פסוק א:למנצח אל תשחת כו' אמר הנני אומר למנצח למי שודאי השגיח כאלו מנע ואמר אל תשחת לדוד מכתם בעל כתר מלכות ובמה היה כאומר אל תשחת הלא הוא בשלוח שאול וישמרו וכו' שהוא כי גם שלהיותו בעל בחירה לא מנע בחירתו לא יבצר השגיח במה ששלח שאול וישמרו את הבית בלילה להמיתו בבקר כי אם כאשר אמר ישמרו את הבית היה אומר יביאוהו פתאום מיד בלילה או יצוה להמיתו מיד בבית היה מומת אך במה שצוה ישמרו בלילה היה פנאי שהרגישה מיכל בדבר ותגד לו ויברח דרך חלון באופן שלא הרגישו שומרי הפתח כי זו היתה השגחה מאתו יחברך שלא נמנעה בחירת שאול ויפרוש מצודתו ושמר הוא ית' רגלי חסידו מלכד:
פסוק ב:הצילני מאויבי וכו' הנה יש שני סוגי אויבים האחד הם העונות אויבי הנפש והשני הם בני אדם אויבי הגוף והנה כאשר אין מהסוג הראשון אויבי הנפש בעולם אין כחד מאויבי הגוף כי לא ישליטם ה' ואמר הנה הראוי הוא לסלק הסוג הא' תחלה אך אמנם בכל צרה הבאה על האדם לא כל כללות העונות הם המתקוממים כי בכל צרה מתקומם עון אחד או שנים או יותר המתייחסים אליה לנגדו ולקטרג עליו והנה אמר דוד הנה איני יודע אי אלו הם העונות המתקוממים עלי בצרה זו לכן דרך כלל אני אומר על כללות העונות אשר הם משחיתים הצילני מאויבי אלהי כלומר מן האויבי' שבהנצל מהם תקרא אלהי שהם העונות ובהיותך מצילני דרך כלל מאויבי אלה בכללם ממתקוממי הם העונות המיוחדים בצרה זו שמתקוממים כעת עלי תשגבני כי גם שלא ידעתי המיוחדים המתקוממים כעת לא יבצר כי בכלל אויבי המה ותשגבני שאנצחם ואשגב עליהם:
פסוק ג:ואחר כך הצילני מפועלי און שומרי הבית ומאנשי דמים שאול וסיעתו החפצים לשפוך דמים שהם דמי ודם זרעיותי כמ"ש ז"ל על קול דמי אחיך צועקים כו':
פסוק ד:כי הנה ארבו לנפשי וכו' מה שהקדמתי ואמרתי כי קודם כל דבר תצילני מאויבי הנפש הם העונות הלא הוא כי הם עיקרי העומדים על נפשי ואלמלא הם לא היו קמים עלי למטה על גופי וזה אמר כי הנה ארבו לנפשי שהוא אויבי הנפש ארבו למעלה בב"ד העליון ועל ידי כן נמשך שיגורו עלי עזים שהוא על הגוף עזים להמיתני והנה סוג אויבי הנפש הם שלשה. חטא ועון ופשע ובזה ידעתי כי לא פשעי הוא האורב לנפשי כי לא מרדתי בך בכונה למרוד חלילה וגם לא חטאתי ה' כלומר גם אין זה על חטא שוגג כי הלא אתה ה' בעל הרחמים ולא על חטא שוגג היית מביאני לידי שיגורו עלי עזים להמיתני וזהו לא חטאתי ה':
