פסוק ב:למנצח, בך ה' חסיתי אל אבושה לעולם - נתנו לאחד מהמשוררים לנגן.
פסוק ב:בך - טעם כי אויבי אנשי חמס הם לי חנם.
פסוק ג:הטה - דברה תורה כלשון בני אדם, כי הנוטע אזן ישמע מבלי אזן.
פסוק ג:לבית מצודות - מקום גבוה שלא יפחד בו מהאויב.
פסוק ד:כי סלעי - כנגד צור מעוז
פסוק ד:ומצודתי - כנגד בית מצודות.
פסוק ד:וטעם תנחני – בעבור כי ההליכה בהר בעבור גבהו קשה.
פסוק ד:וטעם תנהלני – לאיטי.
פסוק ה:תוציאני מרשת - אלה טמנו לי. ויש אומרים: כי כמו זאת.
פסוק ו:בידך - הטעם שלא יוכל האויב לקחתה ובעבור שנתנה לפקדון, הזכיר ה' אמת, בעבור הפקדון.
פסוק ו:וטעם ה' – שלא יוכל בעל כח לאנסו.
פסוק ז:שנאתי השומרים - הניחוש והקסם אי זה יום יצא למלחמה, כי בטחונו על השם לבדו.
פסוק ח:אגילה - והנה אם גברה ידי לא אשמח רק בחסדך.
פסוק ט:ולא הסגרתני - מגזרת סגירה, כאדם נסגר נתון למוסרה.
פסוק ט:במרחב רגלי - שילך למקום שיאהב, הפך הסגרתני.
פסוק י:חנני - יתכן, שטעם העמדת - כי אני אשמח בחסד שעשית עמי בימים שעברו ולא הסגרתני, רק עתה צר לי מאד ולא מרחב. רבים פירשו: שזה המזמור על חולי שקרהו.
פסוק י:טעם עששה בכעס – בעבור היות כעס האויב עלי עששתי כולי, כאילו עש אכלני ודימה היגון שהוא בלב לחום הגוף.
פסוק י:וטעם עוני – שהמאכל הרואה החולה יתעבה, כל אכל תתעב נפשו.
פסוק י:וטעם נפשי – הנפש המתאוה שכחה נטוע בכבד וככה הכתוב, או הנפש האוכלת.
פסוק י:ובטני – רמז לקרב העליון ששם המאכל, והנה הטעם כי כח הגוף חלש, כבגד אכלו עש.
פסוק יא:כי כלו - בחסרון המאכל דרך משל, והזכיר העצמות שהם מוסדות הגוף.
פסוק יב:מכל - הזכיר כי מפאת צורריו תבא לו חרפה.
פסוק יב:ולשכיני מאד - היה חרפה להם, בעבור שהם קרובים אליו.
פסוק יב:נדדו ממני - כאדם שיברח מראות חלי קשה ודבר מגונה ונמאס למראה.
פסוק יג:נשכחתי - שאדם לא יזכרני ככלי אין חפץ בו, כאשר יאבד לא יבוקש.
פסוק יד:כי - יתכן היות נשכחתי מפאת השם, בעבור שלא יושיעני כאילו שכחני, בעבור שאמר אחר כן: כי שמעתי דבה רעה שיוציאו עלי שיפחד ממנה כל השומע, או טעמו להיות לי מגור מכל סביבי.
פסוק יד:בהוסדם - מגזרת סוד.
פסוק טו:ואני - אף על פי שיחשבו האויבים ששכחתני, אני בך אבטח ואודה כי אתה אלהי.
פסוק טז:בידך - כנגד השומרים הבלי שוא, כי עת ישועתי בידך לבדך הוא.
פסוק יז:האירה - מלת על כמו אל, כמו: ותתפלל על ה'. כמו: יאר ה' פניו, כי ההוה במצוק כיושב בחשך על כן האירה.
פסוק יט:תאלמנה - בעבור שהזכיר למעלה כי שמעתי דבת רבים והנה עתק, כדרך: וידבר אתם קשות והנה יחסר דבר.
פסוק יט:וטעם צדיק – כמוני.
פסוק כ:מה - ואלה הדוברים עתק לא ידעו הטוב שצפנת ליראיך, וכבר עשית כמה טובות בגלוי לחוסים בך, וזה טעם נגד בני אדם.
פסוק כא:תסתירם - וככה כל יראיך תסתירם, וסתרם הוא שתסתיר פנים מאנשים מעותים.
פסוק כא:מרכסי - מגזרה והרכסים לבקעה.
פסוק כא:ויש אומרים: תסתירם בסתר - שיראו פניך מריב לשונות.
פסוק כא:ויש אומרים: בסתר אפך וכעסך מהם, בריב לשונות כי דבת רבים.
פסוק כב:ברוך ה' - יש אומרים: כאילו הייתי בעיר מצור או אז אומר: בעיר מצור ברוך ה'.
פסוק כג:ואני נגרזתי - מגזרת גרזן, שהוא כלי להרוג בו.
פסוק כג:ויש אומרים: שהוא הפוך וכאשר אמר עיניך, אמר שמעת.
פסוק כד:אהבו - לשון צווי, כמו אחזו לנו שועלים.
פסוק כד:אמונים - תאר, כמו: פסו אמונים.
פסוק כד:על יתר - הנותרים מאנשי הגאוה. ומלת לעשות, לתקן הסבות, כמו: וימהר לעשות אותו. ויתכן היות גאוה חסר בי"ת, גם יחסר מלת מעשה כאילו אמר: ומשלם על יתר עושה מעשה בגאוה.
פסוק כה:חזקו - אמר לחסידים אהבו, בעבור גודל מעלתם ולמיחלים חזקו.