תנ"ך על הפרק - תהילים מ - בִּמְגִלַּת־סֵפֶר כָּתוּב עָלָי / הרב חיים בן סניור שליט"א

תנ"ך על הפרק

תהילים מ

607 / 929
היום

הפרק

לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר׃קַוֺּ֣ה קִוִּ֣יתִי יְהוָ֑ה וַיֵּ֥ט אֵ֝לַ֗י וַיִּשְׁמַ֥ע שַׁוְעָתִֽי׃וַיַּעֲלֵ֤נִי ׀ מִבּ֥וֹר שָׁאוֹן֮ מִטִּ֪יט הַיָּ֫וֵ֥ן וַיָּ֖קֶם עַל־סֶ֥לַע רַגְלַ֗י כּוֹנֵ֥ן אֲשֻׁרָֽי׃וַיִּתֵּ֬ן בְּפִ֨י ׀ שִׁ֥יר חָדָשׁ֮ תְּהִלָּ֪ה לֵֽאלֹ֫הֵ֥ינוּ יִרְא֣וּ רַבִּ֣ים וְיִירָ֑אוּ וְ֝יִבְטְח֗וּ בַּיהוָֽה׃אַ֥שְֽׁרֵי הַגֶּ֗בֶר אֲשֶׁר־שָׂ֣ם יְ֭הֹוָה מִבְטַח֑וֹ וְֽלֹא־פָנָ֥ה אֶל־רְ֝הָבִ֗ים וְשָׂטֵ֥י כָזָֽב׃רַבּ֤וֹת עָשִׂ֨יתָ ׀ אַתָּ֤ה ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהַי֮ נִֽפְלְאֹתֶ֥יךָ וּמַחְשְׁבֹתֶ֗יךָ אֵ֫לֵ֥ינוּ אֵ֤ין ׀ עֲרֹ֬ךְ אֵלֶ֗יךָ אַגִּ֥ידָה וַאֲדַבֵּ֑רָה עָ֝צְמ֗וּ מִסַּפֵּֽר׃זֶ֤בַח וּמִנְחָ֨ה ׀ לֹֽא־חָפַ֗צְתָּ אָ֭זְנַיִם כָּרִ֣יתָ לִּ֑י עוֹלָ֥ה וַ֝חֲטָאָ֗ה לֹ֣א שָׁאָֽלְתָּ׃אָ֣ז אָ֭מַרְתִּי הִנֵּה־בָ֑אתִי בִּמְגִלַּת־סֵ֝֗פֶר כָּת֥וּב עָלָֽי׃לַֽעֲשֽׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי וְ֝ת֥וֹרָתְךָ֗ בְּת֣וֹךְ מֵעָֽי׃בִּשַּׂ֤רְתִּי צֶ֨דֶק ׀ בְּקָ֘הָ֤ל רָ֗ב הִנֵּ֣ה שְׂ֭פָתַי לֹ֣א אֶכְלָ֑א יְ֝הוָ֗ה אַתָּ֥ה יָדָֽעְתָּ׃צִדְקָתְךָ֬ לֹא־כִסִּ֨יתִי ׀ בְּת֬וֹךְ לִבִּ֗י אֱמוּנָתְךָ֣ וּתְשׁוּעָתְךָ֣ אָמָ֑רְתִּי לֹא־כִחַ֥דְתִּי חַסְדְּךָ֥ וַ֝אֲמִתְּךָ֗ לְקָהָ֥ל רָֽב׃אַתָּ֤ה יְהוָ֗ה לֹא־תִכְלָ֣א רַחֲמֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי חַסְדְּךָ֥ וַ֝אֲמִתְּךָ֗ תָּמִ֥יד יִצְּרֽוּנִי׃כִּ֤י אָפְפ֥וּ־עָלַ֨י ׀ רָע֡וֹת עַד־אֵ֬ין מִסְפָּ֗ר הִשִּׂיג֣וּנִי עֲ֭וֺנֹתַי וְלֹא־יָכֹ֣לְתִּי לִרְא֑וֹת עָצְמ֥וּ מִשַּֽׂעֲר֥וֹת רֹ֝אשִׁ֗י וְלִבִּ֥י עֲזָבָֽנִי׃רְצֵ֣ה יְ֭הוָה לְהַצִּילֵ֑נִי יְ֝הוָ֗ה לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָׁה׃יֵ֘בֹ֤שׁוּ וְיַחְפְּר֨וּ ׀ יַחַד֮ מְבַקְשֵׁ֥י נַפְשִׁ֗י לִסְפּ֫וֹתָ֥הּ יִסֹּ֣גוּ אָ֭חוֹר וְיִכָּלְמ֑וּ חֲ֝פֵצֵ֗י רָעָתִֽי׃יָ֭שֹׁמּוּ עַל־עֵ֣קֶב בָּשְׁתָּ֑ם הָאֹמְרִ֥ים לִ֝֗י הֶ֘אָ֥ח ׀ הֶאָֽח׃יָ֘שִׂ֤ישׂוּ וְיִשְׂמְח֨וּ ׀ בְּךָ֗ כָּֽל־מְבַ֫קְשֶׁ֥יךָ יֹאמְר֣וּ תָ֭מִיד יִגְדַּ֣ל יְהוָ֑ה אֹֽ֝הֲבֵ֗י תְּשׁוּעָתֶֽךָ׃וַאֲנִ֤י ׀ עָנִ֣י וְאֶבְיוֹן֮ אֲדֹנָ֪י יַחֲשָׁ֫ב לִ֥י עֶזְרָתִ֣י וּמְפַלְטִ֣י אַ֑תָּה אֱ֝לֹהַ֗י אַל־תְּאַחַֽר׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

הרב חיים בן סניור שליט
מאת:

בִּמְגִלַּת־סֵפֶר כָּתוּב עָלָי

מובא בגמרא:

דרש רבא, מאי דכתיב (=מהו שכתוב) "אָ֣ז אָ֭מַרְתִּי הִנֵּה־בָ֑אתִי בִּמְגִלַּת־סֵ֝֗פֶר כָּת֥וּב עָלָֽי׃"(תהילים מ ח)? - אמר דוד אני אָ֭מַרְתִּי עתה בָ֑אתִי ולא ידעתי (מסביר רש"י, כאשר נמשחתי אז באתי לגדולה ולא ידעתי שנועדה לי גדולה מימות אברהם אבינו) שבִּמְגִלַּת־סֵ֝֗פֶר (דהיינו בתורה) כָּת֥וּב עָלָֽי. התם (=שם) כתוב "את שתי בנותיך הנמצאות" והכא (בתהילים) כתוב "מָ֭צָאתִי דָּוִ֣ד עַבְדִּ֑י"(תהילים פט כא).
(יבמות עז.)

דוד המלך שיבח את הקב"ה והכיר לו טובה שהסיר ממנו את הפגם של עמון ומואב והכשירו לבוא בקהל, וממילא גם למלוך על ישראל. הדבר לא התחדש בימיו אלא כבר בתקופת אברהם אבינו שכן אמר המלאך ללוט: "קום קח את אשתך ואת שתי בניך הנמצאות"(בראשית יט טו), וצריך היה לכתוב ואת שתי בנותיך 'שבבית'. אלא רצה הכתוב לרמוז שמשתי הבנות הנמצאות, תצא מלכות בית דוד. רות הייתה אמו של דוד, ונעמה העמונית אמו של רחבעם, והרי עמון ומואב הינם בניהן של אותן בנות הנמצאות בביתו של לוט ביום הפיכת העיר.

דוד ידע שעליו להודות לה' על הדבר, ואכן שיבח את ה' על כך. יתרה מזו, דוד אומר שאיננו רוצה לכלוא את רגשותיו. לאחר שהקב"ה הוציא לאור צדקתו וכשרותו, הוא אומר: "רַבּ֤וֹת עָשִׂ֨יתָ ׀ אַתָּ֤ה ׀ יְ-הוָ֣ה אֱ-לֹהַי֮ נִֽפְלְאֹתֶ֥יךָ וּמַחְשְׁבֹתֶ֗יךָ אֵ֫לֵ֥ינוּ אֵ֤ין ׀ עֲרֹ֬ךְ אֵלֶ֗יךָ אַגִּ֥ידָה וַאֲדַבֵּ֑רָה עָ֝צְמ֗וּ מִסַּפֵּֽר׃"(תהילים מ ו).

דוד מודה לה' על כל מעשיו ופעולותיו בעולם הגדול וגם על מעשיו ופעולותיו עמו. כיצד הצילו משיני האריות והנמרים כאשר היה רועה, וכיצד התגבר על פגיעתם של אחיו ועל התנכרות בית אביו אליו. 

דוד מודה לה' על השגחתו הפרטית המגיעה בשעה המתאימה, ובדרך הנכונה, ועל החסד האחרון שעשה עמו שזימן את יתר הישראלי, בעל אחותו, זמן קצר מאד לפני שעמדו להכריז עליו שהוא פסול לבוא בקהל. דוד אומר: אינני מתבייש להודות לך בתוך קהל ועדה, ולא רק בתוך ליבי או בתוך ביתי פנימה: "לֹא־כִחַ֥דְתִּי חַסְדְּךָ֥ וַ֝אֲמִתְּךָ֗ לְקָהָ֥ל רָֽב׃"(תהלים מ יא).

דוד ממשיך ומבקש מה' לא לעזוב אותו גם בעתיד ולהמשיך לסייע לו בכל מצב ובכל עת. כדרכם של צדיקים מתנהג אדוננו דוד; מודה על העבר ומבקש על העתיד: "אַתָּ֤ה יְ-הוָ֗ה לֹא־תִכְלָ֣א רַחֲמֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי חַסְדְּךָ֥ וַ֝אֲמִתְּךָ֗ תָּמִ֥יד יִצְּרֽוּנִי׃"(תהילים מ יב), תמיד תגן עלי בחסדך ולא תיתן שאויבי ישלטו בי.

דוד גילה בטחון מוחלט בקב"ה. ואם ה' רואה שהאדם בוטח רק בו ולא משתף עמו גורם אחר, שומר עליו שמירה מוחלטת.

  באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי חן -שמואל'

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך