נח והתיבה

בפרקים הקודמים ראינו כי נקבעו עקרונות אחדים במעשי היצירה ובתוכם הופעת הטוב, הבדלתו מן הרע והאחריות המוטלת על האדם להשתתף בכל אלו בבחירתו הפעילה. שני העקרונות האחרונים באים לידי ביטוי בפרקנו, כאשר נקבע כי הארץ במצבה הנוכחי לא תוכל להתמיד בקיומה ועליה לעבור חורבן כללי.

כאדם הראשון בשעת בריאתו, נקרא כעת נח על ידי הבורא להכיר את אחריותו לתיקון העולם ולהשתתף במעשה הצלתו.

ראינו כי נח נתייחד מתחילת הופעתו בדרכו הנוחה לבריות והמנחמת את סביבתו, ועל כן נצטיין בתורה כ"צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים"(ט) - שלם בעיני א-להים ואדם. אולם צדקותו של נח לא דרשה התעלות רוחנית גבוהה ביותר, כיוון שלא נדרש ממנו לגלות גילויים רוחניים במדרגות גבוהות אלא בעיקר לייסד חברה אנושית מתוקנת המבערת מקרבה בקביעות ובצורה מסודרת כל גורם המשחית את טבע העולם הבריא.

נח נקרא לבנות תיבה שבה ימלט את נפשו ואת נפשות ביתו, ויחד איתם את תמצית נפשות כל החיים על פני האדמה.

כדי שלא יימשך אחרי השפעת טבעם הירוד של החיים שהוא עתיד לחיות בשכנותם – כמו שאירע בגן־עדן, בהיות האדם והנחש במחיצה אחת – נצטווה נח להבדיל הבדלה ברורה בין החיה הטהורה לזאת אשר איננה טהורה: כוחות הטהרה ימנו שבעה שבעה מכל מין, לרמז על חשיבותם של הטהורים בבניינו ובקיומו השלם של העולם שנברא בשבעה ימים. זאת לעומת אלו שאינם טהורים, שבאו אל התיבה שניים שניים – מבנה זוגי המשמש את הקיום הפשוט והבסיסי – לרמז על תכונתם הפחותה כיצורים שכל דאגתם מרוכזת בהווייתם הפרטית ואינם ראויים להשפעה על הסביבה.

כמו כן נצטווה נח לעסוק בהכנת מאכלם של החיות, על־מנת שיבין עד כמה קיומם תלוי בקיומו וממילא יכיר בערכו הפנימי כמי שזכות קיומה של הבריאה כולה תלויה בו.