פסוק ב:דומיה. תואר, ענין שתיקה:
פסוק ג:רבה. משגבי וישועתי רבה מאד, וכבר התבאר אצלי ששמות המופשטים יבואו לפעמים בלשון זכר ופעמים בלשון נקבה:
פסוק ד:תהותתו. שרשו הות, בשקל תכוננו:
פסוק ד:על איש. על ידי איש, ומלת על נמשך לשתים, קיר נטוי (על) גדר הדחויה:
פסוק ה:משאתו. מוסב על שם איש הנזכר, מפחדו של שאול:
פסוק ה:להדיח. שרשו נדח ומשתתף עם דחה, לדחות את הגדר:
פסוק י:הבל בני אדם, כזב בני איש. כזב הוא דבר הבלתי מתקיים, ובני איש הם הגדולים (כנ"ל מ"ט), והם גם אם אין הבטחתם הבל בשעתו הוא כוזב אח"כ:
פסוק יא:כי ינוב. מוסב על הגזל, אם הגזל ינוב תנובה ויעש חיל:
פסוק יב:(יב-יג) ולך ה'. אלהים מדת הדין לרשעים בעז, ולצדיקים ה' מדת הרחמים בחסד: