פסוק ב:אך וגו׳. לא שמתי תוחלתי באדם אך אל אלהים תקוה נפשי כי מעולם ישועתי ממנו:
פסוק ג:אך הוא צורי. ולא זולתו:
פסוק ג:משגבי. ועל שהוא משגבי לזה לא אמוט נטיה רבה מבלי תקומה:
פסוק ד:עד אנה. עד מתי תחשבו הוות על כל איש ואיש:
פסוק ד:תרצחו. יהי רצון שתרצחו כולכם ובתחלה תהיו ככותל הנטוי לפול וכגדר הנדחה ממקומה כן תהיו בתחלה בפחד ואימה ובסוף תמותו ע״י רציחה:
פסוק ה:אך משאתו. ר״ל הן לא הרעותי את אחד מהם אך כל אחד מהם בעבור רוממתו וגאותו יעצו ביניהם להדיחני מן העולם ורוצים הם בהכזב הנאמר עלי בפני שאול:
פסוק ה:בפיו. כ״א מהם מברך אותי בפיו מן השפה ולחוץ אבל בקרב לבם מקללים אותי לעולם אף בעת שמברכים אותי בפה:
פסוק ו:אך וגו׳. אינני חושש להם אך נפשי תקוה לאלהים כי מעולם בא לי תקותי ממנו:
פסוק ח:על אלהים. ר״ל הלא על אלהים מוטל ישועתי ולהשאיר אותי בכבודי כי הוא הבטיחני על המלוכה ועליו לקיים:
פסוק ח:צור עוזי. הוא מאמץ כוחי ולזה אחסה בו:
פסוק ט:עם. אתם בני עמי בטחו בו בכל עת:
פסוק ט:שפכו לפניו לבבכם. בתפלה כי הוא מחסה לנו מעולם:
פסוק י:אך הבל בני אדם. הבטחון על בני אדם הוא הבל וכזב ודבר שאינו מתקיים במאזנים לעלות. הוא ענין מליצה לומר אם נחשוב להעלות במאזני משקל המה יחד ר״ל הבטחון של כל בני אדם אז נראה שהמה קלים ופחותים מדברי הבל והוא מקרא הפוך וכאילו אמר המה יחד מהבל:
פסוק יא:בעושק. להרבות הון בעושק:
פסוק יא:אל תהבלו. אל תבטחו בהבל להרבות הון בגזל כי לא תתקיים העושר ההוא וכפל הדבר במ״ש:
פסוק יא:חיל כי ינוב. אם תראו עושר הבא מגזל צומח ומתרבה אל תשימו לב לבטוח בעושר כזאת כי לא לעולם תהיה:
פסוק יב:אחת. אמירה אחת דבר אלהים וממנה למדתי שתי דברים:
פסוק יב:כי עוז. האחת למדתי אשר לאלהים הוא העוז וידו בכל משלה:
פסוק יג:ולך ה׳ חסד. והשנית למדתי ממנה שה׳ עושה חסד עם בני אדם:
פסוק יג:כי אתה תשלם. ר״ל מדבר הזה נשמע שני הדברים כי אתה ה׳ דברת אשר תשלם לאיש כמעשהו וכמ״ש ואם תלכו עמי קרי וגו׳ והלכתי אף אני עמכם בקרי (ויקרא כז) וכן על כל הדברים שהאדם חוטא אתה משלם לו מדה במדה ואם לא היה ידו בכל משלה היה א״כ לפעמים מן הנמנע בדבר מהדברים לשלם מדה במדה ומזה בעצמו נשמע שדרכו לעשות חסד עם האדם כי זה שמענש מדה במדה הוא חסד גדול כי אז יבין האדם וישכיל לדעת שלא בא במקרה כ״א מה׳ על דרך העונש וימהר לשוב מחטאיו וכ״ז חוזר למעלה לומר ומהו בטחון האדם הלא טוב לחסות בה׳ הואיל וידו בכל משלה ועושה חסד:
