פסוק א:למנצח על ידותון כו'. יתכן יאמר כי רוח הקדש ששרתה על ידותון היה גם הוא מזמור לדוד שהופיע לשניהם בסגנון אחד:
פסוק ב:אך אל אלהים כו' יהיה ענין המזמור ללמד לאדם דעת אלהים בארץ כי הוא יתב' לבדו אשר כח ואל לו להפליא לעשות ומרבה להיטיב ועליו יתברך לבדו הוא הבטחון ולא על בשר ודם ואשר מן המצר יקרא לו ית' יושיענו הוא יושיענו ויגאלנו כי מגן הוא לכל החוסים בו ואשר אותו יתברך יעזוב וישים בשר זרועו וילך אל איש שר וגדול אשר בארץ להציל לו מרעתו בוכה ומתחנן לו יעשה עמו ככל צדקותיו מלבד אשר לא יצליח הוא משחית נפשו ונלכד במצודת ארור הגבר אשר יבטח באדם וזה אמר אך אל אלהים לבדו ולא לאיש שר ואוהב דומיה נפשי להושע כי ממנו ישועתי כלו' כי גם אם יקרה תהיה לי תשועה על ידי אדם ממנו יתברך לבדו היא ולא מבשר ודם כי אם שהוא יתברך מגלגלה ע"י בני האדם וזהו ממנו ישועתי:
פסוק ג:כי אך הוא לבדו צורי מלבא עלי צרה ואם כבר באה הוא ישועתי להצילני ממנה ואחר ההצלה גם הוא משגבי להיטיב לי ולרומם אותי זולת ההצלה אך בזאת שלא אמוט רבה שלא אחטא עד יהיו לי רובא עונות כי בהיות הרוב זכיות הוא יתברך צורי והנה כל זה הוא לי מאתו יתברך מבלי הרבות תפלות ותחנונים רק בהיות כי אך לו יתברך דומיה נפשי בלבד בלי שתוף בטחון בזולתו ושיהיה בטחון נפשי וזהו דומיה נפשי בידעי כי ממנו תשועתי כי אז ודאי אך הוא לבדו צורי כו':
פסוק ד:ואחר שכן הוא עד אנה תהותתו על איש כו' לומר שוא לכם משכימי קום בצרה לכם אל נשיא בעמכם יושיעכם מצרתכם בהיות לאל ידו לעשות בגופו או בממונו מאחרי שבת בביתם שופכים נפשם בבכי ונאקה במר שיחה להתמרמר ולומר הושיענו כי באו מים עד נפש משפילים ומפילים עצמכם תחתיו לאמר תיקר נפשכם בעיניו לעשות את שאלתכם ובקשתכם וזהו עד אנה תהותתו ותכנעו על איש החשוב ככל אנשים שבמקרא תהותתו ותכניעו עצמכם לפניו וזהו על איש שהוא אצל איש כד"א ועליו מטה מנשה על יד הירדן עד אנה אתם הבוטחים בבשר ודם תהותתו על איש ותכנעו תחת רגליו בבכי ובתחנונים להיטיבכם ולהועילכם מממונם ועזרתם בצרתכם והנה תרצחו כלכם ותסתכנו כי תכנסו בכלל ארור הגבר אשר יבטח באדם וימשך כי ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו נמצא מסתכן בנפשו ומרצחה כי האיש הנז' הוא לכם כקיר נטיו כי שום עצמכם תחת בטחונו הוא כמשים עצמו תחת קיר נטוי שהוא בסכנה ואם עושים לו נס הוא לו מזכיר עון לנכות זכיותיו ומה גם שע"י מה שתרוממוהו יבוש מלומר שאין לו ויודה האמת אלא שדוחה מיום ליום ומחדש לחדש כגדר הדחויה והיא תוחלת ממושכה באופן שהוא לכס גדר הדחויה וטוב היה לכם שלא תהותתו ותכנעו לפניו ותרוממוהו כל כך כי הלא עתה יבוש מאשר רוממתם אותו ויאמר לרחמכם ותבטחו בו והיו עיניכם תלויות ימים או עשור ולא תצליחו והלא טוב היה למעט ברוממותו לבלתי רוממו והכנע כל כך תחתיו שעי"כ מיד יחתוך התקוה ויכזב ויאמר אין לאל ידי לא תוסיפו לראות פני שאז טוב לכם כי תתייאשו מלהתמיד אחריו ותבקשו מה':
פסוק ה:כי הלא תדעו כי אשר זולתכם מהבאים לבקש בצר להם ממנו ולא יעשו ככם כ"א שמרוממותו יעצו להדיח שלא רצו לרוממו ככם כ"א אך משאתו ורוממותו נועצו להדיח ולמעט מעט משאתו כמשמעות מלת אך שהוא שלא להחניפו כל כך כ"א למעט מרוממותו כי הנה אלה קנו דעת יותר מכם כי הלא ירצו כזב כלומר יותר ירצו כזב בפיו שיאמר להם אין לאל ידי להיטיב לכם כי היה באמור להם כך בשביל מאמר פיו שאיבד תקוה ונטו עוד מלטרוח אחריו יברכו כי בהאביד תקוה מישועתו יתייאשו משוב אליו ואל על יקראוהו יתעשת למו ואז טוב להם ויברכוהו על שפעם א' הסירם מעליו ולא ילאו יום יום לריק אך הן אמת שבקרבם יקללו סלה באופן כי כלל הדברים הוא כי בין המגדיל בכבוד הנשיא ועשיר מעם שיעשה חפצו בין הבלתי נכנע כ"כ הצד השוה שבהם כי אין בו מועיל אלא שהמכבדו יותר הוא הנלאה לריק בעיניו תלויות ימים רבים ורעתו רבה יותר וא"כ אפוא מלכם תדכאו עצמכם לפני אנוש כערככם ואנה תעזבו כבוד אלהי ישראל שהוא מעוזכם והוא מעריצכם ומושיע אין בלתו כאשר הקדמתי באמרי אך אל אלהים דומיה נפשי כו' אך הוא צורי כו':
פסוק ו:אך לאלהים דומי נפשי כו' אחרי אומרו מה רב טוב הבוטח בה' שהוא יתברך צור ישועתו משא"כ הבוטח באדם ראה והנה יוכל איש לדבר לומר כי הלא המכשלה הזאת תחת ידי בני האדם יען יבקשו מאת ה' ולא יענה אותם על כן מלאם לבם לבטוח באדם והוא כי המה לא ידעו מחשבות ה' וגם לא ישיתו לב אל משארות אשמותם אשר על שכמם המעכבים את התשועה עד יתקנו את אשר עותו על כן לדבר על לבם אמר כמדבר עם נפשו ואומר אך לאלהים דומי נפשי כו' לומר שמעי בת וראי איעצך אלמדך להועיל והוא כי הנה מאשר אמרתי לך דומי נפשי כי ממנו ישועתי היה מקום להבין כי טוב לגבר יתפלל לה' יושיענו מצרה לו באמרו כי ודאי יעשה ה' מבוקשו כי הוא יתברך שומע תפלה וידום לה' כי ממנו תבא ישועתו מיד אך לא זו הדרך ישכון אור חלילה כי הוא נסיון ואם לא יעשה מבוקשו יבא להרהר וימשך לבטוח באדם חלילה לכן השמר פן ואל תעשה כדבר הזה כ"א אך לאלהים דומי נפשי כלומר לא תשאל לו רק הנוגע אליך נפשי שימחול על אשמותיך ויקרבך לידי זכות וכיוצא כי אך ממנו יתברך מאליו ישלים תקותי של גופי כי אעשה את שלו והוא יעשה את שלי:
פסוק ז:ושמא תאמר ומה אשיב אל לבי שכשאקרא ואדום לה' ולא אענה שתאמר אלי שתמיד אייחל ולא אובד תקוה חלילה הלא זאת תשובתך והוא כי הן אמת כי הוא יתברך שומע ומייחל ומציל בלי ספק ובלי איחור כי עוד אני מדבר והוא ישמע אמנם זה יהיה כשאין לי עון אשר חטא שמעכב וזהו אך הוא צורי וישועתי כו' אך בזאת כשלא אמוט כלל אז ודאי אבטח בו שיענה מיד וזהו כי פה לא אמר לא אמוט רבה כי שם ידבר על כשהרוב זכיות לא יחסרון עונות שאפשר שבמיעוט לא יהיה א' מהמעכבים ויענה מיד וכן אפשר יהיה ביניהם עון מעכב ומאריך עד התיקון אך עתה דבר על שגם מיעוט עונות אינם כי אפשר שאם היה מיעוט שיש ביניהם מה שמעכב התפלה לענות מיד:
פסוק ח:אך עתה כשלא אמוט כלל על אלהים מוטל ישעי וגם כבודי שאענה מיד בישע שהוא כבודי ועליו מוטל לחוש על כבודי אך בזאת שלא אתערב בטחון באדם כ"א שצור עוזי הוא היות מחסי באלהים לבדו:
פסוק ט:בטחו בו בכל עת כו' הלא אמרתי כ"א אל אלהים דומי נפשי אל אשית לבי שודאי יענוני פן איזה עון יעכב ואבא להרהר כ"א שאם יתמהמה אחכה לו אמר עתה דעו אפוא כי אין דברי אלה אמורים כ"א ביחיד כאשר עד כה דברתי לשון יחיד ושלפעמים איזה עון מעכב כי מדקדקין בתפלתו ומהפכין בה אם ראויה או בלתי ראויה היא ומבקרין פנקסו אך לא כן תפלת הרבים כי הן אל כביר לא ימאס וזהו בטחו בו בכל עת לומר אם רבים אתם אל תיראו כ"א בטחו בו בכל עת כו' והוא מאמר ספר הזוהר על פסוק פנה אל תפלת הערער כי אל תפלת היחיד פונה ומביט אם ראויה להתקבל או לאו אך כשהם רבים לא בזה את תפלתם וזהו בטחו בו בכל עת והוא מאמרם ז"ל בגמרא כתיב דרשו ה' בהמצאו וכתיב בכל קראנו אליו אלא כאן ביחיד כאן בצבור כי ליחיד צריך עת רצון כעשרת ימי תשובה וכיוצא אך רבים נענים בכל עת וזה יאמר בטחו בו בכל עת ועכ"ז אל יעלה על רוחכם שמבלי הכנעת הלב בתפלתכם יענה עתירתכם להיותכם רבים כי לא כן הוא כ"א עם שפכו לפניו כו' וטעם רביעי שבמלת עם מורה זה כמדבר עמהם ואומר עם היותכם עם ראויים להתקבל לפניו יתברך לא הרבוי הוא העיקר רק שפכו לפניו לבבכם שכולל גם היצר הרע ואז אלהים מחסה לנו סלה גם מדת הדין. או יאמר קרוב אל הקודם בטחו בו אתם ישראל בכל עת גם בעת צרה אך בזאת שתהיו לאחדים וזהו אומרו עם וגם שפכו לפניו לבבכם ולא אבטיח זה רק לישראל כי אלהים מחסה לנו סלה:
פסוק י:אך לא לאומות מ"ה וזהו אך הבל כו' והוא כי האומות מאדם ועד נח היו תלוים בזכות אדם הראשון ונקראים על שמו ומנח ועד אברהם היו בשם נח נקראים בני נח ולא עמדה לראשונים זכות אדם ולא לשנים זכות נח כי ראשונים נמחו במבול זולת מה ששליש העולם הציף הים ולא שוה למו ברית אדם וכן ברית נח לא עמד לזרעו בדור הפלגה ולא עמד רק זכות אברהם יצחק ויעקב לזרע יעקב וכמאז"ל בב"ר שאמר אברהם להקב"ה כרת ברית עם אדם ובא נח ודחה בריתו לברית אדם באתי אני ודחה בריתי לברית נח לא יבא אחר ותדחה בריתי מפני בריתו כו' הנה מזה יורה שכללות שאר אומות היו בשם אדם ובשם נח עד בא אברהם ובזה יאמר אלהים מחסה לנו סלה לעם אלהי אברהם יצחק ויעקב וזהו סלה שלא תדחה ברית זולת אבותינו לבריתם אך הבל ב"א הם דורות המתייחסים לאדם כי הלא נדחה בריתו ויצף ה' שליש עולמו בדור אנוש וכלו במבול וכזב המה גם המה בלתי מתקיימים כי כל דבר בלתי מתקיים נקרא כזב כמד"א היו תהיה לי כמו אכזב וכן אל תכזב בשפחתך כן כזב המה בני איש הם בני נח הנקרא איש צדיק ולא בלבד היות המתייחסים אחריהם משוללי אחדות כ"א שבשית אותם בכף מאזנים הם מתעתדים לעלות למעלה הכף מאזנים אשר המה בו לקלותם המה עולים יותר מהבל גם בהיותם יחד באחדות כי הלא דור הפלגה עם אחדותם לא שוה להם ויפץ ה' אותם:
פסוק יא:וגם שאמרתי בטחו בו בכל עת ע"י אחדות אך בזאת שאל תבטחו בהיות בידכם עושק וגם בגזל אל תהבלו אם גזל בידכם אל תהבילוהו לחשוב שלא יעכב בידכם כענין רחקי מעושק כי לא תיראי כו' ועל ידי כן שלא יהיה לכם עושק וגזל והיותכם לאחדים כמדובר אז חיל כי ינוב ויתחדש עליכם אל תשיתו לב:
פסוק יב:ועל מה שאמרתי כי אלהים שהוא מדת הדין מחסה לנו סלה שיראה כמו זר נחשב שמדת הדין יהיה מחסה הפך ענינו אל תתמהו על החפץ כי שתי הבחינות אחת כי ה' הוא האלהים כי הלא אחת דבר אלהים בסיני שתים זו שמעתי שהוא זכור ושמור שדבור אחד היה ושתים שמענו כי בדבור אחד נאמרו ונודע כי זכור ושמור שבדבור אחד נאמרו הם דין ורחמים כנודע ומי יאמר כי מדת אלהים היה המדבר אז שאמרתי דבר אלהים שהיא השכינה הלא הוא כי עוז שהיתה בקולות וברקים הלא לאלהים הוא ועכ"ז שתים זו שמעתי גם ענין רחמים כי אינך משולל מבחינת רחמים:
פסוק יג:ולא בלבד רחמים כ"א לך שם אדנות הוא האלהים הנזכר גם חסד שהוא יותר מרחמים כי הלא אתה תשלם לאיש כמעשהו מדה כנגד מדה ולצריך תהיה לו נוצר חסד על היותו גומל חסדים וכיוצא אתה הוא המשלם כנודע כי הכל ניתן ע"י השכינה נמצא כי גם החסד ניתן על ידו מה גם הרחמים וא"כ צדקתי באמרי אלהים מחסה לנו סלה. או ולך ה' חסד כי לא תצרף מחשבה רעה למעשה ולא תשלם כמחשבתו רק כמעשהו. או כי אתה תשלם לאיש כמעשהו בערך היות האיש חוטא ולא בערך למי חטא. או כי אתה תשלם העון לאיש כמעשהו ולא פירות כאשר במצות שיש פירות. או כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ממש מדה כנגד מדה למען יבין לשוב ע"י מה שלוקה. או כמעשהו ולא כפגם הנמשך ממעשהו למעלה. או יאמר מאמרנו על פסוק ועבדתם כו' וברך את לחמך כו' שאינו כמלך מבני אדם שאם מאה יעשו לו עבודה אחת ויתן להם אלף דינרים בשכרם יחלק בשוה עשרה לאחד אך הוא יתברך לא כן שאם מאה יעשו מצוה אחת אין שכר שום אחד דומה לשל חבירו כי פלס ומאזני משפט לה' וא' היה פנוי וחברו הניח מלאכתו א' עשה בזריזות יותר מחבירו וחבירו יותר מחבירו עד כלם וכן א' עשה ולא בשמחה וחבירו בשמחה וחבירו בשמחה יתירה ממנו ועד"ז עד כלם ע"כ כל אחד יקבל לבדו לפי שיעור עבודתו וזהו ועבדתם לשון רבים כי אינו דומה מועטים העושים את המצוה למרובים אך בשכר לכל אחד בפני עצמו וזהו וברך את לחמך בלשון יחיד וזה יאמר פה הלא חלקתי בין תפלת יחיד לתפלת רבים אך זה הוא לענין קבלת התפלה אך לא יהיה השבר בשוה לכל אחד כי לך ה' חסד מה שאינו למלך מב"א כי אתה תשלם לאיש כמעשהו בפרטות ולא כבשר ודם שמשלם בשוה.
פסוק יג:או יאמר מאמרנו בביאור התורה כי כשהוא יתברך פוקד ע"י מלאך אינו מבחין בין צדיק לרשע משא"כ כשהוא יתברך פוקד על ידי עצמו וזה יאמר ולך ה' חסד זולת האמור כי גם בעשותך עם היותך מדת הדין כי כאשר אתה משלם בעצמך ולא על ידי מלאך כי אינך כמלאך שלפעמים אינו מבחין ופוגע באיש שלא כמעשהו כ"א אתה על ידי עצמך תשלם לאיש כמעשהו אף ליחיד שבין המרובים משא"כ כשאין אתה משלם כי אם ע"י משחית כי השגחתך פרטיית:
