פסוק א:וישמרו. לשמור את בית דוד שלא יברח בלילה להמיתו בבוקר כמ״ש בשמואל א׳:
פסוק ב:ממתקוממי. מהאנשים הקמים עלי תחזקני:
פסוק ד:יגורו. יתאספו עלי בני אדם חזקים לתפשני ואני לא חטאתי להם כאשר ידעת אתה ה׳:
פסוק ה:בלי עון. לא העויתי להם והמה רצים ומכינים עצמם ללכדני לכן עורה לקראתי וראה בעניי:
פסוק ו:הקיצה. ר״ל כמו שאתה מעורר עצמך לפקוד את העובדי גילולים כן אל תתן חנינה לעולם לאלו הבוגדים מישראל העושים און:
פסוק ז:ישובו לערב. ר״ל ביום ילשינו עלי ולערב שבים לביתי לשמרני וכאשר נמלטתי סבבו בעיר לחפש אחרי ויהמו בקול בעת החפוש ככלב הזה הסובב ומחפש והומה:
פסוק ח:חרבות. הלה״ר שמדברים בפיהם כאלו יתנו חרבות ביד שאול להמיתני כי יאמרו מי שומע ולא יראו מאלהים:
פסוק ט:תשחק למו. אתה שוחק על דבריהם כמו שאתה לועג לכל גוים שאינם מאמינים בך:
פסוק י:עוזו. מפני רוב חזקו של שאול אמתין על תשועתך כי אתה משגבי אבל בידי אין כח לעמוד נגדו:
פסוק יא:אלהי חסדי. ה׳ העושה לי חסד מעולם יקדים לי החסד טרם ילכדני:
פסוק יא:יראני. מה שלבי חפץ לראות יראני בהמסתכלים בי לרעה:
פסוק יב:פן ישכחו. כי המת נשכח מן הלב ולא יזכרו בהם ליקח מהם מוסר:
פסוק יב:הניעמו בחילך. אלא בכוחך הרב הניעם ממקום למקום והורידם מנכסיהם אתה ה׳ מגננו כי אז יזכרו ויקחו מהם מוסר:
פסוק יג:חטאת פימו. את זה עשה להם בעון חטאת פיהם וכו׳ ויהיו נלכדים בעבור גאותם:
פסוק יג:ומאלה. ומרוב הקללה אשר יבוא עליהם ומרב הכחש והרזון אשר יבואום יספרו הבריות זה לזה את כל הקורות להם ויהיה הדבר זכור ויקחו מהם מוסר:
פסוק יד:כלה. את הרשעים ההם:
פסוק יד:ואינימו. ולא יהיו עוד בעולם:
פסוק יד:מושל ביעקב. להושיע את החוסים בו:
פסוק יד:לאפסי. מוסב על וידעו וכו׳ לומר בקצות הארץ ידעו לעולם שאתה מושל ביעקב:
פסוק טו:וישובו. הרשעים ההם יענשו מדה במדה כמו ששבו לערב לשמרני וסבבו בעיר לחפש אחרי כן יחזרו על פתחי זולתם לעת ערב ויסובבו בעיר לבקש מזון ויהמו מכאב לב:
פסוק טז:המה. כשהמה יהיו נעים לבקש אוכל וכאשר לא ישבעו כי לא ימצאו די אכלם אז יתלוננו ויהמו מכאב לב:
פסוק יז:ואני אשיר. כשאהיה נושע אספר עוזך בשיר ובכל בוקר ארנן חסדך:
פסוק יז:ומנוס. אמר דרך משל כאדם הנס לאוהבו להמלט:
פסוק יח:עוזי. אתה חזקי ולכן אזמרה לך:
פסוק יח:אלהי חסדי. העושה לי חסד מעולם: