פסוק ב:אל אבושה. לזה מהראוי שלא אבוש לעולם אף שאין בי זכות והצילני בצדקתך:
פסוק ג:הטה אלי. לשמוע תפלתי:
פסוק ג:לצור. דומה לסלע חזק ולבית מצודות והוא מבצר חזק:
פסוק ד:למען שמך. המורה על הרחמים:
פסוק ה:טמנו לי. הסתירו עלי שאפול בה:
פסוק ו:בידך. בפקדון אתן רוחי בידך ועליך לשמרו:
פסוק ו:פדיתה. עבר במקום עתיד ור״ל הן ידעתי שתפדה אותי ממות כי אתה אל אמת להחזיר הפקדון:
פסוק ז:השומרים. המצפים לתשועת גלולים:
פסוק ח:אשר ראית. נתת לב לראות עניי וידעת צרות נפשי:
פסוק ט:ולא הסגרתני. לא מסרת אותי ביד האויב והעמדת רגלי במקום מרחב שלא אמעד:
פסוק י:עששה. בעבור כעס מתוגיון הצרות כאלו נרקבו עיני וגו׳:
פסוק יא:ביגון. בעבור היגון כלו ונשלמו ימי חיי וכן ושנותי באנחה וכפל הדבר במ״ש:
פסוק יא:בעוני. בעבור עוני כשל כוחי ונדבקו עצמי:
פסוק יב:מכל צוררי. מכל מה שעושים לי צוררי הייתי לחרפה להרואים בי כי מלעיגים עלי:
פסוק יב:ולשכני. היודעים יותר ממה שעושים לי צוררי להם אני מאד לחרפה:
פסוק יב:ופחד למיודעי. אני לפחד להם כי בראותם צרתי יפחדו לנפשם שלא יקרא להם כמקרי:
פסוק יב:רואי בחוץ. הרואים אותי בחוצות נדדו מפני והלכו להם כי כן דרך אדם לברוח מראות חלי קשה ודבר מגונה ונמאס:
פסוק יג:כמת מלב. כמו המת הנשכח מהלב:
פסוק יג:ככלי. ר״ל ככלי כל שהוא אשר כשהוא נאבד אין אדם זוכרו:
פסוק יד:דבת רבים. דברי רע מרבים המפחדים אותי מסביב:
פסוק יד:בהוסדם. במה שהם מתייעצים עלי כולם יחד וחושבים לקחת נפשי ור״ל ובעבור שאני שומע כ״ז ואני כאלם לא יפתח פיו לזה אני שכוח בעיני כל כי חושבים שכלה תקותי:
פסוק טו:ואני. אבל אני אבטח בה׳ ולא אירא מהם:
פסוק טו:אלהי אתה. ותעזרני מהם:
פסוק טז:בידך עתותי. כל העיתות שעברו עלי בין העתים לטובה ובין העתים לרעה הלא המה בידך על פיך נעשו:
פסוק טז:הצילני מיד אויבי. כי הלא הכל בידך:
פסוק יז:האירה. הראה לי פנים מאירות והוא מדרך משל הנהוג בין אדם לרעהו:
פסוק יח:כי קראתיך. והואיל ובך בטחתי מהראוי שלא אבוש:
פסוק יח:ידמו. יכרתו לרדת לשאול:
פסוק יט:תאלמנה. מהראוי שתאלמנה שפתי שקר:
פסוק כ:מה רב. מה מאד רב הטוב אשר צפנת לתת ליראיך בעוה״ב ואף הרבה טובה פעלת להחוסים בך נגד בני אדם ר״ל אשר כל אדם חסו בו:
פסוק כא:תסתירם. כי הסתרתם בסתר הבאה מפניך להיות נסתרים מגבהות כל איש רשע מריב. מהמריבה הבא מהלשונות:
פסוק כב:כי הפליא. אשר גם לי עשה חסד נפלא לחזק אותי כאלו הייתי בעיר מבצר:
פסוק כג:בחפזי. כשהייתי נחפז לברוח מפני שאול כמ״ש ויהי דוד נחפז (ש״א כ״ג) אז אמרתי נכרתי מנגד עיניך כי היה קרוב מאוד להמסר ביד שאול:
פסוק כג:אכן שמעת. כי נוצלתי גם אז מידו:
פסוק כד:אהבו. לזה אהבו את ה׳ כי הוא שומר אנשי אמונים:
פסוק כד:על יתר. על יתרון הגאות של עושי הגאוה:
פסוק כה:חזקו. כל המקוים לה׳ חזקו ואמצו לבבכם ותהיו בטוחים כי הלא תראו כי יש תקוה: