פסוק א:לַמְנַצֵּחַ, האחראי על הנגנים, מִזְמוֹר לְדָוִד.
פסוק ב:בְּךָ, ה', חָסִיתִי, ולפיכך אבקש: אַל אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם, כי תעזרני בכל זמן, בְּצִדְקָתְךָ פַלְּטֵנִי, הצילני מצרותי.
פסוק ג:הַטֵּה אֵלַי את אָזְנְךָ, הקשב לתפילתי ומְהֵרָה הַצִּילֵנִי מסכנה מאיימת. הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹז, סלע גדול ומגן, לְבֵית-מְצוּדוֹת, מבצר לְהוֹשִׁיעֵנִי.
פסוק ד:כִּי אכן סַלְעִי וּמְצוּדָתִי אָתָּה, וּלְמַעַן שִׁמְךָ תַּנְחֵנִי וּתְנַהֲלֵנִי. תדריך ותוביל אותי למצוא את המקום הנכון, את הדרך הראויה.
פסוק ה:תּוֹצִיאֵנִי מֵרֶשֶׁת, מהמלכודת זוּ, אשר טָמְנוּ לִי, כִּי אַתָּה מָעוּזִּי.
פסוק ו:בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי. אני מוסר את חיי בידיך וסומך עליך שתשמור אותם. ואכן, פָּדִיתָ, גאלת אוֹתִי, ה', אֵל אֱמֶת.
פסוק ז:שָׂנֵאתִי עובדי אלילים הַשֹּׁמְרִים אמונים להַבְלֵי שָׁוְא, ומייחלים לכוחות שאין בהם ממש, וַאֲנִי רק אֶל ה' בָּטָחְתִּי,
פסוק ח:אָגִילָה וְאֶשְׂמְחָה בְּחַסְדֶּךָ, אתה אֲשֶׁר רָאִיתָ אֶת עָנְיִי, יָדַעְתָּ בְּצָרוֹת נַפְשִׁי,
פסוק ט:וְעל כן לֹא הִסְגַּרְתַּנִי בְּיַד אוֹיֵב, אלא הוצאת אותי מן המצר הסוגר עלי והֶעֱמַדְתָּ בַמֶּרְחָב את רַגְלָי.
פסוק י:חָנֵּנִי, ה', כִּי צַר לִי, עָשְׁשָׁה בְכַעַס, נחלשה מחמת רוגז ויגון עֵינִי. מרוב צרות נראה לי שעינַי אינן מתפקדות כראוי. אף נַפְשִׁי וּבִטְנִי חלשים ודואבים.
פסוק יא:כִּי כָלוּ בְיָגוֹן חַיַּי, וּשְׁנוֹתַי כלו בַּאֲנָחָה, כָּשַׁל בּגלל עֲוֹנִי, פשעי כֹחִי, וַעֲצָמַי, עצמותי עָשֵׁשׁוּ, נחלשו, בלו.
פסוק יב:מחמת כָּל צֹרְרַי, אויבי הָיִיתִי מושא לחֶרְפָּה, נלעג, וכן: סמל לבושה, וְלִשְׁכֵנַי, ובעיני שכני אני מזולזל מְאֹד, וּפַחַד הייתי לִמְיֻדָּעָי, לקרובי ומכרי הדואגים לי בראותם את כישלון כוחי. רֹאַי, הרואים אותי בַּחוּץ – נָדְדוּ מִמֶּנִּי, נרתעים מקרבתי כי אני נראה חולה, מסכן ומוזר.
פסוק יג:נִשְׁכַּחְתִּי כְּפי שנשכח מֵת מִן הלֵּב והתודעה. הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד, שלאחר שאינו נמצא, שוכחים את קיומו.
פסוק יד:כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת, עלילות שווא, רכילות רַבִּים, ואני חווה מָגוֹר, אימה מִסָּבִיב בְּהִוָּסְדָם, כשהם נאספים יַחַד עָלַי, לָקַחַת נַפְשִׁי זָמָמוּ. קַחַת נַפְשִׁי זָמָמוּ.
פסוק טו:וַאֲנִי עָלֶיךָ בָטַחְתִּי, ה', אין לי מחסה אחר. אָמַרְתִּי: אֱלֹהַי אָתָּה, ובך אני בוטח.
פסוק טז:בְּיָדְךָ עִתֹּתָי, הזמן שלי, חיי, הַצִּילֵנִי מִיַּד אוֹיְבַי וּמֵרֹדְפָי.
פסוק יז:הָאִירָה פָנֶיךָ עַל עַבְדֶּךָ, הוֹשִׁיעֵנִי בְחַסְדֶּךָ.
פסוק יח:ה', אַל אֵבוֹשָׁה כִּי קְרָאתִיךָ. כיוון שקראתי לך ובטחתי בך, לא אתאכזב. אדרבא, יֵבֹשׁוּ הרְשָׁעִים, יִדְּמוּ, יהיו דוממים בירידתם לִשְׁאוֹל.
פסוק יט:תֵּאָלַמְנָה, תיעשנה אילמות שִׂפְתֵי שָׁקֶר, הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק, סרה בְּגַאֲוָה וָבוּז.
פסוק כ:ומכאן חוזר המשורר לעניין הישועה: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ, שמרת בסתר לִּירֵאֶיךָ. בסופו של דבר אתה מעניק ליראיך את טובותיך הגנוזות עמך אשר פָּעַלְתָּ, שיצרת למען החֹסִים בָּךְ, נֶגֶד, לעיני בְּנֵי אָדָם. אתה מיטיב בגלוי עם הבוטחים בך.
פסוק כא:תַּסְתִּירֵם – את אוהביך בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ, במחבואיך מֵרֻכְסֵי, עקמומיות, מזימות אִישׁ. תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה, במקום מסתור מסוכך מֵרִיב של לְשֹׁנוֹת רעות.
פסוק כב:בָּרוּךְ ה' כִּי הִפְלִיא, הרבה מאוד את חַסְדּוֹ לִי בְּעִיר מָצוֹר, נצורה, בין בפועל ממש ובין באופן סמלי.
פסוק כג:וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי. בשעה שהייתי נתון בצרה מיהרתי להסיק מסקנות: נִגְרַזְתִּי, נגזרתי, נחתכתי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ. אָכֵן, למרות שבאותה שעה לא ראיתי זאת, עכשיו אני יודע כי שָׁמַעְתָּ קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי, כשהתחננתי אֵלֶיךָ.
פסוק כד:אֶהֱבוּ אֶת ה', כָּל חֲסִידָיו, כי אֱמוּנִים נֹצֵר ה', הוא שומר אמוניו וחסדו לנאמנים לו, וּמְשַׁלֵּם עַל יֶתֶר, מעניש באמצעות מיתר הקשת, או: משלם במידה יתרה את העֹשֵׂה מעשים של גַאֲוָה.
פסוק כה:ולסיכום חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם, כָּל הַמְיַחֲלִים לַה'. בקריאה זו יש גם עצה וגם סיכום המזמור. מחיי שלי תיווכחו שהסומכים על ה' סופם להיוושע.