מזמור בעת עליה למצודה

בהקדמתי לפרק ל"ח כבר חוויתי דעתי כי זמן חיבורו של פרק זה שלפנינו חל באותה עת שדוד הרהיב בנפשו עוז לעזוב בראש אנשיו את מערת עדולם ולהשגב במצודה שעל גבה או שעל ידה.

קַוֺּ֣ה קִוִּ֣יתִי יְ-הוָ֑ה וַיֵּ֥ט אֵ֝לַ֗י וַיִּשְׁמַ֥ע שַׁוְעָתִֽי׃
(תהילים מ ב)

אמר "וַיֵּ֥ט אֵ֝לַ֗י" כנגד המצאו אז בעמקי מערה.

וַיַּעֲלֵ֤נִי ׀ מִבּ֥וֹר שָׁאוֹן֮ מִטִּ֪יט הַיָּ֫וֵ֥ן וַיָּ֖קֶם עַל־סֶ֥לַע רַגְלַ֗י כּוֹנֵ֥ן אֲשֻׁרָֽי׃
(תהילים מ ג)

"וַיַּעֲלֵ֤נִי ׀ מִבּ֥וֹר שָׁאוֹן֮ מִטִּ֪יט הַיָּ֫וֵ֥ן" - מתייחס בלי ספק אל עזבו את מערת עדולם, שבקרקעה כנראה היה טיט, ובירכתיה שבולת מים שוטפים בשאון.

אַ֥שְֽׁרֵי הַגֶּ֗בֶר אֲשֶׁר־שָׂ֣ם יְ֭-הֹוָה מִבְטַח֑וֹ וְֽלֹא־פָנָ֥ה אֶל־רְ֝הָבִ֗ים וְשָׂטֵ֥י כָזָֽב׃
(תהילים מ ה)

דוד בא אל המערה מארץ פלשתים, ובמשך שבתו במערה הלך ושב מארץ מואב (שמואל א כב ג-ד), שתיהן ארצות עמים המתהוללים באלילים ושמים מבטחם בכזבי כהניהם וקוסמיהם הרְהָבִים, הגאים. כנגד זה מדגיש דוד לאמר: "אַ֥שְֽׁרֵי הַגֶּ֗בֶר אֲשֶׁר־שָׂ֣ם יְ֭-הֹוָה מִבְטַח֑וֹ וְֽלֹא־פָנָ֥ה אֶל־רְ֝הָבִ֗ים וְשָׂטֵ֥י כָזָֽב׃" [צא וראה על דרך זה גם בפרק ל"א, בן גילו של מזמור זה (תהילים לא ו-ז)].

זֶ֤בַח וּמִנְחָ֨ה ׀ לֹֽא־חָפַ֗צְתָּ אָ֭זְנַיִם כָּרִ֣יתָ לִּ֑י עוֹלָ֥ה וַ֝חֲטָאָ֗ה לֹ֣א שָׁאָֽלְתָּ׃
(תהילים מ ז)

"אָ֭זְנַיִם כָּרִ֣יתָ לִּ֑י" – זאת אומרת, הגיעה אלי השמועה-המסורה כי זֶ֤בַח וּמִנְחָ֨ה ׀ לֹֽא־חָפַ֗צְתָּ ועוֹלָה וַ֝חֲטָאָ֗ה לֹ֣א שָׁאָֽלְתָּ ממני כל זמן שנמנע ממני לבוא למשכן ה' אשר בנוב [כי לפי חוק התורה, כל זמן שהמשכן קיים ישנו איסור הבמות, ואסור להביא קרבנותיו חוץ למשכן. וסימן לדבר, שאין סוף הכוונה בלשונו פה על אופן מוחלט, כי לשון קרוב לזה שנוי בפרק נ"א לאמר: "כִּ֤י ׀ לֹא־תַחְפֹּ֣ץ זֶ֣בַח וְאֶתֵּ֑נָה ע֝וֹלָ֗ה לֹ֣א תִרְצֶֽה׃", ושם לבסוף מפורש: "הֵיטִ֣יבָה בִ֭רְצוֹנְךָ אֶת־צִיּ֑וֹן תִּ֝בְנֶ֗ה חוֹמ֥וֹת יְרוּשָׁלִָֽם׃"].

אָ֣ז אָ֭מַרְתִּי הִנֵּה־בָ֑אתִי בִּמְגִלַּת־סֵ֝֗פֶר כָּת֥וּב עָלָֽי׃
(תהילים מ ח)

פסוק זה מקושר עם קודמו, לומר: מאחר שזבחים ומנחות נמנעים ממני, בָ֑אתִי במקומם בִּמְגִלַּת־סֵ֝֗פֶר כָּת֥וּב עָלָֽי, על כל המוצאות אותי. כי היה דוד, למען פרסם בישראל פלאי השגחת ה', מפיץ בעם מגילות המספרות לדור את כל אשר הגדיל ה' לעשות עמו.

לַֽעֲשֽׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱ-לֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי וְ֝ת֥וֹרָתְךָ֗ בְּת֣וֹךְ מֵעָֽי׃ בִּשַּׂ֤רְתִּי צֶ֨דֶק ׀ בְּקָ֘הָ֤ל רָ֗ב הִנֵּ֣ה שְׂ֭פָתַי לֹ֣א אֶכְלָ֑א יְ֝-הוָ֗ה אַתָּ֥ה יָדָֽעְתָּ׃ צִדְקָתְךָ֬ לֹא־כִסִּ֨יתִי ׀ בְּת֬וֹךְ לִבִּ֗י אֱמוּנָתְךָ֣ וּתְשׁוּעָתְךָ֣ אָמָ֑רְתִּי לֹא־כִחַ֥דְתִּי חַסְדְּךָ֥ וַ֝אֲמִתְּךָ֗ לְקָהָ֥ל רָֽב׃
(תהילים מ ט-יא)

הכוונה: בחפצו לעשות רצון ה', ובעבור כי תורתו לקדש שמו ברבים צפונה בלבו, "בְּת֣וֹךְ מֵעָֽי", היה הוא מתגנב כפעם בפעם בחרף נפש ממחבואיו לבוא לאספות עם ולבשר שם צדקות ה' עמו. ולמרות הסכנה האורבת עליו שם כל רגע ורגע מצד מרגלי שאול, לא היה נמנע בכל זאת מלהאריך ומלהרבות שם בסיפור כל תגמולי ה' עליו, "הִנֵּ֣ה שְׂ֭פָתַי לֹ֣א אֶכְלָ֑א יְ֝-הוָ֗ה אַתָּ֥ה יָדָֽעְתָּ׃ לֹא־כִחַ֥דְתִּי חַסְדְּךָ֥ וַ֝אֲמִתְּךָ֗ לְקָהָ֥ל רָֽב׃".

אַתָּ֤ה יְ-הוָ֗ה לֹא־תִכְלָ֣א רַחֲמֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי חַסְדְּךָ֥ וַ֝אֲמִתְּךָ֗ תָּמִ֥יד יִצְּרֽוּנִי׃
(תהילים מ יב)

"אַתָּ֤ה יְ-הוָ֗ה לֹא־תִכְלָ֣א רַחֲמֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי" – מידה כנגד מידה, בזכות שאנכי שְׂ֭פָתַי לֹ֣א אֶכְלָ֑א מלבשר צִדְקָתְךָ֬ לְקָהָ֥ל רָֽב, אַתָּ֤ה יְ-הוָ֗ה לֹא־תִכְלָ֣א רַחֲמֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי.

"חַסְדְּךָ֥ וַ֝אֲמִתְּךָ֗ תָּמִ֥יד יִצְּרֽוּנִי" – כשם שנצרוני בשעה שפרסמתי אותם במקהלות עם.

כִּ֤י אָפְפ֥וּ־עָלַ֨י ׀ רָע֡וֹת עַד־אֵ֬ין מִסְפָּ֗ר הִשִּׂיג֣וּנִי עֲ֭וֺנֹתַי וְלֹא־יָכֹ֣לְתִּי לִרְא֑וֹת עָצְמ֥וּ מִשַּֽׂעֲר֥וֹת רֹ֝אשִׁ֗י וְלִבִּ֥י עֲזָבָֽנִי׃
(תהילים מ יג)

"וְלֹא־יָכֹ֣לְתִּי לִרְא֑וֹת", "וְלִבִּ֥י עֲזָבָֽנִי", הם פרטי חוליו המקבילים אל הפרטים הכתובים בפרק ל"ח: "לִבִּ֣י סְ֭חַרְחַר עֲזָבַ֣נִי כֹחִ֑י וְֽאוֹר־עֵינַ֥י גַּם־הֵ֝֗ם אֵ֣ין אִתִּֽי׃"(תהילים לח יא).