על דואג האדומי וחבריו
אַ֣ךְ אֶל-אֱ֭-לֹהִים דּֽוּמִיָּ֣ה נַפְשִׁ֑י מִ֝מֶּ֗נּוּ יְשׁוּעָתִֽי: אַךְ-ה֣וּא צ֭וּרִי וִֽישׁוּעָתִ֑י מִ֝שְׂגַּבִּ֗י לֹא-אֶמּ֥וֹט רַבָּֽה:
(תהילים סב ב-ג)
מצב דוד אז רע מאוד, והוא מאמץ לבבו לבטוח בכל זאת בה' ובחסדו, כי כן מראה צורת־לשון זו, "אַ֣ךְ אֶל-אֱ֭-לֹהִים ...אַךְ-ה֣וּא צ֭וּרִי וִֽישׁוּעָתִ֑י", והחזרה עליה בפסוקים ו'-ז', על התאמצות, שדוד מתאמץ, למרות כל הבא עליו, בתקוותו לה'.
"לֹא-אֶמּ֥וֹט רַבָּֽה:" - הכוונה: אם כי ה' נתן קצת למוט רגלי, בכל זאת מובטחני בו כי לא ייתן רגלי למוט גמור.
אַ֤ךְ מִשְּׂאֵת֨וֹ יָעֲצ֣וּ לְהַדִּיחַ֮ יִרְצ֪וּ כָ֫זָ֥ב בְּפִ֥יו יְבָרֵ֑כוּ וּ֝בְקִרְבָּ֗ם יְקַלְלוּ-סֶֽלָה:
(תהילים סב ה)
"אַ֤ךְ מִשְּׂאֵת֨וֹ יָעֲצ֣וּ לְהַדִּיחַ֮" - אַ֤ךְ מִשְּׂאֵת֨וֹ של ה', אשר מרוב גדלו מעלים עיניו ממעשיהם ומאריך להם אף, יָעֲצ֣וּ הם לְהַדִּיחַ֮ על דוד רעה.
"יִרְצ֪וּ כָ֫זָ֥ב בְּפִ֥יו יְבָרֵ֑כוּ וּ֝בְקִרְבָּ֗ם יְקַלְלוּ-סֶֽלָה" – כן בפרק נ"ב דוד מעיד על דואג: "אהבת... שקר מדבר צדק סלה. אהבת כל דברי בלע לשון מרמה".
בִּטְח֘וּ ב֤וֹ בְכָל-עֵ֨ת עָ֗ם שִׁפְכֽוּ-לְפָנָ֥יו לְבַבְכֶ֑ם אֱ-לֹהִ֖ים מַחֲסֶה-לָּ֣נוּ סֶֽלָה:
(תהילים סב ט)
"בִּטְח֘וּ ב֤וֹ בְכָל-עֵ֨ת" - דבר דוד אל אנשיו הוא לבטוח בה' בְכָל-עֵ֨ת ואף בעת רעה זו, "עָ֗ם שִׁפְכֽוּ-לְפָנָ֥יו לְבַבְכֶ֑ם", ובלבד שתרבו תפילה לפניו, ואז יהיה "אֱ-לֹהִ֖ים מַחֲסֶה-לָּ֣נוּ סֶֽלָה:". וצא וראה כי גם בפרק נ"ה תולה דוד תשועתו בתפילותיהם של אנשיו: "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי. ישמע א-ל ויענם"(תהילים נה יט-כ).
אַ֤ךְ הֶ֥בֶל בְּנֵֽי-אָדָם֮ כָּזָ֪ב בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ בְּמֹאזְנַ֥יִם לַעֲל֑וֹת הֵ֝֗מָּה מֵהֶ֥בֶל יָֽחַד:
(תהילים סב י)
"בְּמֹאזְנַ֥יִם לַעֲל֑וֹת הֵ֝֗מָּה מֵהֶ֥בֶל יָֽחַד:", אם יתנו ההֶבֶל בכף מאזנים אחת, ובני אדם ובני איש בכף השניה, יכריע ההבל אותם, והמה יָֽחַד יעלו בכף המאזנים מחמת ההבל שבכף שניה [ר' דוד קמחי].
אַל-תִּבְטְח֣וּ בְעֹשֶׁק֮ וּבְגָזֵ֪ל אַל-תֶּ֫הְבָּ֥לוּ חַ֤יִל כִּֽי-יָנ֑וּב אַל-תָּשִׁ֥יתוּ לֵֽב:
(תהילים סב יא)
כנגד דואג שעשה עושר ולא במשפט, כי הלא כן מעיד עליו דוד בפרק נ"ב לאמור: "הנה הגבר... יבטח ברוב עשרו יעוז בהוותו".
אַחַ֤ת דִּבֶּ֬ר אֱ-לֹהִ֗ים שְׁתַּֽיִם-ז֥וּ שָׁמָ֑עְתִּי כִּ֥י עֹ֝֗ז לֵא-לֹהִֽים: וּלְךָֽ-אֲ-דֹנָ֥י חָ֑סֶד כִּֽי-אַתָּ֨ה תְשַׁלֵּ֖ם לְאִ֣ישׁ כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ:
(תהילים סב יב-יג)
מקושר עם הקודם על הכוונה: כי לא ישיתו לב להצלחתם המדומה של הרשעים, כי לא אחת שמע על דבר מידות ה' כִּ֥י העֹז לֵא-לֹהִֽים לשלם לעושה הרע כרשעתו, אפס "וּלְךָֽ-אֲ-דֹנָ֥י חָ֑סֶד" להיות מאריך אף, אכן סוף דבר "כִּֽי-אַתָּ֨ה תְשַׁלֵּ֖ם לְאִ֣ישׁ כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ" ולרע כרשעתו.
[מילת "כִּ֥י" באה פעמים בתנ"ך בראשית מאמר לחיזוק הדבר בהוראת: "אכן" כגון: "משא מואב כי בליל שודד ער מואב נדמה"(ישעיה טו א).]