פסוק ה:אך מה שאפשר הוא על איזה עון ועליו אמרתי הצילני מאויבי אלהי כי על ידי כן שאהיה בלי עון לא אחוש אם ירוצון ויכוננו כי לא יצליחו ולא אשאל שתמית את רודפי אלה שקמו עלי כי אם עורה לקראתי שבבואי אליך לבקש ממך ההצלה תתעורר הערה מה וראה והשגיח בי אך לא שתמית את שאול וסיעתו כי מישראל הם וזהו עורה לקראתי וראה אם בן מות אני להצילני כלומר אך לא תתעורר לקראתם לראות אם הם חייבים כי תמיתם ולא אחפוץ יענשו על ידי ואם היה גדר הקצה לא יבצר שיענשו כי אם הערה מה באופן כי שני דברים כוון א' שלא תהיה גדר הקצה כי אם הערה וגם לא לקראתם כי אם לקראתי וראה והשגיח בלבד:
פסוק ו:ואתה ה' כו' מה שאמרתי שאיני מבקש רק הערה מה להצילני ולא שתמית אויבי הלא הוא כי חביבין ישראל לפניך כי הלא ואתה ה' אלהים של כל הצבאות ועל כל זה לא תכנה שמך רק על ישראל סבא ליקרא אלהי ישראל וזהו ואתה ה' אלהים צבאות אלהי ישראל ואם תאמר נא ה' כי הלא לא יבצר היות התעוררות מה על מה שעושים לי ואם כן מהערת מה שאמרתי עורה לקראתי תבא גם הקצה ולא תשוב ריקם מלעשות בהם משפט ואיך תבקש הצלה לי בלבד הנה התיקון הוא כי הקיצה שהיא הקצה שלמה לפקוד כל הגוים שהם עוברי רצונך והוא על דרך מאמר הכתוב שפוך חמתך אל הגוים וכו' לומר אם יש על ישראל חמה שפוך אותה על הגוים אשר לא ידעוך ועל דרך שסידרו לנו תפלת הימים הנוראים ובכן תן פחדך כו' לומר אם היום הוא נורא והיה פחד תנהו על כל מעשיך שייראוך כל המעשים הם האומות עובדי כוכבים ועל דרך זה הוא אומר פה אם הערה שאמרתי עורה לקראתי תרגז רוגזך על שאול וסיעתו הקיצה לפקוד כל הגוים שהוא גדר גדול מהערה ושפוך עליהם התעוררות רוגזך כי ישראל אם פעם אחד יחטאו לך פעמים אחרות עושים רצונך אך הגוים עובדי כוכבים אל תחנם כי הם בוגדי און סלה וזהו אל תחון כל בוגדי און סלה כי תמיד בוגדים בך בפסילי אלהיהם:
פסוק ז:ומי יתן ולא יוסיפו לחטוא על מה שבוגדים עתה כי גם עוד ישובו לערב הוא בזמן הערב שמש אור ישראל שהוא בעת החרבן שהוא גם כן חסרון הלבנה ואז יהמו ככלב נגד ישראל ויסובבו עיר היא ירושלים:
פסוק ח:ואין צ"ל אחר שיכבשוה כי אם גם מעת סבבם העיר הנה יביעון בפיהם והס שלא להזכיר אשר יביעון שהוא כי ידברו סרה על ה' אלהי העיר ויושביה ואחר אשר יביעון בפיהם מה שמתחרטים מאשר דברו הוא חרבות בשפתותיהם לומר כי מי שומע כלומר אין אנו מתחרטים כי מי שומע כי יכחישו שמיעתו יתברך אשר דברו כענין ויאמרו לא יראה יה כו':
פסוק ט:והנה ואתה ה' לא מהעדר השגחה תחריש כי אם ידעתי כי תשחק למו ולא תפקוד עליהם כדרכך כי תלעג על כל גוים תמיד על עוברם רצונך ומתהללים באלילים וזהו ואתה ה' כו' תלעג כו':
פסוק י:והנה מצדי לו היה לי עזר משדי הייתי מכלה אותם אך עזו של אלהים הנזכר באמרי ה' אלהים צבאות אליך ה' שם הרחמים שהזכרתי עתה אשמורה ואקוה שתתהפך לעוז מדת הדין לכלות את הכל כי אלהים הוא מדת הדין הוא כבר משגבי אלא שהייתי משמר ומקוהלשמך של רחמים תתלבש עוז דין:
