דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - וְיִסָּעוּ!
צעד ראשון לגאולה
בעומדם על שפת הים, כאשר המצרים הזועמים הולכים וקרבים לקראתם, נתקפים ישראל בחרדה איומה. או אז, מורה ה' למשה לצוות על ישראל להיכנס לים: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - וְיִסָּעוּ!"(שמות יד טו) - כל זאת, לפני שמשה בכלל הצטווה לקרוע את הים!
ה' דורש מישראל להביע את רצונם להיגאל, לעשות צעד מצדם אל הים, להתרחק מהמצרים המשעבדים. משמעות הדרישה הזו היא להתאמץ ולמסור את הנפש כדי להיגאל – ולא לחכות שהגאולה תבוא מעצמה. על ישראל להביע נכונות להיגאל, להזדהות עם הקריאה הא־לוהית לנסוע – לצד ביטחון בה' הגואל אותם. אחר שישראל יצעדו את הצעד הראשון מצדם - יבקע ה' לפניהם את הים ויגאלם.
דבר דומה מצינו בליל היציאה ממצרים, כאשר ישראל הצטוו לאכול את הפסח באופן ש"מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם"(שמות יב יא) – כאילו בכל רגע הם עומדים לצאת לדרך – זאת למרות שמראש היה ברור לה' שלא יצאו עד הבוקר! ה' רצה שישראל יביעו את רצונם להסתלק כמה שיותר מהר משעבוד מצרים, כאילו הם רק מחכים לרגע שתנתן כבר ההוראה לצאת לדרך!
מטרת אכילת קרבן הפסח בחיפזון היתה כדי שישראל יביעו את רצונם להיגאל כמה שיותר מהר. כעת, על שפת ים סוף, ישראל נדרשים ליותר מזה – לא רק להיות מוכנים ומזומנים להיגאל – אלא להיכנס לים ממש, לעשות את הצעד הראשון בדרך אל הגאולה.
הדרישה מהעם לעשות את הצעד אל הגאולה חשוב במיוחד במצב חסר סיכוי זה – הים מלפנים והמצרים מאחור – כאשר ייאוש וחולשה מציפים את העם. דווקא אז דורש ה' מהם לגלות אמונה וביטחון בו. כתשובת המשקל לחולשה צריכה להתגלות עוצמה של אמונה שהים מוכרח להיקרע, תהליך הגאולה מוכרח להתקדם!
עד שיחוננו אבניה ועפרה
חז"ל מספרים (סוטה לז.), שבהשמע צו ד' להיכנס הימה, כל אחד מישראל ניסה להתחמק מלהיות הראשון שיקפוץ. אולם, היה אחד שהתגבר – "קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה". נחשון היה הראשון שהעז לקפוץ לים ובכך ביטא את אמונתו בה'. על שמו מכונים ה"נחשונים" שבכל הדורות, אלו שמוכנים לקפוץ ראשונים קדימה.
גאולת מצרים היא התבנית לגאולה האחרונה, שבתהליכיה אנו זוכים לחיות. על כן, כשם שבגאולת מצרים נדרשו ישראל לעשות צעד המבטא את הרצון להיגאל – כך הדבר גם בגאולתנו, כפי שאמר רבי יהודה הלוי (כוזרי ה כז): "כי ירושלים אמנם תבנה – כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף – עד שיחוננו אבניה ועפרה". ירושלים תבנה כשישראל יכספו אליה, אך לא סתם כיסופים בלב – אלא כיסופים שבאים לידי ביטויים מעשיים: "עד שיחוננו אבניה ועפרה" - יקומו ויתחילו לבנות אותה, יעשו את הצעדים הראשונים לקראת הגאולה, חרף כל הקשיים והיאוש המתלווים אליהם.
וכך אכן אירע במציאות. בזכות כל אותם "נחשונים", אשר מאסו בהישארות במקום, וזינקו במסירות נפש עצומה אל "הים", אל בניין הארץ, בלי חשבונות אישיים, מתוך אידיאליזם ואמונה - בזכותם הגענו עד הלום, וזכינו שעזרנו ה' להתקדם בתהליכי גאולתנו.
מאז ראשוני הראשונים שהלכו במסירות נפש להקים את פתח תקווה, דרך ההתיישבות החלוצית בכל רחבי ארץ ישראל, ועד להתיישבות המחודשת ביהודה ושומרון ורמת הגולן - "נחשונים" שקופצים ראשונים לים ומפלסים את הדרך לשאר העם, המהססים וחוששים מאחוריהם, וכך על ידם מתקדם כלל ישראל כולו.
בזכות ירושלים
בקשר לדבר ה' אל משה - "מַה תִּצְעַק אֵלָי? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - וְיִסָּעוּ", אומר רבי ישמעאל (מכילתא בשלח, מסכתא דויהי, ג): "'מַה תִּצְעַק אֵלָי' - בזכות ירושלים אני אקרע להם את הים". קיים קשר מהותי בין קריעת הים לירושלים. אומר ה' למשה: "מַה תִּצְעַק אֵלָי?!" - ממה אתה מפחד?! הוצאתי את ישראל ממצרים בעבור הגשמת יעודם בעולם, ויעוד זה קשור בירושלים - "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם" (ישעיהו ב, ג).
בזכות "ירושלים" – שהיא הביטוי למילוי שלמות יעודם של ישראל - אקרע להם את הים, אבטל את העיכובים המפריעים למילוי היעוד.
בזכות ירושלים קִיים אותנו ה' במשך אלפיים שנה בגלויות השונות; בזכות ירושלים קרע לנו את כל "הימים", על גליהם הסוערים שעמדו להטביענו במשך הדורות; בזכות ירושלים החזיר אותנו הקדוש ברוך הוא לארץ ישראל, ובזכותה אף גברנו על אויבינו בכל מלחמות ישראל, ובכך השיב ה' לנו את ארץ ישראל, ובראשה - ירושלים עצמה! כל זאת כדי שנמלא את היעוד הגדול: קידוש השם בעולם מציון ומירושלים, כדבר הנביא (ישעיהו ב, ג): "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם".
אנו מצווים להמשיך ולפעול לקידום תהליכי הגאולה ולא לחשוש מקפיצה לים. ויחד עם הפעולות המעשיות שלנו, עלינו לבטוח בה' שישלים את תהליך הגאולה, כדי להביאנו להגשמת תכלית קיומנו – קידוש שם ד' בעולם כולו!
© המאמר מעובד ומקוצר מתוך "התורה לדורנו", הוצאת אור עציון.