מזמור ממערת עדולם

הפרק הזה חובר במערת עדולם בסוף ימי שבת דוד שם. דוד מסתתר חליפות; פעם בעמקי המערה ופעם במרומי מצודה שעל גבה, או בסמוך לה (ראה שמואל ב כג יג-יד; שמואל ב כב א-ה), והוא מרגיש עצמו חולה וחושש בעיניו ובכל גופו [כאמור בפסוקים י'-י"א בפרקנו; וכמובא גם בפרק מ', שהוא בן זוגו של הפרק שלנו על פי הסימנים הבאים: (א) גם אצלנו (תהילים לא ז) וגם שם (תהילים מ ה) מגנים את אותם ששמים מבטחם בהבלי-שוא ולא בה'. (ב) בשני הפרקים דוד מתאונן על מצב חולני בכלל ועל תשישות כח הראיה שלו בפרט (תהילים לא י; תהילים מ יג), אולי בסיבת ישיבתו הארוכה בחושך ובטחב המערה].

הַטֵּ֤ה אֵלַ֨י ׀ אָזְנְךָ֮ מְהֵרָ֪ה הַצִּ֫ילֵ֥נִי הֱיֵ֤ה לִ֨י ׀ לְֽצוּר־מָ֭עוֹז לְבֵ֥ית מְצוּד֗וֹת לְהוֹשִׁיעֵֽנִי׃
כִּֽי־סַלְעִ֣י וּמְצוּדָתִ֣י אָ֑תָּה וּלְמַ֥עַן שִׁ֝מְךָ֗ תַּֽנְחֵ֥נִי וּֽתְנַהֲלֵֽנִי׃
(תהילים לא ג-ד)

מְהֵרָ֪ה הַצִּ֫ילֵ֥נִי, כי לשאול, כנראה מלשון הכתוב (שמואל ב כב ז), כבר נודע אז מקום מחבואו של דוד, ודוד זקוק עתה להצלה תכופה.

"הֱיֵ֤ה לִ֨י ׀ לְֽצוּר־מָ֭עוֹז לְבֵ֥ית מְצוּד֗וֹת לְהוֹשִׁיעֵֽנִי׃ כִּֽי־סַלְעִ֣י וּמְצוּדָתִ֣י אָ֑תָּה" – כנגד הסלע והמצודה ששימשו לו מָ֭עוֹז ומסתור עד עתה.

"וּלְמַ֥עַן שִׁ֝מְךָ֗ תַּֽנְחֵ֥נִי וּֽתְנַהֲלֵֽנִי׃" – לאחר שנודע לשאול מחבואו של דוד, זקוק דוד לשינוי מקום ומבקש מה' שינחהו וינהלהו בדרך צלחה ובטוחה [בקשה זאת רמוזה גם בפרק קמ"ב שמפורש עליו כי חובר במערה, "וְאַתָּה֮ יָדַ֢עְתָּ נְֽתִיבָ֫תִ֥י בְּאֹֽרַח־ז֥וּ אֲהַלֵּ֑ךְ"(תהילים קמב ד), ומפורשת בפרקים כ"ז וקמ"ג, שגם המה לפי תכנם חוברו במערה. מילואה של הבקשה מפורש בספר שמואל: "ויאמר גד הנביא אל דוד לא תשב במצודה, לך ובאת לך ארץ יהודה"(שמואל א כב ה).

תּוֹצִיאֵ֗נִי מֵרֶ֣שֶׁת ז֭וּ טָ֣מְנוּ לִ֑י כִּֽי־אַ֝תָּה מָֽעוּזִּֽי׃
(תהילים לא ה)

צא וראה כי בפרקים נ"ז וקמ"ב, שמפורש עליהם כי חוברו במערה, דוד גם כן מתאונן על רשת שהכינו לפעמיו (תהילים נז ז), ועל פח שטמנו לו (תהילים קמב ד).

בְּיָדְךָ֮ אַפְקִ֪יד ר֫וּחִ֥י פָּדִ֖יתָה אוֹתִ֥י יְהוָ֗ה אֵ֣-ל אֱמֶֽת׃
שָׂנֵ֗אתִי הַשֹּׁמְרִ֥ים הַבְלֵי־שָׁ֑וְא וַ֝אֲנִ֗י אֶל־יְ-הוָ֥ה בָּטָֽחְתִּי׃
(תהילים קמב ו-ז)

דוד נמלט אל מערת עדולם מאת הפלשתים המתהוללים באלילים ושמים מבטחם בהבליהם. כנגד זה הוא מדגיש כי רק ה' הוא אֵ֣-ל אֱמֶֽת, ואלה הַשֹּׁמְרִ֥ים הַבְלֵי־שָׁ֑וְא שנואים לנפשו (וראה ירמיה י ג).

וְלֹ֣א הִ֭סְגַּרְתַּנִי בְּיַד־אוֹיֵ֑ב הֶֽעֱמַ֖דְתָּ בַמֶּרְחָ֣ב רַגְלָֽי׃
(תהילים לא ט)

הֶֽעֱמַ֖דְתָּ בַמֶּרְחָ֣ב רַגְלָֽי, כנגד מיצר המערה אשר הוא שם.

כִּ֤י כָל֪וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֮ וּשְׁנוֹתַ֪י בַּאֲנָ֫חָ֥ה כָּשַׁ֣ל בַּעֲוֺנִ֣י כֹחִ֑י וַעֲצָמַ֥י עָשֵֽׁשׁוּ׃
(תהילים לא יא)

"כָּשַׁ֣ל בַּעֲוֺנִ֣י כֹחִ֑י" – דוד אז חולה, והעברי חדור האמונה, וביחוד דוד בתהילים, תולה כל מקרה מחלה בעוונות שגרמו (וראה תהילים לח ד; תהילים מא ה; תהילים קג ג; ישעיה לח יז).

נִ֭שְׁכַּחְתִּי כְּמֵ֣ת מִלֵּ֑ב הָ֝יִ֗יתִי כִּכְלִ֥י אֹבֵֽד׃
(תהילים לא יג)

פסוק זה מקביל אל תיאור מצבו במערה, הנמצא בפרק קמ"ב: "הַבֵּ֤יט יָמִ֨ין ׀ וּרְאֵה֮ וְאֵֽין־לִ֪י מַ֫כִּ֥יר אָבַ֣ד מָנ֣וֹס מִמֶּ֑נִּי אֵ֖ין דּוֹרֵ֣שׁ לְנַפְשִֽׁי׃"(תהילים קמב ה).

כִּ֤י שָׁמַ֨עְתִּי ׀ דִּבַּ֥ת רַבִּים֮ מָג֪וֹר מִסָּ֫בִ֥יב בְּהִוָּסְדָ֣ם יַ֣חַד עָלַ֑י לָקַ֖חַת נַפְשִׁ֣י זָמָֽמוּ׃
(תהילים לא יד)

פסוק זה מקביל אל הכתוב בפרק נ"ז שחיבר במערה, "נַפְשִׁ֤י ׀ בְּת֥וֹךְ לְבָאִם֮ אֶשְׁכְּבָ֪ה לֹ֫הֲטִ֥ים בְּֽנֵי־אָדָ֗ם שִׁ֭נֵּיהֶם חֲנִ֣ית וְחִצִּ֑ים וּ֝לְשׁוֹנָ֗ם חֶ֣רֶב חַדָּֽה׃"(תהילים נז ה).

בְּיָדְךָ֥ עִתֹּתָ֑י הַצִּ֘ילֵ֤נִי מִיַּד־א֝וֹיְבַ֗י וּמֵרֹדְפָֽי׃
(תהילים לא טז)

"עִתֹּתָ֑י" - חליפות גורלי, כטעם: "והעיתים אשר עברו עליו"(דברי הימים א כט ל).

הָאִ֣ירָה פָ֭נֶיךָ עַל־עַבְדֶּ֑ךָ ה֖וֹשִׁיעֵ֣נִי בְחַסְדֶּֽךָ׃
(תהילים לא יז)

אולי תפס לשון "הָאִ֣ירָה פָ֭נֶיךָ" כלפי חשכת המערה שהוא שרוי בה עתה.

תֵּ֥אָלַ֗מְנָה שִׂפְתֵ֫י שָׁ֥קֶר הַדֹּבְר֖וֹת עַל־צַדִּ֥יק עָתָ֗ק בְּגַאֲוָ֥ה וָבֽוּז׃
(תהילים לא יט)

כבר הוכחתי לעיל בפרק ז' כי צאתו בשלום מידי אכיש מלך גת שימשה תואנה לכוש בן ימיני וחבריו לגולל עליו עוון בגידה בעמו וארצו.

מָ֤ה רַֽב־טוּבְךָ֮ אֲשֶׁר־צָפַ֪נְתָּ לִּֽירֵ֫אֶ֥יךָ פָּ֭עַלְתָּ לַחֹסִ֣ים בָּ֑ךְ נֶ֝֗גֶד בְּנֵ֣י אָדָם׃ תַּסְתִּירֵ֤ם ׀ בְּסֵ֥תֶר פָּנֶיךָ֮ מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ תִּצְפְּנֵ֥ם בְּסֻכָּ֗ה מֵרִ֥יב לְשֹׁנֽוֹת׃
(תהילים לא כ-כא)

כל זה נאמר ביחס אל היושבים בבית ה' אשר בנוב, שראה דוד אותם בשלוותם בעת נוסו משאול בדרך המלטו אל גת פלשתים, ונפשו, אשר בלהות צלמוות אפפוה, עורגת עתה אל שלוות הקודש השרויה שם על כל היושב בְּסֵ֥תֶר עליון, אשר קדושת הבית סתרה עליו מכל צר ומלשני בסתר [געגועים אלה מצאו ביטוי גם בפרק כ"ז, בן זוגו של פרקנו: "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש... שבתי בבית ה' כל ימי חיי... כי יצפנני בסוכה ביום רעה יסתירני...". וצא והקש שיתוף הלשונות: נאמר שם "יצפנני; יסתירני" וכן כתוב פה: "תַּסְתִּירֵ֤ם; תִּצְפְּנֵ֥ם"; בית ה' מכונה שם סוכה, "כי יצפנני בסוכה", וכמו כן פה, "תִּצְפְּנֵ֥ם בְּסֻכָּ֗ה"].

בָּר֥וּךְ יְ-הוָ֑ה כִּ֥י הִפְלִ֘יא חַסְדּ֥וֹ לִ֝֗י בְּעִ֣יר מָצֽוֹר׃
(תהילים לא כב)

לגת הוא קורא עִיר מָצֽוֹר, מפני שהיה שם כבמָצוֹר מוקף אויבים (וראה תהילים נו ב; תהילים נו ד; תהילים נו ז).

וַאֲנִ֤י ׀ אָ֘מַ֤רְתִּי בְחָפְזִ֗י נִגְרַזְתִּי֮ מִנֶּ֪גֶד עֵ֫ינֶ֥יךָ אָכֵ֗ן שָׁ֭מַעְתָּ ק֥וֹל תַּחֲנוּנַ֗י בְּשַׁוְּעִ֥י אֵלֶֽיךָ׃
(תהילים לא כג)

הכוונה, כי עיני ה' רק בחבל נחלתו (דברים יא יב), והוא נידח משם לארץ פלשתים.