פסוק א:למנצח על ידותון. ידותון היה מן הלויים ודוד חבר המזמור ונתנו לידותון לשורר ועל ידותון כמו אל ידותון ע״ד ותתפלל על ה׳ (ש״א א י) שהוא כמו אל ה׳ וכן וילך אלקנה הרמתה על ביתו (שם ב יא) כמו אל ביתו. וענין המזמור איפשר שאמרו דוד על אויביו או על בני הגלות והמזמור סובל את שניהם אלא שאנחנו רגילים לפרשו על הגלות.
פסוק ב:ואמ׳ אך אל א׳ דומיה נפשי בא הנה אך כמו לבד כלומ׳ לא׳ לבד נפשי מקוה ומיחלת ודומיה נגזרת מן דומי נפשי האמור בזה המזמור (פס׳ ו) וכן דומו עד הגיענו אליכם (ש״א יד ט) ודומיה [הנה] הוא תואר, אך לך דומיה תהלה (תה׳ סה ב) הוא שם. וממנו ישועתי פירושו ממנו לבד תבא ישועתי.
פסוק ג:וצורי כמו חזקי כלומ׳ הוא חזקי ותוקפי ומשגבי ולא אמוט רבה כלומ׳ התמוטטות רבה והוא חסר מלת מיטה כמו מאכלו בריאה (חבקוק א טז).
פסוק ד:ומלת תהותתו נגזרת מן הוות תחשוב לשונו (לעיל נב ד) כמו מענין שואה ושבר ופי׳ עד אנה תחשבון הוות על איש ר״ל על ישר׳ אם הוא נאמ׳ על הגלות או על דוד אם הוא נאמ׳ על עצמו. ויש לפרשו לפי מקומו מענין אסיפה כלומ׳ תתאספו. ומלת תרצחו לקריאת בן נפתלי בפתחות הריש כלומ׳ שכלכם מרצחים אותנו תמיד ועומדים להתנפל עלינו כקיר נטוי וגדר הדחויה העומדת ליפול על אשר תחתיה ובן אשר קוראה בקומצות הריש ומבנין פועל כדרך לא כרת שרך (יחזק׳ טז ד) והוא ענין קללה שכלם ירצחו ויהיו כקיר נטוי וגדר הדחויה שנפילתם קרובה וסמוכה ואם איפשר לה לעמוד רק מעט מזער.
פסוק ה:ואמ׳ משאתו וגו׳ כלומ׳ מהתרוממותו וגדלתו של הב״ה יעצו ביניהם להדיחנו ולפתותנו בהבליהם וירצו כזב ויבחרו בו בפיו של כל אחד יברכו ויתפללו תמיד אך בקרבם יקללו סלה בהניחם עליו ית׳ דברים מרוחקים ואנחנו לא שקרנו בבריתו
פסוק ו:אך כל אחד יאמר לנפשו לאלהים דומי נפשי כלומ׳ קוי ויחלי
פסוק ז:אך הוא צורי כלומ׳ הוא לבד תקפי וחזקי ועליו ישעי ומחסי.
פסוק ט:ואומ׳ לבני הגלות בטחו בו בכל עת כלומ׳ שלא יבהילכם תוקף הצרות כי הוא מחסה לנו סלה. ואם נאמ׳ על עצמו פירושו אך משאתו ר״ל מן המלכות שהבטיחני עליו יעצו הם להדיחני ויבחרו לתת המלכות למי שאינו ראוי לו ויתחסדו לברכני על פיהם ובקרבם יקללו ואני אמרתי אך לא׳ דומי נפשי וכו׳ ואמ׳ לבני סודו ובטחונו וכו׳.
פסוק י:ואמ׳ אך הבל בני אדם וכו׳ אם על בני הגלות יאמ׳ שלא יבהילם הארכת הצלחתם בבריאות ובעושר כי הבל בני אדם וכזב בני איש כלומ׳ דבר בלתי עומד בהצלחתו עוד יכזבו מימיו (ישע׳ נח יא). ואמ׳ במאזנים וכו׳ כלומ׳ דרך משל אם יעלום בכף מאזנים עם ההבל יהיו יותר פחותים מהבל ולכן
פסוק יא:אל תבטחו בעושק וכו׳ קרא ממונם עושק להיותם גזלנים וחמסנים וחיל כי ינוב פי׳ כי יפרה מענין תנובה. ואם על אויביו, יאמר לאנשי סודו שלא יחושו ולא יפחדו להצלחתם.
פסוק יב:ואמ׳ אחת דבר א׳ שתים זו שמעתי וכו׳ פירשו פעם ושתים כלומ׳ כמה פעמים נשמע דבר זה ממנו ר״ל שלא יהרהר אדם בראות העדר הסדור בין בני אדם למראה עיניו כי עוז לאלהים ר״ל לו העוז והגבורה להחליף הזמנים השפלה הגבה והגבה השפיל (יחזק׳ כא לא) כי עוז לא׳ והכל במשפט כי הצדיק יארעהו לפעמים נזקים וצרות לקצת עבירות שבידו עד שינחל נחלה גמורה חיי העולם הבא כמו שביארנו בכמה מקומות
פסוק יג:וזהו שאמ׳ ולך ה׳ חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כי הרבה פעמים ישתלם הצדיק בעונותיו לטובתו והרשע ישתלם בצדקותיו להשמידו עדי עד כאמרו (דברים ז י) ומשלם לשונאיו אל פניו ר״ל במציאותו וחייו להאבידו. וי״מ אחת דבר א׳ הוא צאתנו מן הגלות ושתים שמעתי מפלתם וכליונם כי לו לבדו העוז והגבורה ואז יראה חסדו עלינו בשלמו לאיש כמעשהו. ורז״ל דרשוהו בכמה פנים אין בהם מקום לענין פשוטו של מזמור.