פסוק יא:ולמה לא כליתים מפני שאלהי חסדי הוא אלהי אברהם יקדמני ולא יניחני לכלותם כנזכר והוא מאמרם ז"ל על פסוק וירד העיט כו' כי רצה דוד לכלות את כל האומות מ"ה ולא הניחו אברהם שנאמר וירד העיט כו' וישב אותם אברם שהוא אצלי כי למען ישלטו ארבע מלכיות על ישראל להצילם מגיהנם כמ"ש ז"ל שאברהם בירר לנו את המלכיות תחת גיהנם ואמר חסדי ולא אמר אלהי החסד על כי גם אברהם חלקו הוא כי דוד הוא אדם וגם האבות כנודע ליודעים חן ואם כן מה ששוה לי מה שאלהים משגבי הוא מדת הדין הוא על הנוגע אלי שהוא שיראני בשוררי מהאומות אך לא לכולם דרך כלל וזהו אלהי חסדי כו' אלהים יראני בשוררי:
פסוק יב:אל תהרגם וכו' אמר הלא אמרתי כי התעוררות הרוגז והדין אשר תתעורר על רודפי שהם ישראל הקיצה לפקוד כל הגוים שהם עוברי רצונך אמר אשר תפקוד עליהם כעת לא לכלותם מן העולם כי אל תהרגם פן ישכחו עמי ולא ידעו כי על עוברם רצונך לקו כי נשכח המת מלב כי אם הניעמו בחילך וכחך שיהיו נעים ונדים והורידמו מגדולתם ולא נירא שהיותם בחיים יהיה לנו צר כי הלא מגננו אדני:
פסוק יג:ועד כמה זמן תאריך להם בצערם הלא הוא עד שחטאת פימו דבר שפתימו שהוא כי בתחלה בחרבן כשיסבבו עיר היא ירושלים לכובשה יביעו בפיהם ואחר שיטיחו דברים יהיו חרבות בשפתותיהם שהוא אמרם כי מי שומע אותם כי סילקו השגחתו ית' עתה לא יוציאם הקב"ה מן העולם עד שמלאכים רעים יענו אמן בעל כרחם ויאמרו כי חטאו במה שאמרו נגד ה' כאשר הביעו בפיהם ואמרו כי מי שומע וזהו חטאת פימו כו' לומר כי חטאת פימו יהיה דבר שפתימו שבשפתם יאמרו כי חטאת פימו היה מה שדברו בשפתם והנה זה להם גאוה שלא יאמרו שהיה רק חטאת כי שגגה היתה ואז ילכדו בפורענות יתירה בגאונם שנתגאו לומר כי חטאת שגגה בלבד היתה ואז על ידי כן ומאלה ומכחש שהיו מאררים חלילה ומכחישים בו בזדון יספרו כי יודו כי בזדון דברו:
פסוק יד:ואומר עתה דוד אחר שענו אמן על כרחם לא תמחה רעתם שכסדום הגידו לא כחדו וילקו עליהם לכלותם וזהו כלה בחמה שהוא את מחריבי בית ראשון וגם כלה ואינמו מחריבי השני וידעו כי אלהים מושל כו' עד סוף האפסי ארץ סלה ולא יחשבו שממשלתו יתברך רק בא"י בלבד היא וגם לא יחשבו שלא היה מושל בארץ רק בזמן הבית אך לא אחרי החרבן כי אז סילק שכינתו והניח ממשלת הארץ לשרים ולהוברי השמים כדעת קצת הגוים בימים ההם כי אם שולטניה עם דר ודר וז"א וידעו כו' סלה:
פסוק טו:וישובו לערב כו' הנה מאשר היה מדבר על מה ששלח שאול וישמרו את הבית להמיתו נמשך לדבר גם על קללות הגוים מפסוק ואתה ה' אלהים כו' ועתה חזר אל ענין ראשון והוא בשום לב אל פסוק האמור בספר שמואל ויפטר מפני שאול כו' ודוד נס וימלט בלילה הוא וישלח שאול מלאכים אל בית דוד לשמרו ולהמיתו בבקר ותגד לדוד מיכל כו' כי אם אומרו ודוד נס וימלט בלילה הוא היה כי כשנפטר משאול לא הלך אל ביתו כי אם שנס וימלט איך הבריחתו מיכל אחר כך מביתו אך ודאי כי מה שאומר אחר כך וישלח שאול כו' ותורד מיכל את דוד בעד החלון כו' הוא פירוש על מה שאמר ודוד נס וימלט בלילה הוא שמספר איך היה ואומר כי וישלח כו' ותורד כו' והוא כי הלך דוד אל ביתו מבעוד יום כשנפטר מלפני שאול וטרם יחשיך עודנו שם או עם חשיכה שלח מלאכים לשמור הבית עד הבקר והוא לא הכיר בהם ותגד לו מיכל אם אינך ממלט את נפשך הלילה כו' ואז טרם יחשיך הרבה ברח ושמא תאמר איך יכול לברוח שלא ראוהו סובבי הבית וגם למה לא המתין עד חצי הלילה בנפול תרדמה על השומרים ולא מיד כשהוגד לו על כן אמר וישובו וכו' שהוא לומר הנה מהפעם ראשונה שבאו לשמור בהערב שמש לא פחדתי כי אם מהשנית כי אמרתי הנה ירא אני כי וישובו לערב בעוד לילה פעם שניה לבקש אותי לראות אם עודני במקומי ויהמו ככלב כשלא ימצאונני ויסובבו עיר לבקש היכן נחבאתי לברוח:
פסוק טז:על כן מה עשיתי בעוד שהמה יניעון לאכול בתחלת הלילה שיניעון השומרים מהיותם מסבבים בבית לאכול במקום אחד יחד עם שאול טרם ישובו לערב פעם שנית יחדו ולא בכונה לאכול לשבעה נעו לאכול כי אם לבם לבל התאחר אז טרם ישבעו ששבו וילינו סביבות הבית בין האכילה הנחוצה טרם ישובו היתה ניסתי והאלהים עשה כי בשובם לא נכנסו לבקר אם הייתי בבית כי אם וילינו סביב לבטח כי לא שמו לב שבאותו המעט שנעו לאכול ולא לשבעה הספקתי לברוח:
פסוק יז:ובזמן שוילינו בחשבם שהייתי במצודתם ואני הייתי שר עוזך וזה ואם לא ישבעו וילינו אז אשיר עוזך במקום שברחתי שם כי אשיר על העוז שהיה לי מאתך להתאפק לנוס ולהמלט ואומרו אם אינו לשון ספק אלא כמו אם כסף תלוה אם תקריב אם יהיה היובל ובהגיע עת בקר שנועדו להמיתני ואמצא את עצמי במקום בטוח אז ארנן לבקר בעת מועד שנועדו להמיתני אז ארנן חסדך ואין לומר כי הניסה אינה עוז וגבורה רק הוראת חולשה כי הלא מדמה אני הניסה בעתה אל התקוממות המלחמה בזמנה וזהו כי היית משגב לי בעתות שהשגבתני מהארי והדוב ומגלית ומפלשתים וזה אשוה אל מנוס ביום צר לי כ"א לא הייתי נס גם כי אנצח והייתי שופך דמי ישראל וע"י ניסה נמנעתי:
פסוק יח:וגם אם יונח שעוז והתאפקות הניסה לי הוא ועזי יקרא ולא אל ה' עכ"ז עזי אליך אזמרה ואייחסנו אליך בבחינת מה שאלהים משגבי שלא פגע בי איש בברחי ואחז בי ותפשני כי בזה מדת אלהים שהי' מצערני בצער ההוא. כי אין יסורין בלי עון נעשה לי אלהי חסדי שנתהפכה לי מדה"ד לרחמים:
