לפרק י"ב
אֲשֶׁ֤ר אָֽמְר֨וּ, לִלְשֹׁנֵ֣נוּ נַ֭גְבִּיר שְׂפָתֵ֣ינוּ אִתָּ֑נוּ מִ֖י אָד֣וֹן לָֽנוּ:
(תהילים יב ה)
"אֲשֶׁ֤ר אָֽמְר֨וּ, לִלְשֹׁנֵ֣נוּ נַ֭גְבִּיר" - חשבו כי ע"י המלשינות על דוד לפני שאול גברו חיילים ויעשו מקורבים למלכות.
"שְׂפָתֵ֣ינוּ אִתָּ֑נוּ מִ֖י אָד֣וֹן לָֽנוּ" - כח פיהם הכשילם לפרוק מעליהם עול מלכות שמים.
מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֮ מֵאַנְקַ֪ת אֶבְי֫וֹנִ֥ים עַתָּ֣ה אָ֭קוּם יֹאמַ֣ר ה' אָשִׁ֥ית בְּ֝יֵ֗שַׁע יָפִ֥יחַֽ לֽוֹ:
(תהילים יב ו)
לא למען הראותם כבוד אדנותו, כי אם "מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֮ מֵאַנְקַ֪ת אֶבְי֫וֹנִ֥ים" - יקום ה'.
"עֲנִיִּים֮" ו"אֶבְי֫וֹנִ֥ים" הם תארים לדוד ולאנשיו; וב"שוד" הכוונה לשוד ממש - כי הצליח ביד הזיפים לשוד כל אשר לדוד ולאנשיו.
"אָשִׁ֥ית בְּ֝יֵ֗שַׁע יָפִ֥יחַֽ לֽוֹ" - ישיג ממני ישע ויצליח כל מי שיָפִיחַֽ לֽוֹ, לזיפי, כדי להזיקו.
אִֽמֲר֣וֹת ה' אֲמָר֪וֹת טְהֹ֫ר֥וֹת כֶּ֣סֶף צָ֭רוּף בַּעֲלִ֣יל לָאָ֑רֶץ מְ֝זֻקָּ֗ק שִׁבְעָתָֽיִם:
(תהילים יב ז)
הכוונה, להבטיח כי מאמר ה' הנ"ל, "משוד עניים..." - יקויים בכל מילואו ולא יופחת ממנו כלום, כשם שאין להפחית מ-"כסף צרוף מזוקק שבעתים". עוד יש לומר שהמשורר מביע בזה התפעלותו מהזמרה הנ"ל, המעידה כי אין ה' מתעורר על כבוד עצמו כעל שוד ואנקת עניים ואביונים.
אַתָּֽה-ה' תִּשְׁמְרֵ֑ם תִּצְּרֶ֓נּוּ, מִן-הַדּ֖וֹר ז֣וּ לְעוֹלָֽם:
(תהילים יב ח)
"אַתָּֽה-ה' תִּשְׁמְרֵ֑ם" - חוזר אל העניים והאביונים הנ"ל, וחוזר ומפרט בלשון מדברים בעדם: "תִּצְּרֶ֓נּוּ", כלומר, תצור אותי ואת אנשיי "מִן-הַדּ֖וֹר ז֣וּ", מסוג (ה)עושים זאת, "לְעוֹלָֽם"!
סָבִ֗יב רְשָׁעִ֥ים יִתְהַלָּכ֑וּן כְּרֻ֥ם זֻ֝לּ֗וּת לִבְנֵ֥י אָדָֽם:
(תהילים יב ט)
"כְּרֻ֥ם" הוא מלשון "וירם תולעים"(שמות טז כ); "זֻ֝לּ֗וּת לִבְנֵ֥י אָדָֽם", הוא המאכל שנסרח וזל ערכו בתור מאכל לבני-אדם, והכוונה: כי בסביבותיו מורגשת בכל עת תנועה רבה של מרגלים המזכירה את רחש הרימה במאכל סרוח.