מזמור מעת שמרו שליחי שאול את בית דוד על מנת להורגו
לַמְנַצֵּ֣חַ אַל-תַּשְׁחֵת֮ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל וַֽיִּשְׁמְר֥וּ אֶת-הַ֝בַּ֗יִת לַהֲמִיתֽוֹ: הַצִּילֵ֖נִי מֵאֹיְבַ֥י אֱ-לֹהָ֑י מִּמִתְקוֹמְמַ֥י תְּשַׂגְּבֵֽנִי:
(תהילים נח א-ב)
"מִּמִתְקוֹמְמַ֥י תְּשַׂגְּבֵֽנִי" - שיבצר מהם לפרוץ עתה אל הַ֝בַּ֗יִת.
בְּֽלִי-עָ֭וֹן יְרוּצ֣וּן וְיִכּוֹנָ֑נוּ ע֖וּרָה לִקְרָאתִ֣י וּרְאֵה:
(תהילים נח ה)
"ע֖וּרָה לִקְרָאתִ֣י" - על כי עתה לילה, ככתוב בשמואל (א יט י-יא) כי בלילה דוד נס וימלט, ובלילה שלח שאול לשמור את ביתו, על כן שואל דוד בקריאותיו אל ה' ביטויים ממידת הלילה, בקראו פה: "ע֖וּרָה!" ובפסוק הסמוך: "הָקִ֗יצָה"!.
וְאַתָּ֤ה ה'-אֱ-לֹהִ֥ים צְ-בָא֡וֹת אֱ-לֹ֘הֵ֤י יִשְׂרָאֵ֗ל הָקִ֗יצָה לִפְקֹ֥ד כָּֽל-הַגּוֹיִ֑ם אַל-תָּחֹ֨ן כָּל-בֹּ֖גְדֵי אָ֣וֶן סֶֽלָה:
(תהילים נח ו)
דוד אינו מעיז להטריח כביכול את ה' בכבודו ובעצמו לעשות דין יחיד, ועל כן הוא מבקש מאת ה' לעשות דין הרבים - בתור א-להי ישראל, דין עמו מיד רשעי הגוים, ואגב, גם את דין דוד מיד רודפיו הרשעים, ולבלי לחון כָּל-בֹּ֖גְדֵי אָ֣וֶן, לרבות את שאול [הכינוי 'בוגדים' אכן הולם גם את הגוים-הפלישתים, שאיתם עמדו אז ישראל בקשרי מלחמה, וגם את שאול. את הפלישתים - יען כי הם התחייבו להיות עבדים לשאול אם ינוצח גיבורם גלית (שמואל א יז ט) ובגדו ולא עמדו בדיבורם; ואת שאול - יען כי הבטיח לדוד ביד יונתן בשבועה כי לא יומת ולבסוף הוא רודף אחריו להמיתו!].
יָשׁ֣וּבוּ לָ֭עֶרֶב יֶהֱמ֥וּ כַכָּ֗לֶב וִיס֥וֹבְבוּ עִֽיר:
(תהילים נח ז)
דוד מתאר תהלוכות אנשי שאול מאז הרגישו בלילה במנוסתו, כי כל הערב סבבו בעיר לחפשו [לשון "יָשׁ֣וּבוּ" מורה פה על הישנות הדבר פעם אחר פעם, כטעם "אך ישוב יהפוך ידו כל היום"(איכה ג ג)].
הִנֵּ֤ה יַבִּ֘יע֤וּן בְּפִיהֶ֗ם חֲ֭רָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶ֑ם כִּי-מִ֥י שֹׁמֵֽעַ:
(תהילים נח ח)
מתוך כעס על אשר חיפושיהם לא הצליחו פלטה לשונם ביטויים מלאים רעל שנאת מוות לדוד.
וְאַתָּ֣ה ה' תִּשְׂחַק-לָ֑מוֹ תִּ֝לְעַ֗ג לְכָל-גּוֹיִֽם:
(תהילים נח ט)
"תִּ֝לְעַ֗ג לְכָל-גּוֹיִֽם" - יתכן כי כוונתו על הגויים שכני ישראל, אשר העדר דוד ייתן תקווה בליבם לנצח את ישראל.
עֻ֭זּוֹ אֵלֶ֣יךָ אֶשְׁמֹ֑רָה כִּֽי-אֱ֝-לֹהִ֗ים מִשְׂגַּבִּֽי:
(תהילים נח י)
הפסוק הזה מתייצב לפני בצורה זו: "עֻ֭זּוֹ! אֵלֶ֣יךָ אֶשְׁמֹ֑רָה כִּֽי-אֱ֝-לֹהִ֗ים מִשְׂגַּבִּֽי!", והקריאה "עֻ֭זּוֹ" מתייחסת אל שאול, כאילו עוז שאול הביא לרגע מורך בלבבו, וכעבור רגע הוא מתעורר ומתעודד בביטחונו בה' לקרוא: "אֵלֶ֣יךָ אֶשְׁמֹ֑רָה כִּֽי-אֱ֝-לֹהִ֗ים מִשְׂגַּבִּֽי!". [ואולי תפס לשון "אֶשְׁמֹ֑רָה" כנגד זה שבאותה שעה שומרים אותו אנשי שאול להמיתו].
אֱ-לֹהֵ֣י חַסְדִּ֣י יְקַדְּמֵ֑נִי אֱ֝-לֹהִ֗ים יַרְאֵ֥נִי בְשֹׁרְרָֽי:
(תהילים נח יא)
הכוונה: שבצאתו לעזוב את מסגר-הבית שהוא כלוא בו עתה, יקדמנו בחוץ אֱ-לֹהֵ֣י החסד ולא אנשי הרשע האורבים לו ומצפים להמיתו.
אַל-תַּהַרְגֵ֤ם פֶּֽן-יִשְׁכְּח֬וּ עַמִּ֗י הֲנִיעֵ֣מוֹ בְ֭חֵילְךָ וְהוֹרִידֵ֑מוֹ מָֽגִנֵּ֣נוּ אֲ-דֹנָֽי:
(תהילים נח יב)
"הֲנִיעֵ֣מוֹ בְ֭חֵילְךָ וְהוֹרִידֵ֑מוֹ מָֽגִנֵּ֣נוּ אֲ-דֹנָֽי"- הכוונה: הֲנִיעֵ֣מוֹ בְ֭חֵילְךָ וְהוֹרִידֵ֑מוֹ ממעלתם, ואין לבי נוקפי כי יתייתם ישראל ממגיני ארצו, כי מָֽגִנֵּ֣נוּ אֲ-דֹנָֽי!
חַטַּאת-פִּ֗ימוֹ דְּֽבַר-שְׂפָ֫תֵ֥ימוֹ וְיִלָּכְד֥וּ בִגְאוֹנָ֑ם וּמֵאָלָ֖ה וּמִכַּ֣חַשׁ יְסַפֵּֽרוּ:
(תהילים נח יג)
"וּמֵאָלָ֖ה וּמִכַּ֣חַשׁ יְסַפֵּֽרוּ" - הכוונה: יהי לשיחה ולסיפור אלה וכחש של שאול [על דרך הלשון: "אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו" (הושע ד ב)], שהביא באלה נפשו לבלי להמית את דוד (שמואל א יט ו), ולבסוף בזה אלתו וכאילו כיחש בה.
כַּלֵּ֥ה בְחֵמָה֮ כַּלֵּ֪ה וְֽאֵ֫ינֵ֥מוֹ וְֽיֵדְע֗וּ כִּֽי-אֱ֭-לֹהִים מֹשֵׁ֣ל בְּיַעֲקֹ֑ב לְאַפְסֵ֖י הָאָ֣רֶץ סֶֽלָה:
(תהילים נח יד)
"וְֽיֵדְע֗וּ כִּֽי-אֱ֭-לֹהִים מֹשֵׁ֣ל בְּיַעֲקֹ֑ב", ולא שאול.
וְיָשׁ֣וּבוּ לָ֭עֶרֶב יֶהֱמ֥וּ כַכָּ֗לֶב וִיס֥וֹבְבוּ עִֽיר:
(תהילים נח טו)
מהפך לקללה את הציור של פסוק ד'.
הֵ֭מָּה יְנִיע֣וּן לֶאֱכֹ֑ל אִם-לֹ֥א יִ֝שְׂבְּע֗וּ וַיָּלִֽינוּ:
(תהילים נח טז)
"אִם-לֹ֥א יִ֝שְׂבְּע֗וּ וַיָּלִֽינוּ" – "וַיָּלִֽינוּ" בא פה בהוראת "וילן העם על משה"(שמות יז ג), וכוונת העניין: כי עבדי שאול, כאשר לא ימצאו די שבעם - יתקצפו באדוניהם שאול ויתרעמו עליו, על דרך הכלבים הרעבים.
וַאֲנִ֤י אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֮ וַאֲרַנֵּ֥ן לַבֹּ֗קֶר חַ֫סְדֶּ֥ךָ כִּֽי-הָיִ֣יתָ מִשְׂגָּ֣ב לִ֑י וּ֝מָנ֗וֹס בְּי֣וֹם צַר-לִֽי:
(תהילים נח יז)
"וַאֲרַנֵּ֥ן לַבֹּ֗קֶר חַ֫סְדֶּ֥ךָ" - הכוונה: כי הוא, בניגוד לעבדי שאול המלינים על אדונם, ירנן חסד אדונו, ה', לבוקר, כלומר לאחר ההצלה מיד אלה השומרים אותו כל הלילה להמיתו.
עֻ֭זִּי אֵלֶ֣יךָ אֲזַמֵּ֑רָה כִּֽי-אֱ-לֹהִ֥ים מִ֝שְׂגַּבִּ֗י אֱ-לֹהֵ֥י חַסְדִּֽי:
(תהילים נח יח)
משנה קצת לתכלית עניין החתימה פסוק י' מהפרק וחלק מפסוק י"א.