטּוֹבִים מִיִּשְׂרָאֵל בָּאוּ תֵּכֶף אֶל הַיָּם בְּאֶמְצָעִיתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאוּ הַיַּבָּשָׁה עֲדַיִן, מִכָּל מָקוֹם הֶאֱמִינוּ בַּה׳ וּבָאוּ אֶל תּוֹךְ הַיָּם, וְאַחַר כָּךְ רָאוּ הַיַּבָּשָׁה, וְלָהֶם הָיוּ הַמַּיִם לְ״חוֹמָה״ לְהָגֵן בַּעֲדָם. אֲבָל הַפְּחוּתִים, בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם, הָלְכוּ תְּחִלָּה בַּיַּבָּשָׁה, כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ בֵּאלֹהִים, עַל כֵּן לֹא נִכְנְסוּ אֶל תּוֹךְ הַיָּם עַד שֶׁרָאוּ תְּחִלָּה הַיַּבָּשָׁה, וְלָהֶם הָיוּ הַמַּיִם ״חֵמָה״ עַזָּה, כִּי הָיוּ נְתוּנִים בַּדִּין אִם לְהִנָּצֵל אוֹ לְהִטָּבַע. וּמִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר לְמַעְלָה ״וַיָּבֹאוּ״, לְהוֹרוֹת שֶׁמִּיָּד בְּבוֹאָם נִכְנְסוּ אֶל הַיָּם קֹדֶם שֶׁרָאוּ הַיַּבָּשָׁה. וּלְמַטָּה נֶאֱמַר ״הָלְכוּ״, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁרָאוּ הַיַּבָּשָׁה, מִכָּל מָקוֹם לֹא הֶאֱמִינוּ עַד שֶׁהָלְכוּ תְּחִלָּה בַּיַּבָּשָׁה, וְאַחַר כָּךְ נִכְנְסוּ גַּם אֶל תּוֹךְ הַיָּם.
פסוק כב:וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבְּבוֹאָם לַיָּם, הַיְינוּ בִּכְנִיסָתָם, הָיוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים, לְכָךְ נֶאֱמַר אֶצְלָם חוֹמָה מָלֵא. אָמְנָם כַּאֲשֶׁר הָלְכוּ עַל שְׂפָתוֹ הַשֵּׁנִי מַמְרִים הָיוּ עִם ה׳, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו ז) ״וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף״. כִּי אָמְרוּ: ״כְּשֵׁם שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹלִים מִצַּד זֶה, כָּךְ יַעֲלוּ הַמִּצְרִים מִצַּד אַחֵר״, עַל כֵּן הָיוּ לָהֶם הַמַּיִם לְחֵמָה וָקֶצֶף כָּאָמוּר.
