א וַֽיְהִי֙ כִּֽי־הֵחֵ֣ל הָֽאָדָ֔ם לָרֹ֖ב עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וּבָנ֖וֹת יֻלְּד֥וּ לָהֶֽם׃ ב וַיִּרְא֤וּ בְנֵי־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם כִּ֥י טֹבֹ֖ת הֵ֑נָּה וַיִּקְח֤וּ לָהֶם֙ נָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרוּ׃ ג וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה לֹֽא־יָד֨וֹן רוּחִ֤י בָֽאָדָם֙ לְעֹלָ֔ם בְּשַׁגַּ֖ם ה֣וּא בָשָׂ֑ר וְהָי֣וּ יָמָ֔יו מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָֽה׃ ד הַנְּפִלִ֞ים הָי֣וּ בָאָרֶץ֮ בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֒ וְגַ֣ם אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֜אוּ בְּנֵ֤י הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם וְיָלְד֖וּ לָהֶ֑ם הֵ֧מָּה הַגִּבֹּרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר מֵעוֹלָ֖ם אַנְשֵׁ֥י הַשֵּֽׁם׃ ה וַיַּ֣רְא יְהוָ֔ה כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכָל־יֵ֙צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כָּל־הַיּֽוֹם׃ ו וַיִּנָּ֣חֶם יְהוָ֔ה כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ׃ ז וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם׃ ח וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃ ט אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ׃ י וַיּ֥וֹלֶד נֹ֖חַ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת׃ יא וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס׃ יב וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כָּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכּ֖וֹ עַל־הָאָֽרֶץ׃ יג וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כָּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ׃ יד עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ תֵּבַ֣ת עֲצֵי־גֹ֔פֶר קִנִּ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֶת־הַתֵּבָ֑ה וְכָֽפַרְתָּ֥ אֹתָ֛הּ מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ בַּכֹּֽפֶר׃ טו וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶׂ֖ה אֹתָ֑הּ שְׁלֹ֧שׁ מֵא֣וֹת אַמָּ֗ה אֹ֚רֶךְ הַתֵּבָ֔ה חֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ רָחְבָּ֔הּ וּשְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה קוֹמָתָֽהּ׃ טז צֹ֣הַר ׀ תַּֽעֲשֶׂ֣ה לַתֵּבָ֗ה וְאֶל־אַמָּה֙ תְּכַלֶ֣נָּה מִלְמַ֔עְלָה וּפֶ֥תַח הַתֵּבָ֖ה בְּצִדָּ֣הּ תָּשִׂ֑ים תַּחְתִּיִּ֛ם שְׁנִיִּ֥ם וּשְׁלִשִׁ֖ים תַּֽעֲשֶֽׂהָ׃ יז וַאֲנִ֗י הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אֶת־הַמַּבּ֥וּל מַ֙יִם֙ עַל־הָאָ֔רֶץ לְשַׁחֵ֣ת כָּל־בָּשָׂ֗ר אֲשֶׁר־בּוֹ֙ ר֣וּחַ חַיִּ֔ים מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם כֹּ֥ל אֲשֶׁר־בָּאָ֖רֶץ יִגְוָֽע׃ יח וַהֲקִמֹתִ֥י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבָאתָ֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה אַתָּ֕ה וּבָנֶ֛יךָ וְאִשְׁתְּךָ֥ וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ׃ יט וּמִכָּל־הָ֠חַי מִֽכָּל־בָּשָׂ֞ר שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל תָּבִ֥יא אֶל־הַתֵּבָ֖ה לְהַחֲיֹ֣ת אִתָּ֑ךְ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃ כ מֵהָע֣וֹף לְמִינֵ֗הוּ וּמִן־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ מִכֹּ֛ל רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל יָבֹ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ לְהַֽחֲיֽוֹת׃ כא וְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֗ מִכָּל־מַֽאֲכָל֙ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֔ל וְאָסַפְתָּ֖ אֵלֶ֑יךָ וְהָיָ֥ה לְךָ֛ וְלָהֶ֖ם לְאָכְלָֽה׃ כב וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֹת֛וֹ אֱלֹהִ֖ים כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

נתינה לגר

הרב נתן מרקוס אדלר

פסוק ב:
בני האלהים, בני רברביא, עמ"ש לעיל ג' ה'.
פסוק ג:
לא ידון רוחי באדם, לא יתקיים דרא בישא הדין קרמי לעלם, להרחיק ההגשמה ת' לא ידון לא יתקיים משרש נדן מל' אל נדנה ורוחי ר"ל רוח העליונה אשר נופח חיים באדם, וכמ"ש בב"ר פ' כ"ו רב הונא בשם רב אחא אמר בשעה שאני מחזיר הרוח לנדנה אני איני מחזיר רוח לנדניהון עיי"ש.
פסוק ג:
באדם, מין אנושי ר"ל דור הרע הזה כמ"ש הרמב"ם במורה פ' י"ד מראשון ; או י"ל רוחי ת' קדמי.
פסוק ג:
בשגם הוא בשר, בדיל דאינון בשרא ועובדיהון בישיא, בשגם ת' בדיל כמו אשר גם, ועובדיהון בישיא הוא הוספה לקיצור העברי ; עי"ל שהוא ת' בשגם משרש שגג שחוטאים למקום במעשיהם הרעים. ועי"ל ששני פירושים הם הא' בשגם בשביל האדם שבשר הוא, והב' בשגם ששגג וגדול.
פסוק ג:
והיו ימיו כו'. ארכא יהיבנא להון מאה ועשרין שנין אם יתובון. ארכא הוא אריכת הזמן ומ"ש אם יתובון ר"ל כדי שישובו, וכמ"ש בב"ר שבנה התיבה ק"כ שנים כדי שישובו.
פסוק ד:
הנפילים, גבריא, כמ"ש רש"י, או כמ"ש הראב"ע שיפול לב הרואה אותם ויתמה מגובה קומתם.
פסוק ו:
וינחם, ותב ה' במימריה. אף שמרחיק כל רגשות הגוף ת' ותב במימריה ; ורצונו ששב ממחשבתו כדעת רז"ל בתשובת ריב"ק וכמו שביאר בנה"ש שהיא מהתפעלות השלמות בנפש וע' בהקדמה כוללת.
פסוק ו:
ויתעצב אל לבו, ואמר במימריה למתבר תוקפהון כרעותיה, הנה עצבות היא מהתפעלות ורגשות הנפש אשר אין להן מציאות בבורא ית' לכן ת' ויתעצב כמו שהעציב לבני אדם ושבר את רוחם; ומ"ש כרעותיה ר"ל רצון הבורא זהו פ' של אל לבו וכן משמע מרש"י, ורשד"ל לא כוון יפה בזה.
פסוק ט:
את האלהים התהלך נח, בדתלתא דה' הליך נח, לקמן על התהלכתי לפניו (כ"ד מ') וכן התהלכו אבותי לפניו (מ"ח ט"ו) ת' די פלחית קדמוהי, די פלחו אבהתי ? עמ"ש לעיל ה' כ"ב,
פסוק יב:
כל בשר, כל בשרא אנש. נ"ל דתיבת "אנש" היתה כתובה בצדו, והוא פי' אחר. ופ' במפרשי התרגום, שאמרו, כי כוונתו ליישב מלת "דרכו" בל' יחיד ; מכל מקום לא נראה, שאין דרכו לת' "אנש" רק "חד וחד".
פסוק יד:
עצי גופר, דאעין דקדרוס. ובת"י אעין דקדרינון וכן לקמן (ח' ו') הרי אררט, טורי קרדו שהוא Curdistan וכן ארץ אררט (ישעיה ל"ז ל"ח) ת"י קרדו, ובתלמוד (ב"ב צ"א א') ז' שנים נחבש אברהם בקרדו, ובערוך כרדו בכ"ף, והרי קויקאזוס הם היותר גדולים בארץ הזאת, וכן ארזי קרדוס חזקים וגבוהים. ולכן אמר ר' נתן (ב"ר פ' ל"א) תיבותא דאעין קרדינון (וע' נתה"ש) ואפשר גפר דכדריתא הוא גפריות שיש לעץ חלקי גפרית. וע' ארמוניא בס' ערך מלים.