פסוק ב:תשגבני. כאלו תשימני במקום רם ונשגב שלא יוכל אלי:
פסוק ג:הצילני. המארבי' הם פועלי און ואנשי דמים שהיו חושבים להמיתו:
פסוק ד:כי יגורו. יאספו ויתקבצו עלי:
פסוק ד:לא פשעי. אינם מארבים לי בעבור פשע וחטאת כי לא פשעתי ולא חטאתי להם:
פסוק ד:ה'. הוא לשון קריאה כלומר אתה ידעת:
פסוק ה:בלי. שלא פשעתי ולא חטאתי להם והם ירוצו והכינו את עצמם לתפשני ואתה רואה:
פסוק ה:עורה לקראתי. להצילני מידם:
פסוק ה:ויכוננו. תי"ו התפעל נבלעת בדגש הכ"ף ומשפטו יתכוננו:
פסוק ו:ואתה פסוק זה אינו נקשר לא לפניו ולא לאחריו אא"כ נפרש אותו לעתיד אמר דוד כשראה שהיו רודפים אחריו בלא חטא ועון וראה שאין בשופטי ישראל שיאמרו לשאול כי שלא כדים עושה והיו מחניפים לשאול, אמר לא אראה שיהיה אותו הדור זכאי עד לעתיד לבא שהקב"ה יכלה הרשעים כי עתה הוא מאריך לרשעים והנה הוא כישן שאינו רואה מעשיהם לפיכך אמר הקיצה לפקוד כל הגוים כי אז יכלו הרשעים מכל הגוים ויעבדו את ה' הנשארים שכם אחד ולא יהיה חונן עוד כל ביגדי און ולא יאריך אפו:
פסוק ז:ישובו. אמר על השומרים הבית כי לעדי ערב הם באיש ושבים ויהמו כמו הכלב שהולך ונובח בלילה כשנעור:
פסוק ז:ויסובבו עיר. והם היו מסבבים הבית בעבורי, אפשר שגם כן שלח שאול אנשים אחרים ללכת סביב העיר שאם יצא וימלט מיד הסובבים בבית שיקחוהו הסובבים בעיר:
פסוק ח:הנה. כי הוא היה שומע מבפנים מה שהיו מדברים מבחוץ דברים קשים כחרבות עליו כי חשבו שאין שומע אותם:
פסוק ט:ואתה. שתשמע דבריהם:
פסוק ט:תשחק למו. שלא יהא כח לעשות לי סופי מחשבותם ותחשוב דבריהם לשחוק כאדם ששוחק ולועג דברי שונא שאינו ירא ממנו:
פסוק ט:תלעג לכל גוים. כמו שתלעג לכל הגוים הכופרים בך לבטל דבריהם ומחשבותם כן תלעג ותשחק לאלה:
פסוק י:עוזו. מפני עוזו של שאול שהוא עז וחזק ממני:
פסוק י:אליך אשמורה. שתצילני מידו כי אין לי משגב מבלעדיך:
פסוק יא:אלהי חסדי. כתוב חסדו וקרי חסדי ביו"ד והענין אחד אלא שהכתוב על עושה החסד והוא האל יתב' והקרי על המקבלו והוא דוד כי אותיות השימוש ישמשו עם הפועל והפעול יקדמני יקדימני החסד:
פסוק יב:אל תהרגם. אמר כנגד האל אל תהרגם פן ישכחו עמי נקמת ה' ברשעים אלא יאריך זמן הנקמ' שתורידם מעשרם ותנידם לבקש לחם בחילך והם ישראל:
פסוק יב:מגננו ה'. אתה שאתה מגיני ולנרדפים עמי הראנו נקמה זאת מהם:
פסוק יג:חטאת פימו. יכירו כי זה העונש הוא עונש דבריהם הרעים ויעשו אם יוכלו:
פסוק יג:ובגאונם. שהם מתגאים עלי ילכדו והורידם מגדולתם:
פסוק יג:ומאלה ומכחש יספרו. ומרוב קללה ומרוב כחש ורזון שיבוא' יספרו בני אדם זה לזה:
פסוק יד:כלה. אותן בחמתך מעט מעט ובסוף אינמו שלא יהיה בהם שריד:
פסוק יד: וידעו. בני אדם כשיראו הנקמה:
פסוק יד:כי אלהים מושל ביעקב. וישפוט הרשעים וכן הוא מושל:
פסוק יד:לאפסי ארץ. אבל ביעקב הוא פוקד ומשגיח יותר מעכו,ם:
פסוק טו:וישובו. כלומר הם באים ושבים לעת ערב בעבורי ומסבבים העיר עלי ללכדני עתה וילכו לעת ערב אל הבתים לבקש לחם ויסובבו עיר לבקש מזונם וזהו שאמר:
פסוק טז:המה. אף על פי שחזרו על הבתים לבקש לחם לא ישבעו כשילינו כלומר רעבים ילינו וישנו:
פסוק טז:וילינו. וי"ו במקו' כאשר כלומר יניעו לאכל וילינו כאשר לא ישבעו:
פסוק יז:ואני אשיר. כשתראה לי עוזך בתקח נקמתי אני אשיר עזך:
פסוק יז:וארנן לבקר. בכל בקר ובקר כלומר תמיד ארנן חסדך שתעשה עמי, והדין עלי שאשיר וארנן שהייתי משגב לי:
פסוק יח:עזי. כלומר עתה אני אומר עוזו כי העוז לשאול לפיכך אשמור ואוחיל לך ואז אומר עזי במקום עוזו ואליך אזמרה במקום אליך אשמורה כי בעת הצרה אשמור ואקוה התשועה ובעת התשועה אומר ואשיר אליך כי היית אלהים משגבי ואלהי חסדי כלומר שופט ויכול שלקחת משפטי מהם והטית חסדך אלי: