פסוק ב:אמר הושיעה ה' כי גמר חסיד להגין על הדור לכן צריך תושיענו אתה בשם זה של רחמים וזהו הושיעה ה' למען שמך והוא כי כאשר ברא ה' אדם על הארץ ארז"ל שנעשו מלאכי השרת כתין וחבורות חסד אומר יברא שכולו מלא חסדים אמת אומר אל יברא שכולו מלא שקרים ולתקן הדבר השליך אמת ארצה לקיים העולם כמפורש אצלנו הענין במקומו באופן כי חסד ואמת ימצאו בבני האדם והנה האיש החסיד הוא מבחינת חסד והאיש אמונים מבחינת אמת שע"י שניהם מתקיים העולם והן זאת כונת המשורר ואמר כי שתי מדות שבאדם לקיים עולם שהם חסד ואמת הנה גמר חסיד הוא עושה חסד וגם סף מדת אמת כי פסו אמונים מבני אדם:
פסוק ג:עד גדר כי שוא ידברו איש את רעהו לרמותו כלומר כ"כ פסו אמונים ששוא ובחנם ידברו איש את רעהו שפת חלקות לרמות זה את זה כי לא יועילו כי הלא בלב ולב ידברו ויבינו זה את זה ולא יצודנו בחרמו:
פסוק ד:ומה ידברו זה את זה לאמת שפת חלקותם מדאגה ששכנגדו לא יאמן בו אומר לרעהו יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות עלינו:
פסוק ה:והם אשר אמרו כי אנו ללשוננו נגביר לומר זה את זה שאוהב איש את רעהו ושיפליא לעשות טובה לו שאין תוכנו כברנו כי אם שלשוננו נגביר בלבד והוא שקר כי אם באמת רעים אהובים אנו וכל נדבות פינו זה את זה בלב שלם הוא כי הלא שפתינו אתנו בבחירתנו מי אדון לנו ומכריחנו להחניף זה את זה ולדבר גשת נדבית פינו אם לא שהוא בלב שלם ועכ"ז לא יוכלו לרמות זה את זה כי לא יבצר מכל אחד כי פטומי מילי הם:
פסוק ו:משד עניים כו' משיבה ריוח הקדש ואומרת יתעורר ה' על שפת חלקות הבלתי מצרים את הזולת בפועל כי אם משד עניים הבלתי מבינים שפת חלקותם שישדדום מאנקת אביונים חסרי כל לגמרי ואין להם מרחם עתה אקום יאמר ה' ולא להשמיד ולאבד רק לתקן כי אשית בכלל הישע את אשר יפיח לו בהצרו לעניים והוא שלא אמר יפיח להם עם הזכירו אותם בלשון רבים כאמרו משד עניים וכו' רק לו והוא מה שכתבנו בביאור משלי כי המחליק לרמות את רעהו חושב שפורש רשת על זולתו ופורש על עצמו וז"א גבר מחליק על רעהו רשת פורש על פעמיו שהוא על פעמיו של עצמו וזה יאמר ה' אשית בכלל הישע אין צ"ל העניים והאביונים כי אם גם אשר יפיח לו לעצמו בשדדו העניים והאביונים אשית בכלל הישע:
פסוק ז:אמרות ה' כו' אחרי אמור רוח הקדש מאמר ה' משוד כו' עתה אקום יאמר ה' אשית כו' שאתקן גם את המפיח לו אומרת רוח הקדש על דברי ה' האלה הנה כי כן יראו באמת אמרות ה' מתייחסות אליו במה שהם אמרות טהורות ורחמניות שיקום לקול צעקת העשוקים ומושיע גם העושק אך איך יתכן יושת בישע המפיח לו והאומר הקב"ה ותרן הוא יותרו מעיו אך הוא כסף צרוף שיעשנו הש"י כסף צרוף בצרות שיביא עליו בחבלי משיח וכל כך יזדכך עד גדר שיהיה גם בעליל לארץ אדון ומושל לארץ אחר הצירוף נמרק עונו במה שיהיה מזוקק שבעתים בשבע שני שבוע שבן דוד בא שכוללים חבלי משיח ואפשר רמז בשנותו את טעמו ואפקיה בלשון בעליל ולא אמר בעל לארץ אל מציאות הצירוף והזיקוק שיהיה ע"י עלילות המשתררים אז בארץ בחבלי משיח:
פסוק ח:ושמא תאמר הלא יסתכנו באמצע השדודים גם הם וגם השודד עצמו בכל תוקף הצרות לז"א אתה ה' תשמרם את השדודים העניים והאביונים הנזכר וגם את השודד תצרנו מן הדור זו הנזכר והשמירה והנצירה תהיה לעולם וז"א תצרנו כו' לעולם:
פסוק ט:והרשעים המצרפים ומזקקים את ישראל בצרות מה יעשה מהם לז"א סביב רשעים כו' כי כהתימם לצרף יתהלכו סביב לישראל ולא יוכלו יגעו בם ואחרי כן כרום זלות כלומר כפי ערך הרום שירומו בתחלה באומרו על ה' ועל משיחו כרום ההוא יהיה זלות ובזיון לבני אדם מן הקצה אל הקצה דראון לכל בשר או כשיעור הרום שבעת שנים יהיה זלות כנראה בענין בא גוב כו':
פסוק ט:(ח) או יאמר אתה ה' כו' הנה אמרתי הושיעה ה' והשבת לי משוד עניים כו' עתה אקום יאמר כו' ותתקן גם השודד כמדובר. והנה יש תשובה על זה והוא כי הנה אחר שאתה ה' תשמרם אחר האנקה מהשוד בל ישדדום עוד ובכלל השמירה היא גם את השודד והלא טוב טוב הוא תצרנו מעתה את השודד מלחטא בהם שיהיה נצור מן הדור זו לעולם ולא יצטרך שיחלה להרפא לומר משד כו' עתה אקום כו' רק תהיה הנצירה העתידה מן הדור זו לעולם וכשאין שודד אין שדוד ויגאלו ישראל מעתה או שלא יצטרכו אפילו להשתעבד:
פסוק ט:(ט) משיב הוא יתברך ואומר סביב כו' לומר הנה סביב למחיצותם רשעים יתהלכון כעת כי לא הורקו מכלי אל כלי בגלגולים ליתקן כי אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף שהוא להתגלגל וליתקן וזהו סביב רשעים יתהלכון כעת וכרום זלות כי בערך רום הנשמות כן יהיו זלות לבני אדם אם לא יתוקנו ולא יהנו מהטוב הבא הגדול ויהיו לבוז לכל בני אדם שנתקנו עד הנה: