ביאור שטיינזלץ על תהילים סב

עדין שטיינזלץ

🔗 שתף
פסוק א:
לַמְנַצֵּחַ עַל הניגון שחיבר יְדוּתוּן, מראשי המשוררים במקדש, ושמא זהו כינוי לכלי נגינה שיוחס לידותון, מִזְמוֹר לְדָוִד.
פסוק ב:
אַךְ, רק אֶל אֱלֹהִים דּוּמִיָּה, שותקת בהקשבה ובציפייה נַפְשִׁי, כי מִמֶּנּוּ יְשׁוּעָתִי.
פסוק ג:
אַךְ הוּא ולא אחר צוּרִי, תוקפּי וִישׁוּעָתִי, מִשְׂגַּבִּי, מעוז ומפלט לי שלֹא אֶמּוֹט, אתמוטט בעת צרה רַבָּה, או: שלא אתמוטט הרבה.
פסוק ד:
פנייה לרשעים: עַד אָנָה, עד מתי תְּהוֹתְתוּ, תתנפלו או תאיימו עַל אִישׁ; תְּרָצְּחוּ, תהיו רוצחים כֻלְּכֶם, אם בפועל ממש או מבחינת רצונכם?! מסוכן להיות במחיצתכם כְּקִיר נָטוּי, שעלול ליפול בכל רגע, וגָדֵר הַדְּחוּיָה, המטה ליפול.
פסוק ה:
אַךְ מִשְֹּאֵתוֹ, מהתנשאותו של אדם בעלותו לגדולה, אותם שונאים יָעֲצוּ לְהַדִּיחַ, לסלק, להפיל; וכשאינם יכולים להילחם בו בגלוי, יִרְצוּ כָזָב, הם בוחרים בשקרים. בְּפִיו, בפיותיהם, כלפי חוץ, יְבָרֵכוּ, ואילו בְקִרְבָּם יְקַלְלוּ. סֶלָה.
פסוק ו:
ושוב: אַךְ לֵאלֹהִים דּוֹמִּי, עמדי וצפי, נַפְשִׁי, כִּי מִמֶּנּוּ תִּקְוָתִי.
פסוק ז:
אַךְ הוּא צוּרִי וִישׁוּעָתִי, מִשְׂגַּבִּי שהודות לו לֹא אֶמּוֹט.
פסוק ח:
עַל, בגלל אֱלֹהִים יִשְׁעִי וּכְבוֹדִי. הוא המושיע אותי והמעניק לי חיים ומקום בעולם, והוא צוּר עֻזִּי, מקור התוקף שלי. מַחְסִי בֵּאלֹהִים.
פסוק ט:
בִּטְחוּ בוֹ בְכָל עֵת, עָם. רק עליו אפשר לסמוך. שִׁפְכוּ לְפָנָיו את לְבַבְכֶם. ספרו לו את שמציק לכם, כי רק אֱלֹהִים הוא מַחֲסֶה לָּנוּ. סֶלָה.
פסוק י:
לעומת זאת, אַךְ הֶבֶל בְּנֵי אָדָם. הם חולפים מהר מאוד, ואין לבטוח בהם. כָּזָב, שווא ושקר הם בְּנֵי אִישׁ. אם באים לשקול את שוויים בְּמֹאזְנַיִם – לַעֲלוֹת הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד, כולם יחד קלים מהבל. הכף שעליה בני האדם תעלה וכף ההבל תכריע.
פסוק יא:
אַל תִּבְטְחוּ בְעֹשֶׁק, ניצול ושוד, וּבְגָזֵל אַל תֶּהְבָּלוּ. אין לבנות את החיים על גזל, לא רק משום שהוא אינו מוסרי ואסור, אלא גם משום שהוא הבל ואי-אפשר לסמוך עליו. חַיִל, עושר כִּי יָנוּב, שלכאורה הוא מניב פֵּרות – אַל תָּשִׁיתוּ, תשימו אליו לֵב, כי הוא זמני, וסופו להשחית את בעליו ולעבור מן העולם.
פסוק יב:
כל הדברים הללו הם צו עליון – אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים כשציווה עלינו ללכת בדרכיו, שְׁתַּיִם, שתי פנים זוּ, אשר שָׁמָעְתִּי: צד החיוב, לעשות את רצון ה' לנהוג בדרך הטוב; וצד השלילה, שלא לעשות את ההפך. תמציתה של התורה היא סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב, כִּי עֹז לֵאלֹהִים. בידו הכוח, ולכן כדאי שדבריו ינחו אותנו.
פסוק יג:
ונוסף על כך, לְךָ, אֲדֹנָי, חָסֶד, אתה הוא הנותן והמשפיע לעולם, כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ, אם רע ואם טוב.

תהילים סב

א לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־יְדוּת֗וּן מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ ב אַ֣ךְ אֶל־א-להים דּֽוּמִיָּ֣ה נַפְשִׁ֑י מִ֝מֶּ֗נּוּ יְשׁוּעָתִֽי׃ ג אַךְ־ה֣וּא צ֭וּרִי וִֽישׁוּעָתִ֑י מִ֝שְׂגַּבִּ֗י לֹא־אֶמּ֥וֹט רַבָּֽה׃ ד עַד־אָ֤נָה ׀ תְּהֽוֹתְת֣וּ עַל אִישׁ֮ תְּרָצְּח֪וּ כֻ֫לְּכֶ֥ם כְּקִ֥יר נָט֑וּי גָּ֝דֵ֗ר הַדְּחוּיָֽה׃ ה אַ֤ךְ מִשְּׂאֵת֨וֹ ׀ יָעֲצ֣וּ לְהַדִּיחַ֮ יִרְצ֪וּ כָ֫זָ֥ב בְּפִ֥יו יְבָרֵ֑כוּ וּ֝בְקִרְבָּ֗ם יְקַלְלוּ־סֶֽלָה׃ ו אַ֣ךְ לא-להים דּ֣וֹמִּי נַפְשִׁ֑י כִּי־מִ֝מֶּ֗נּוּ תִּקְוָתִֽי׃ ז אַךְ־ה֣וּא צ֭וּרִי וִֽישׁוּעָתִ֑י מִ֝שְׂגַּבִּ֗י לֹ֣א אֶמּֽוֹט׃ ח עַל־א-להים יִשְׁעִ֣י וּכְבוֹדִ֑י צוּר־עֻזִּ֥י מַ֝חְסִ֗י בא-להים׃ ט בִּטְח֘וּ ב֤וֹ בְכָל־עֵ֨ת ׀ עָ֗ם שִׁפְכֽוּ־לְפָנָ֥יו לְבַבְכֶ֑ם א-להים מַחֲסֶה־לָּ֣נוּ סֶֽלָה׃ י אַ֤ךְ ׀ הֶ֥בֶל בְּנֵֽי־אָדָם֮ כָּזָ֪ב בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ בְּמֹאזְנַ֥יִם לַעֲל֑וֹת הֵ֝֗מָּה מֵהֶ֥בֶל יָֽחַד׃ יא אַל־תִּבְטְח֣וּ בְעֹשֶׁק֮ וּבְגָזֵ֪ל אַל־תֶּ֫הְבָּ֥לוּ חַ֤יִל ׀ כִּֽי־יָנ֑וּב אַל־תָּשִׁ֥יתוּ לֵֽב׃ יב אַחַ֤ת ׀ דִּבֶּ֬ר א-להים שְׁתַּֽיִם־ז֥וּ שָׁמָ֑עְתִּי כִּ֥י עֹ֝֗ז לא-להים׃ יג וּלְךָֽ־אֲדֹנָ֥י חָ֑סֶד כִּֽי־אַתָּ֨ה תְשַׁלֵּ֖ם לְאִ֣ישׁ כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ׃

פרשנים על הפרק

מאמרים על הפרק