פסוק ג:נבוכים, מערבלין. ע' במכילתא בשלח פ"א "אין נבוכים אלא מעורבבין".
פסוק ז:ושלישם, וגברין ממנן". הוא כפי' הראב"ע שהם שרי צבאות במעלה השלישית והוסיף מלת "ממנן" לבאר על כולהון.
פסוק ח:ביד רמה, בריש גלי. הוא כמ"ש רש"י בשם מכילתא בגבורה גבוהה ומפורסמת.
פסוק י:הקריב, קרב. כוונתו שהוא פעל עומד, וההפעיל בזה הוא להוראת הקל, ולא כמ"ש קצת מפרשים שהוא פעל יוצא ופירושו "הקריב מחנהו".
פסוק טו:מה תצעק אלי, קבלית צלותך. משום שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, והכא לא חפץ ה' בה, לכן פי' שאינה צריכה כי כבר נתקבלה תפלתו.
פסוק כ:ויהי הענן והחשך ויאר, והוה עננא וקבלא למצראי ולישראל נהר. הוא כפרש"י ויתר המפרשים.
פסוק כח:אופן, גלגלי. ת' "גלגלי" בל"ר מפני שהוא שה המין ומדרך העברי לומר לפעמים על הרבים בל"י כמ"ש המדקדקים ורש"י ע"פ "ויהי לי שור וחמור" לא כן הארמי.
פסוק כח:בכבדות בתקוף. לכאורה קשה למה לא ת' "בקשיו" כתיב"ע. או "ביקרותא" כמו שת' "ויכבד לב פרעה" בל' "יקר" ואולי כיון לדרשת המכילתא "ר' יהודה אומר במדה שמדדו בה מדד, הוא אמר תכבד העבודה לכך נאמר וינהגהו בכבדות" (והגי' ההיא יותר נכונה ממ"ש רש"י פה בכבדות נגד ויכבד לב וכו') ואחר שלעיל ע"פ תכבד העבודה, ת' "תתקף פולחנא" שכל את ידיו גם פה לת' "בתקוף".
פסוק כח:כי ה', ארי דא היא גבורתא דה'. שינה כדרכו לכבוד ה'.
פסוק כח:נלחם, דעבד קרבין. ולא ת' "דאגח קרבין" כמו בכ"מ, משום שפה כוונתו "עושה מלחמות הרבה" וקצת ראיה שהכתוב אמר נִלְחָם הע"פ בקמץ שהוא הבינוני, ולא "נלחַם" הע"פ בפתח כדין העבר, ובכ"מ שכוונת העברי על עושה מלחמות הרבה, יתו' "עבד קרב" ולא "אגח" כמו "כי איש מלחמות אתה" [דה"א כ"ח ג'] ת' "גבר עבד קרבין".
פסוק לא:היד הגדולה, גבורתא ידא רבתא. מפני שכתוב אח"ז "אשר עשה ה'" ת' כן, ויותר נראה שהוא ערבוב ב' פירושים, הפי' הא' הוא "גבורתא" והפי' הב' הוא "ידא רבתא" ובכ"י ראיתי נוסחא חדשה "דְחִילָא רִבְּא".
פסוק לא:ויראו העם את ה', ודחילו עמא מן קדם ה'. לא ידעתי למה לא ת' "ית ה'" כמו שת' "את ה' אלהיך תירא ית ה' אלהיך תדחל" ואולי יבדיל הארמי בין יראת העונש ובין יראת המעלה והרוממות. את יראת העונש ית' "דחיל ית" ואת יראת הרוממות "דחיל מן קדם" כמו "מי לא ייראך מלך הגוים" (ירמי' י' ז') ששם הוא ודאי יראת הרוממות, דכתיב בתריה "כי לך יאתה" ת' "מן לא ידחל מן קדמך" וכן "לב אחד ודרך אחד ליראה אותי" [שם ל"ב ל"ט] ת' "למדחל קדמי" "ייראו מה' כל הארץ" [תהלים ל"ב ח'], ת' "דחילו מן קדם ה'" ולכן "את ה' אלהיך תירא" שהיא מצות עשה ליראה את ה'. והירא את ה' גם ביראת העונש, יצא ידי חובת היראה, והראי' שר"י ב"ז אמר לתלמידיו "יה"ר שתהי' מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם" [ברכות דף כ"ח ע"ב] ת' "ית ה' אלהך תדחל" ופה שראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים, בטח היה להם יראת הרוממות במדרגה גדולה ת' "ודחילו עמא מן קדם ה'" וכן "ירא את ה'" [משלי ג' ז'] ששם היא עצה ולא מצוה, ת' ג"כ "דחיל מן ה'".
פסוק לא:ובמשה עבדו, ובנביאותיה דמשה עבדה. הוסיף מלת "ובנביאות" לבלי להשוות כביכול הקב"ה למשה וכן לקמן (במדבר כ"א ה') "וידבר העם באלהים ובמשה" ת' "ואתרעם עמא במימרא דה' ועם משה נצו".