פסוק ב:וישבו ויחנו. בני ישראל מצטווים עתה לשנות את כיוון מסעם אל המדבר ולחזור אל מערבו של ים־סוף. כדי להכיר את מסעי בני ישראל לפי הדעות השונות בנידון, נחוץ להתבונן היטב בזירת ההתרחשות.
פסוק ב:מגדל מוזכר עוד בירמיה מד, א; יחזקאל כט, י. בעל צפון היה בוודאי מקום פולחן.
פסוק ג:ואמר פרעה לבני ישראל, כמו. על אודות בני ישראל.
פסוק ג:סגר עליהם המדבר, השוה איוב יב, יד. המדבר, כלומר המדבר הערבי הגדול, סגר לפניהם את הדרך והכריחם לחזור כדי לחפש בדרום אניות שתעברנה אותם דרך ים־סוף. ואף־על־פי שפרעה החל ברדיפתו אחרי בני ישראל רק אחרי שאלה יצאו מאתם, השיגם בפי החירות, ואין בכך כל קושי, שכן המרחק בין שני המקומות הוא על פי המסורת מסע בן שלושה ימים בלבד.
פסוק ה:ויגד... כי ברח העם. מדברי המכילתא "מי הגיד לו? האקטורין שלו", כלומר אותם המלווים ששלח עמהם כדי להזהיר את בני ישראל לחזור למצרים אחרי שיעבדו את אלוהיהם שלושה ימים במדבר, משמע שרק לזמן מוגבל, ולא לחלוטין, שחרר את בני ישראל. והנה משבני ישראל לא שעו לאיזכור זה, הודיעו לפרעה שברח העם.
פסוק ה:ויהפך. הביטוי חוזר אל האמור למעלה (יב, לא ואילך), שם משתמע שהמצרים שמחו להיפטר מהם מישראל, ולפי מצב־רוחם באותה השעה אמנם הסכימו לשחרורם המלא.
פסוק ו:ואת עמו, אלה הם אנשי המלחמה.
פסוק ז:שש־מאות רכב. הכתוב מבליט את השתתפותם של אלה במסע הרדיפה משום שהם היו נחוצים לרדיפה המהירה.
פסוק ז:שלשים. לפי אחרים הרי אלה הם החיילים המאומנים במיוחד ללחימה מעל הרכב שצוותו מורכב משלושה לוחמים. ואולם המלה שליש מופיעה גם אצל ישראל, בזמן שעדיין לא היה להם רכב־מלחמה, כגון שמואל ב' כג, ח, וגם במקומות אחרים, כגון מלכים ב' ז, ב; יט, כה; יחזקאל כג, טו ועוד, אין זה יכול להיות משמעה. ועוד זאת. אלו אכן היתה הכוונה למאומנים ללחימה מעל מרכבות, היתה התוספת "שלשם על־כלו" מיותרת לגמרי, שהרי מובן מאליו הוא שרכבים אלה יהיו מאוישים לפי התקן הקבוע לכך. מכל מקום מעניינים דבריו של רבן שמעון בן גמליאל במכילתא שם. "זה השלישי שעל המרכבה", כלומר לא היו אלא שנים, ופרעה הוסיף עליהם עוד אחד בשביל למהר לרדוף אחרי ישראל.
פסוק ח:יצאים ביד רמה. השוה במדבר לג, ג, שם מודגש שיציאה זו היתה "לעיני כל־מצרים", ואלו כאן מדגיש הכתוב שעדיין, אף־על־פי שעזבו לצאת ל"חופשה" וכבר הוזהרו על החובה לשוב למצרים, לא כפליטים בורחים אלא "ביד רמה", בתהלה יצאו, גאים וחופשיים.
פסוק ט:וירדפו, אין זו חזרה על "וירדף" שבפסוק הקודם. "וירדף" בא רק לומר, שאכן פרעה החל ברדיפה אחר שה' חיזק את לבבו, ובסיפא "ובני ישראל יצאים" וגו' מתחיל הסיפור, כיצד השיגה רדיפה זו את מטרתה. מכיוון שבני ישראל לא ברחו אלא יצאו "ביד רמה", רדפו המצרים אחריהם והשיגום כאשר חנו - לכאורה ללא כל דאגה - על שפת הים.
פסוק ט:כל סוס רכב פרעה. סוס־רכב - שם קיבוצי, כלומר סוסיהם של רכביהם. התוספת כולה אינה באה אלא להסביר, כיצד השיג פרעה את בני ישראל כה מהר - הודות לסוסיו.
פסוק ט:ופרשיו. כמו לעתים קרובות במקרא (כמו למשל שמואל ב' א, ו) פירושו "חיל פרשים", וכן כבר בבראשית נ, ט; ולענייננו השוה יהושע כד, ו. מכיוון שהיה לפרעה עניין להשיג את ישראל מהר ככל האפשר, אין זה תמוה כלל ועיקר שהושיב את חייליו ברכבים משוכים על ידי סוסים, אף כי בדרך כלל נלחמו המצרים בתקופה ההיא ברגל, ורק המלך ואנשי האצולה נלחמו כשהם רכובים על רכב קרבי, ומשום כך מוזכרים למעלה רק הללו. אך מכיוון שרכבי־המלחמה בוודאי לא הספיקו להובלתם המהירה של חיילים רבים כל כך, היה צריך להשתמש בבהמות רכיבה, ואיש לא יחלוק, אם נניח, שהשימוש בבהמות רכיבה היה ידוע למצרים כבר אז.
פסוק י:מצרים נסע. מצרים - שם קיבוצי.
פסוק י:ויצעקו... ויאמרו. הפעלים השונים מוסבים לקבוצות שונות בעם. היו שהתפללו אל אלוהים, והיו שהלינו על משה, השוה תרגום יונתן בן עוזיאל.
פסוק יא:המבלי אין, כלומר האם בגין העדר קברים וכו'? השוה מלכים ב' א, ג.
פסוק יב:הלא־זה הדבר וגו', לפי רמב"ן ע"א אמרו כן למעלה, עם גבור הלחץ (ה, כא), ולפי התרגום השומרוני מקומו של דיבור זה הוא למעלה ו, ט.
פסוק יג:התיצבו, כלומר עמדו על עמדתכם, דהיינו היו אמיצים ואל תתייאשו.
פסוק יג:כי אשר, שכן כפי שהנכם רואים אותם היום, כאויבים חזקים ומסוכנים הרודפים אתכם, לא תסיפו לראתם עוד. בפסוק זה כבר יש מן האמור במפורש להלן (דברים יז, טז). "לא תספון לשוב בדרך הזה עוד".
פסוק יד:ואתם תחרשון, עליכם להחריש ולא להתלונן.
פסוק טו:ויאמר. אם נפרש את הפסוק כפשוטו, צריך להניח שמשה, אף כי כבר הבטיח לישראל שלא יוסיפו לראות את המצרים עוד, התפלל פעם נוספת אל ה', ואז - אחר שנאמר לו "מה תצעק אלי", רק אז נצטווה לבקוע את הים. ברם, דברי משה "אל־תיראו... ואתם תחרשון" מראים לנו שכבר נודעה כוונתו ית'. על כן נעדיף לשון "ויאמר" שבכאן כלשון עבר רחוק, וכמו למעלה יא, א. כאשר נאמר למעלה (פסוק י) "ויצעקו בני ישראל אל־ה"', ודאי שמשה רבנו היה בין המתפללים האלה, ועל תפילה זו נענה בפסוקים טו־יח. ואולם הכתוב מספר שבעוד אלה מתפללים אל ה', מלינים אלה על משה (פסוק יא), ויש אפוא להבין שכיוון שמשה נצטווה בינתים "ויסעו", יכול היה לבשר את הבשורה המנחמת גם למלינים (הפסוקים יג־יד), אלא שדברי ה' אליו מובאים רק לאחר מכן.
פסוק טז:ואתה וגו'. אחר שנאמר תחילה, מה שעליהם על בני ישראל לעשות - "ויסעו", כלומר להמשיך ללכת, תוך אמונה וביטחון בה', נאמר עתה, מה על משה לעשות - "ואתה", ואלו בפסוק הבא נאמר, מה יעשה הוא ית' - "ואני".
פסוק טז:הרם את־ידך. הנס צריך להיעשות באמצעות המטה, כמו כמה וכמה מנסי מצרים, ואגב אנו למדים כאן, שגם כאשר כתוב "ידך הכוונה ליד המחזיקה במטה.
פסוק יח:וידעו מצרים וגו', כמו למעלה ז, ח.
פסוק יט:מלאך האלהים ולא "מלאך ה"', תופעה שכבר ביקשו לפרשה שתי המכילתות, שכן לרוב נאמר "מלאך ה"'. יש כאן משום רמז שהמלה "אלוהים" היא תמורה ל"מלאך", וכפי שמבאר רמב"ן ע"א. יוצא אפוא, שהסיפא "ויסע עמוד הענן" הוא ביאורו של הרישא של הפסוק. עמוד הענן הוא "מלאך האלהים" אשר נסע בדמות זו לפני בני ישראל, והשוה למעלה (יג, כא), שם נאמר "וה"' (לפי רשב"ם וראב"ע ע"א הוליך המלאך את עמוד הענן).
פסוק כ:ויבא בין מחנה מצרים וגו'. עמוד ענן זה בא עתה בין שתי המחנות, כך ש"והיה הענן והחושך", כלומר עננות חשוכה. השוה יהושע כד, ז. ובמשפט ביניים־נמסר ויאר את־הלילה, כלומר אותו המלאך אשר הביא חושך בין מחנה ישראל למחנה מצרים, הוא אשר גם האיר את הלילה, כדי לא למנוע את הליכתם של שני המחנות. אך ראה גם את דברי ר' מרינוס (מובא אצל ראב"ע ע"א), כי "ויאר" פירושו "ויחשיך", וכמו "ולילה אור בעדני" (תהלים קלט, יא), וכמו "אור לארבעה עשר", והשוה גם תרגום השבעים.
פסוק כ:ולא קרב. כל תפקידו של הענן לא היה אלא למנוע מן המצרים להתקרב אל בני ישראל, ועל כן הוא עמד בין שני המחנות כחומה זו. באשר לשם של ע"ב אותיות הכלול בפסוקים יט־כא, ראה ראב"ע ע"א, וראה גם סוכה מה ע"א, רש"י ד"ה אני והו.
פסוק כא:ברוח קדים עזה, רוח חמה; השוה הושע יג, טו; יונה ד, ח. תפקידה היה לייבש את הים והיא החלה לנשוב משעה שהטה משה את ידו. אך גם אפשר לפרש שהיתה זו רוח צפון־מזרחית שהסיטה את הים.
פסוק כב:מימינם ומשמאלם. מכאן ומפסוקים דומים ברור, שבני ישראל הלכו בתוך הים כשמים מימינם ומשמאלם, ואין אפוא כל מקום לפרש את הנס על ידי שפל....