פסוק ב:הצילני, תשגבני - אתה משגבי, כי הייתי במקום שפל.
פסוק ג:הצילני - טעם ומאנשי דמים כנגד להמיתו.
פסוק ד:כי, יגורו - כמו יתקבצו, וכמוהו: העוד הזרע במגורה. ויש אומרים: ישכנו סביב הבית.
פסוק ה:בלי - הטעם כי לא פשעתי ולא חטא לי ולא עון, שבעבור זה ירוצו להנקם ממני.
פסוק ה:וטעם עורה – כנגד וישמרו את הבית.
פסוק ו:ואתה - טעם אלהים צבאות – כי אתה אלהי צבאות מעלה בשמים ואלהי צבאות מטה, שהם ישראל.
פסוק ו:אל תחון כל בוגדי און - באי זה גוי יהיו.
פסוק ז:ישובו - דמה אותם לכלבים שהם נובחים בלילה לשמור המדינה, ככה אלה שומרי הבית.
פסוק ח:הנה יביעון - כמו: הכלבים נובחים.
פסוק ח:כי מי - יחשבו כי אין אלהים שומע סודם.
פסוק ט:ואתה - דרך משל, כי תוכל לאבדם בכל עת, על כן אל תהרגם בהביעם.
פסוק י:עוזו - אתה האל שהעוז לו בעצמו.
פסוק י:אליך אשמורה - כטעם ליל שמורים הם כנגד וישמרו את הבית, על כן אמר: הקיצה.
פסוק יא:אלהי - הוא סבת חסדי שידע שלא פשעתי להם, הוא יקדמני לשלם להם כפעלם.
פסוק יא:יראני בשוררי - תאותי.
פסוק יב:אל - יתפלל לשם שלא יהרגם רגע אחד פן ישכחו עמי מעשי השם ברשעים.
פסוק יב:הניעמו - לבקש לחם כאשר הזכיר בכלבים, הם יניעון לאכל.
פסוק יב:וטעם בחילך – הם ישראל.
פסוק יב:והורידמו - ממעלת עשרם.
פסוק יב:מגננו - הוא מלכנו באמת רמז, בעבור שאול המלך שצוה להמיתו.
פסוק יג:חטאת - קשור עם והורידמו, בעבור חטאת פימו.
פסוק יג:וילכדו בגאונם - כנגד כי מי שומע.
פסוק יג:ומאלה - ומקצת האלות והכחש שעשו, יספר זה לזה.
פסוק יד:כלה - פעמים מעט מעט ובסוף ואינמו.
פסוק יד:וטעם מושל ביעקב – כאשר הזכיר אלהי ישראל, והטעם כי אלהי העמים אלילים ואלהי ישראל שופט צדק.
פסוק טו:וישובו - הנשארים, אז יהיו ככלבים לבקש לחם על כן.
פסוק טז:המה, לא - ישרת בעבור שנים, אם לא ישבעו לא ילינו.
פסוק יז:ואני, עזך - כנגד עוזו אליך אשמורה.
פסוק יז:וחסדך - כנגד אלהי חסדי.
פסוק יז:ולבקר - הפך הכלבים כי ביום ינומו.
פסוק יז:כי היית משגב לי - ששמעת תפלתי ממתקוממי תשגבני.
פסוק יח:הזכיר בתחלה עזו שהעוז בעצמו וחסד השם סבת חסדי, ובעבור זה אמר אחר: אשיר עזך, כי אתה עוזי, כמו: עזי וזמרת יה.
פסוק יח:וכנגד חסדך – אמר אלהי חסדי.