פסוק ג:מטיט היון. אשר העומד בה הוא שוקע ויורד:
פסוק ג:על סלע. במקום מגולה וקשה כונן אשורי. הכין רגלי לעמוד על עמדי ולא לשקוע עוד:
פסוק ד:יראו רבים. כאשר יראו בהשגחת ה׳ יפחדו ממנו ויבטחו בו:
פסוק ה:אשרי. ויאמרו אשרי וכו׳:
פסוק ה:ולא פנה. לבטוח בהם:
פסוק ה:ושטי כזב. הנוטים אחר הרהורי הבל וכזב:
פסוק ו:רבות עשית. נפלאות רבות עשית למעננו:
פסוק ו:אין ערוך. אין מי להעריך ולהדמות אליך:
פסוק ו:אגידה. אם אמרתי אגיד נפלאותיך לא אוכל כי רבו מלספר:
פסוק ז:לא חפצת. אינך חפץ שיחטא האדם ויביא קרבן:
פסוק ז:אזנים כרית לי. לשמוע אל דברי התורה אשר היא טובה בעיניך מזבח וכן נאמר הנה שמוע מזבח טוב (ש״א ט״ו):
פסוק ח:אז. בעת מתן התורה אמרת:
פסוק ח:במגלת ספר. כאשר כתוב עלי במגלת ספר בתורה שאמרתי אז נעשה ונשמע:
פסוק ט:לעשות. וכאשר קבלתי עלי כן חפצתי לעשותה ותורתך שמורה בלבבי אשר היא מכלל המעיים:
פסוק י:בשרתי. השמעתי לרבים את דברי התורה ולא מנעתי שפתי מלהשמיע והלא אתה ה׳ ידעת שכדברי כן הוא:
פסוק יא:צדקתך. והצדקה שעשית עמדי לא כסיתי בלבי מלהודיע לרבים:
פסוק יא:לא כחדתי. לא מנעתי מלספר חסדך לקהל רב בכדי להמשיך לבם אחריך:
פסוק יב:אתה ה׳. לכן גם אתה ה׳ השב גמול ולא תמנע רחמיך ממני:
פסוק יב:ואמתך. אמתת הבטחתך:
פסוק יג:השיגוני. המקטריגים הנעשים מעונותי רדפו אחרי והשיגוני:
פסוק יג:ולא יכלתי לראות. כי כהו עיני מהצרות:
פסוק יג:ולבי עזבני. הלך ממני אומץ הלב:
פסוק יד:רצה. וכשתרצה אין מי שימחה בידך:
פסוק טו:יבושו. כשיראו הצלתי:
פסוק טו:יסוגו אחור. כאדם הבוש החוזר על עקבו:
פסוק טז:ישמו. יהיו שוממים בעבור גמול שכר בשתם שמביישים אותי ואומרים עלי האח ושמחים לצרתי:
פסוק יז:אוהבי. האוהבים שיבוא להם התשועה על ידך יאמרו תמיד יגדל ה׳ ר״ל יבוא להם התשועה ויהללו את ה׳:
פסוק יח:עני ואביון. אני מכניע את עצמי לפניך כעני ואביון וה׳ יחשב לי את ההכנעה הזאת לזכות:
פסוק יח:אל תאחר. להביא את התשועה: