א לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֮ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל וַֽיִּשְׁמְר֥וּ אֶת־הַ֝בַּ֗יִת לַהֲמִיתֽוֹ׃ ב הַצִּילֵ֖נִי מֵאֹיְבַ֥י ׀ אֱלֹהָ֑י מִּמִתְקוֹמְמַ֥י תְּשַׂגְּבֵֽנִי׃ ג הַ֭צִּילֵנִי מִפֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן וּֽמֵאַנְשֵׁ֥י דָ֝מִ֗ים הוֹשִׁיעֵֽנִי׃ ד כִּ֤י הִנֵּ֪ה אָֽרְב֡וּ לְנַפְשִׁ֗י יָג֣וּרוּ עָלַ֣י עַזִ֑ים לֹא־פִשְׁעִ֖י וְלֹא־חַטָּאתִ֣י יְהוָֽה׃ ה בְּֽלִי־עָ֭וֺן יְרוּצ֣וּן וְיִכּוֹנָ֑נוּ ע֖וּרָה לִקְרָאתִ֣י וּרְאֵה׃ ו וְאַתָּ֤ה יְהוָֽה־אֱלֹהִ֥ים ׀ צְבָא֡וֹת אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׂרָאֵ֗ל הָקִ֗יצָה לִפְקֹ֥ד כָּֽל־הַגּוֹיִ֑ם אַל־תָּחֹ֨ן כָּל־בֹּ֖גְדֵי אָ֣וֶן סֶֽלָה׃ ז יָשׁ֣וּבוּ לָ֭עֶרֶב יֶהֱמ֥וּ כַכָּ֗לֶב וִיס֥וֹבְבוּ עִֽיר׃ ח הִנֵּ֤ה ׀ יַבִּ֘יע֤וּן בְּפִיהֶ֗ם חֲ֭רָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶ֑ם כִּי־מִ֥י שֹׁמֵֽעַ׃ ט וְאַתָּ֣ה יְ֭הוָה תִּשְׂחַק־לָ֑מוֹ תִּ֝לְעַ֗ג לְכָל־גּוֹיִֽם׃ י עֻ֭זּוֹ אֵלֶ֣יךָ אֶשְׁמֹ֑רָה כִּֽי־אֱ֝לֹהִ֗ים מִשְׂגַּבִּֽי׃ יא אֱלֹהֵ֣י חסדו (חַסְדִּ֣י) יְקַדְּמֵ֑נִי אֱ֝לֹהִ֗ים יַרְאֵ֥נִי בְשֹׁרְרָֽי׃ יב אַל־תַּהַרְגֵ֤ם ׀ פֶּֽן־יִשְׁכְּח֬וּ עַמִּ֗י הֲנִיעֵ֣מוֹ בְ֭חֵילְךָ וְהוֹרִידֵ֑מוֹ מָֽגִנֵּ֣נוּ אֲדֹנָֽי׃ יג חַטַּאת־פִּ֗ימוֹ דְּֽבַר־שְׂפָ֫תֵ֥ימוֹ וְיִלָּכְד֥וּ בִגְאוֹנָ֑ם וּמֵאָלָ֖ה וּמִכַּ֣חַשׁ יְסַפֵּֽרוּ׃ יד כַּלֵּ֥ה בְחֵמָה֮ כַּלֵּ֪ה וְֽאֵ֫ינֵ֥מוֹ וְֽיֵדְע֗וּ כִּֽי־אֱ֭לֹהִים מֹשֵׁ֣ל בְּיַעֲקֹ֑ב לְאַפְסֵ֖י הָאָ֣רֶץ סֶֽלָה׃ טו וְיָשׁ֣וּבוּ לָ֭עֶרֶב יֶהֱמ֥וּ כַכָּ֗לֶב וִיס֥וֹבְבוּ עִֽיר׃ טז הֵ֭מָּה ינועון (יְנִיע֣וּן) לֶאֱכֹ֑ל אִם־לֹ֥א יִ֝שְׂבְּע֗וּ וַיָּלִֽינוּ׃ יז וַאֲנִ֤י ׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֮ וַאֲרַנֵּ֥ן לַבֹּ֗קֶר חַ֫סְדֶּ֥ךָ כִּֽי־הָיִ֣יתָ מִשְׂגָּ֣ב לִ֑י וּ֝מָנ֗וֹס בְּי֣וֹם צַר־לִֽי׃ יח עֻ֭זִּי אֵלֶ֣יךָ אֲזַמֵּ֑רָה כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים מִ֝שְׂגַּבִּ֗י אֱלֹהֵ֥י חַסְדִּֽי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מאירי

המאירי

פסוק א:
למנצח וגו׳ בשלוח שאול וישמרו את הבית להמיתו עד שמיכל אשתו הגידה מחר אתה מומת וכתי׳ ותורד מיכל את דוד בעד החלון וילך ויברח וימלט (ש״א יט) ואז חבר זה המזמור.
פסוק ב:
הצילני וכו׳ כלומ׳ תעמידני לבטח כאלו אני במקום נשגב.
פסוק ד:
ויגורו כמו יתאספו
פסוק ה:
ויכוננו ר״ל יכוננו עצמם להרגני. עורה לקראתי וראה מחשבתם והצילני מידם.
פסוק ו:
ולרוב רשעם היה כולל אותם בכלל כל הגוים הכופרים באל ואמ׳ הקיצה לפקוד כל הגוים ר״ל עון כל הגוים כי ידעתי כי יפקוד עונם בכללם. ובוגדי און כלומ׳ בוגדים באון.
פסוק ז:
ואמ׳ על השומרים שהם היו יושבים בערב והומים ונובחים ככלב שדרכו ללכת ולנבוח והיו מסובבים את העיר אם ימצאוהו וכשלא היו מוצאים אותו יביעו חרבות.
פסוק ח:
וכי מי שומע כלומ׳ שהיו בוטחים שלא היה שומעם אדם שייראו ממנו.
פסוק ט:
ואתה ה׳ תשחק תלעג להם כמו שתלעג לשאר הגוים המצרים לי כענין ה׳ ילעג למו (תה׳ ב).
פסוק י:
וענין עזו אליך אשמורה כלומ׳ מלכותו אני ממתין אליך שתביאהו בידי כי אלהים משגבי
פסוק יא:
ואלהי חסדי יקדמני בטרם אקראהו להראותי בשוררי והכתיב חסדו וביאורו אלהים חסדו יקדמני.
פסוק יב:
ואמ׳ על השומרים אל תהרגם כלומ׳ שאם ימותו מהרה ישכחו עמי הנקמה אבל להאריך זמן הנקמה הניעמו בחילך ר״ל שתטלטלם בכחך הגדול ותורידם מעשרם אתה ה׳ שאתה מגננו.
פסוק יג:
[כי בשפתימו ישבעו לשקר והתפלל שיהיו נוקשים באמרי פיהם] וילכדו בגאונם ומאלתם וכחשם אשר יספרו וכן בחטאת פימו דבר שפתימו ובא חטאת קודם וילכדו שלא כמשפט או הוא חסר שתזכור חטאת פימו וגו׳.
פסוק יד:
כלה בחמה ר״ל כלה אותם בחמה ואינימו ר״ל שלא יהיה להם שריד ופליט וידעו כי א׳ מושל ביעקב שמשפטו מגיע עד אפסי ארץ.
פסוק טו:
ותחת מה שאמר למעלה ישובו לערב וכו׳ שהיו שם בערב לרגל חזר זה דרך קללה שישובו בערב ויסובבו עיר מרוב העוני לבקש לחם וזהו
פסוק טז:
ינועון לאכול וגם עם כל זה ילינו בלא שביעה ואם במקום אע״פ כלומ׳ יתעמלו למעט מזון אע״פ שלא ישבעו ממנו.
פסוק יז:
ואני אשיר עזך כלומ׳ אפרסמנו בשירי וארנן בכל בקר חסדך כי היית וכו׳.
פסוק יח:
ועזי ר״ל מלכותי הנתון לי מאתך אליך אזמרה ר״ל שאודה בשירי כי מאתך בא אלי כי אלהים וכו׳ ר״ל כי אתה א׳ משגבי.