שמחת ישראל במצוות ושמחת הגויים בעבירות

הקדמה

על הפסוק "ויאסֹר את רכבו ואת עמו לקח עמו" (יד, ו) אמרה המכילתא: "ויאסור את רכבו - הוא בידו אסרו. דרך מלכים להיות עומדים, ואחרים מציעין להם תשמיש המרכבה ואוסרין אותה. אבל פרעה הרשע, הוא בידו אסרו והציע תשמישי רכבו. וכיון שראו גדולי מלכות - עמדו כולם ואסרו מרכבותיהם והציעו לעצמן".

ארבעה אסרו בשמחה

הוסיפה המכילתא וכתבה:

ארבעה אסרו בשמחה:
אברהם אסר בשמחה, שנאמר: 'וישכם אברהם בבקר ויחבֹש את חמֹרו' (בראשית כב, ג). ולא היו לו כמה עבדים? אלא לכבוד המקום.
יוסף אסר בשמחה, שנאמר: 'ויאסֹר יוסף מרכבתו' (שם מו, כט). ולא היו לו כמה עבדים? אלא לכבוד אביו.
בלעם אסר בשמחה, שנאמר: 'ויקם בלעם בבקר ויחבֹש את אתונו' (במדבר כב, כא).
פרעה אסר בשמחה, שנאמר: 'ויאסֹר את רכבו'.
תבא חובשה של אברהם, שהלך לעשות רצון המקום, ותעמוד על חובשה של בלעם, שהלך לקלל את ישראל.
תבא אסרה של יוסף, שאסר לילך לקראת אביו, ותעמוד על אסרה של פרעה הרשע, שהלך לרדוף את ישראל.

יש לשאול: מדוע אצל אברהם ואצל בלעם נאמר "ויחבֹש" ואילו אצל יוסף ואצל פרעה נאמר "ויאסֹר"?

התשובה פשוטה: את החמור ואת האתון רק חובשים, אבל את המרכבה צריך לאסור - לקשור - לסוסים. אברהם ובלעם, שלא היו מלכים, רכבו על חמור ועל אתון, ואילו יוסף, שהיה משנה למלך, ופרעה, שהיה מלך, ישבו במרכבה. ואמנם המכילתא בתחילתה כתבה: "ארבעה אסרו בשמחה" ופירטה את כל הארבעה, וכתבה על כל אחד מהם: "אסר בשמחה", אבל בסופה הדגישה המכילתא את ההבדל בין החבישה של אברהם לחבישה של בלעם, ובין האסירה של יוסף לאסירה של פרעה.

עוד כתבה המכילתא: "דבר אחר: ר' שמעון בן יוחאי אומר: תבא חרב יד דכתיב באברהם: 'ויקח את המאכלת לשחֹט את בנו' (בראשית כב, י), ותעמוד על חרב יד שעשה פרעה הרשע לילך לרדוף אחרי ישראל, שנאמר: 'אריק חרבי תורישמו ידי' (שמות טו, ט)".

במדרש זה רואים כמה אבות האומה הזדרזו לקיים את מצוות ד' בשמחה, ואילו מנהיגי הגויים הזדרזו בשמחה כדי לנסות להשמיד ח"ו את עם ישראל. ובזכות מעשי אבותינו הצילנו ד' מיד הגויים.

פרופסור נחמה ליבוביץ למדה עוד לימוד גדול מדברי המכילתא הללו: "מעשה המצוה הנעשה אי פעם אינו הולך לאיבוד, וכח האהבה עתיד לנצח את כוחות השנאה" ("עיונים חדשים בספר שמות", עמ' 137).