מצודת דוד על תהילים נט

רבי דוד אלטשולר

🔗 שתף
פסוק א:
וישמרו. לשמור את בית דוד שלא יברח בלילה להמיתו בבוקר כמ״‎ש בשמואל א׳‎:
פסוק ב:
ממתקוממי. מהאנשים הקמים עלי תחזקני:
פסוק ד:
יגורו. יתאספו עלי בני אדם חזקים לתפשני ואני לא חטאתי להם כאשר ידעת אתה ה׳‎:
פסוק ה:
בלי עון. לא העויתי להם והמה רצים ומכינים עצמם ללכדני לכן עורה לקראתי וראה בעניי:
פסוק ו:
הקיצה. ר״‎ל כמו שאתה מעורר עצמך לפקוד את העובדי גילולים כן אל תתן חנינה לעולם לאלו הבוגדים מישראל העושים און:
פסוק ז:
ישובו לערב. ר״‎ל ביום ילשינו עלי ולערב שבים לביתי לשמרני וכאשר נמלטתי סבבו בעיר לחפש אחרי ויהמו בקול בעת החפוש ככלב הזה הסובב ומחפש והומה:
פסוק ח:
חרבות. הלה״‎ר שמדברים בפיהם כאלו יתנו חרבות ביד שאול להמיתני כי יאמרו מי שומע ולא יראו מאלהים:
פסוק ט:
תשחק למו. אתה שוחק על דבריהם כמו שאתה לועג לכל גוים שאינם מאמינים בך:
פסוק י:
עוזו. מפני רוב חזקו של שאול אמתין על תשועתך כי אתה משגבי אבל בידי אין כח לעמוד נגדו:
פסוק יא:
אלהי חסדי. ה׳‎ העושה לי חסד מעולם יקדים לי החסד טרם ילכדני:
פסוק יא:
יראני. מה שלבי חפץ לראות יראני בהמסתכלים בי לרעה:
פסוק יב:
פן ישכחו. כי המת נשכח מן הלב ולא יזכרו בהם ליקח מהם מוסר:
פסוק יב:
הניעמו בחילך. אלא בכוחך הרב הניעם ממקום למקום והורידם מנכסיהם אתה ה׳‎ מגננו כי אז יזכרו ויקחו מהם מוסר:
פסוק יג:
חטאת פימו. את זה עשה להם בעון חטאת פיהם וכו׳‎ ויהיו נלכדים בעבור גאותם:
פסוק יג:
ומאלה. ומרוב הקללה אשר יבוא עליהם ומרב הכחש והרזון אשר יבואום יספרו הבריות זה לזה את כל הקורות להם ויהיה הדבר זכור ויקחו מהם מוסר:
פסוק יד:
כלה. את הרשעים ההם:
פסוק יד:
ואינימו. ולא יהיו עוד בעולם:
פסוק יד:
מושל ביעקב. להושיע את החוסים בו:
פסוק יד:
לאפסי. מוסב על וידעו וכו׳‎ לומר בקצות הארץ ידעו לעולם שאתה מושל ביעקב:
פסוק טו:
וישובו. הרשעים ההם יענשו מדה במדה כמו ששבו לערב לשמרני וסבבו בעיר לחפש אחרי כן יחזרו על פתחי זולתם לעת ערב ויסובבו בעיר לבקש מזון ויהמו מכאב לב:
פסוק טז:
המה. כשהמה יהיו נעים לבקש אוכל וכאשר לא ישבעו כי לא ימצאו די אכלם אז יתלוננו ויהמו מכאב לב:
פסוק יז:
ואני אשיר. כשאהיה נושע אספר עוזך בשיר ובכל בוקר ארנן חסדך:
פסוק יז:
ומנוס. אמר דרך משל כאדם הנס לאוהבו להמלט:
פסוק יח:
עוזי. אתה חזקי ולכן אזמרה לך:
פסוק יח:
אלהי חסדי. העושה לי חסד מעולם:

תהילים נט

א לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֮ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל וַֽיִּשְׁמְר֥וּ אֶת־הַ֝בַּ֗יִת לַהֲמִיתֽוֹ׃ ב הַצִּילֵ֖נִי מֵאֹיְבַ֥י ׀ א-להי מִּמִתְקוֹמְמַ֥י תְּשַׂגְּבֵֽנִי׃ ג הַ֭צִּילֵנִי מִפֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן וּֽמֵאַנְשֵׁ֥י דָ֝מִ֗ים הוֹשִׁיעֵֽנִי׃ ד כִּ֤י הִנֵּ֪ה אָֽרְב֡וּ לְנַפְשִׁ֗י יָג֣וּרוּ עָלַ֣י עַזִ֑ים לֹא־פִשְׁעִ֖י וְלֹא־חַטָּאתִ֣י ה'׃ ה בְּֽלִי־עָ֭וֺן יְרוּצ֣וּן וְיִכּוֹנָ֑נוּ ע֖וּרָה לִקְרָאתִ֣י וּרְאֵה׃ ו וְאַתָּ֤ה ה'־א-להים ׀ צְבָא֡וֹת א-להי יִשְׂרָאֵ֗ל הָקִ֗יצָה לִפְקֹ֥ד כָּֽל־הַגּוֹיִ֑ם אַל־תָּחֹ֨ן כָּל־בֹּ֖גְדֵי אָ֣וֶן סֶֽלָה׃ ז יָשׁ֣וּבוּ לָ֭עֶרֶב יֶהֱמ֥וּ כַכָּ֗לֶב וִיס֥וֹבְבוּ עִֽיר׃ ח הִנֵּ֤ה ׀ יַבִּ֘יע֤וּן בְּפִיהֶ֗ם חֲ֭רָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶ֑ם כִּי־מִ֥י שֹׁמֵֽעַ׃ ט וְאַתָּ֣ה ה' תִּשְׂחַק־לָ֑מוֹ תִּ֝לְעַ֗ג לְכָל־גּוֹיִֽם׃ י עֻ֭זּוֹ אֵלֶ֣יךָ אֶשְׁמֹ֑רָה כִּֽי־א-להים מִשְׂגַּבִּֽי׃ יא א-להי חסדו (חַסְדִּ֣י) יְקַדְּמֵ֑נִי א-להים יַרְאֵ֥נִי בְשֹׁרְרָֽי׃ יב אַל־תַּהַרְגֵ֤ם ׀ פֶּֽן־יִשְׁכְּח֬וּ עַמִּ֗י הֲנִיעֵ֣מוֹ בְ֭חֵילְךָ וְהוֹרִידֵ֑מוֹ מָֽגִנֵּ֣נוּ אֲדֹנָֽי׃ יג חַטַּאת־פִּ֗ימוֹ דְּֽבַר־שְׂפָ֫תֵ֥ימוֹ וְיִלָּכְד֥וּ בִגְאוֹנָ֑ם וּמֵאָלָ֖ה וּמִכַּ֣חַשׁ יְסַפֵּֽרוּ׃ יד כַּלֵּ֥ה בְחֵמָה֮ כַּלֵּ֪ה וְֽאֵ֫ינֵ֥מוֹ וְֽיֵדְע֗וּ כִּֽי־א-להים מֹשֵׁ֣ל בְּיַעֲקֹ֑ב לְאַפְסֵ֖י הָאָ֣רֶץ סֶֽלָה׃ טו וְיָשׁ֣וּבוּ לָ֭עֶרֶב יֶהֱמ֥וּ כַכָּ֗לֶב וִיס֥וֹבְבוּ עִֽיר׃ טז הֵ֭מָּה ינועון (יְנִיע֣וּן) לֶאֱכֹ֑ל אִם־לֹ֥א יִ֝שְׂבְּע֗וּ וַיָּלִֽינוּ׃ יז וַאֲנִ֤י ׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֮ וַאֲרַנֵּ֥ן לַבֹּ֗קֶר חַ֫סְדֶּ֥ךָ כִּֽי־הָיִ֣יתָ מִשְׂגָּ֣ב לִ֑י וּ֝מָנ֗וֹס בְּי֣וֹם צַר־לִֽי׃ יח עֻ֭זִּי אֵלֶ֣יךָ אֲזַמֵּ֑רָה כִּֽי־א-להים מִ֝שְׂגַּבִּ֗י א-להי חַסְדִּֽי׃

פרשנים על הפרק

מאמרים על הפרק