למנצח על השמינית. כבר ביארנו טעם שמינית וענין המזמור הוא כענין שלפניו או כדומה לו מאותם שהיו מבטיחים אותו ואח״כ היו מגלים אותו לשאול
פסוק ב:
ואמ׳ על זה הושיעה ה׳ כי גמר חסיד וגמר הוא בודד כלומ׳ אבדו כל החסידים ר״ל ואין מי שיוכיח וינהיג את העם דרך ישרה עד שפסו ר״ל כלו ואפסו אמונים ר״ל דברי אמונה מבני אדם ואין אדם מוצא עמהם רק בגידות ואין אדם יכול לבטוח בדבריהם.
פסוק ג:
שוא ידברו איש את רעהו כלומ׳ זה מנהגם וכן ידברו שפת חלקות בלב ולב ר״ל שמראים בדבריהם לב אחד לטובה ולבם בקרבם לרעה.
פסוק ד:
ואמ׳ דרך תפלה יכרת ה׳ כל שפתי חלקות לשון מדברת גדלות ר״ל גבוהות.
פסוק ה:
אשר אמרו ללשוננו נגביר כלומ׳ לשוננו נגביר כל מה שנרצה והלמ״ד הראשונה יתירה כמו הרגו לאבנר (ש״ב ג ל) וכן אומרים שפתינו אתנו מי אדון לנו למנוע דברינו.
פסוק ו:
ואמר כאלו האל ידבר משד עניים ר״ל מכח שוד שהרשעים עושים לעניים מאנקת אביונים שצועקים על החמס עתה אקום יאמר ה׳ ולא אסבול עוד אשית בישע העניים מאשר יפיח לו ר״ל שילכדהו בפחו ורשתו וכן יפיחו קריה (משלי כט ח) שפירושו יציבו פח כן פי׳ זולתי. ולי נראה אשית כמו אלחם מלשון שות שתו השערה (ישעי׳ כב ז) כלומ׳ אלחם בישע הצורר אשר יפיח לו ר״ל אשר יציב פחים לאביון ללכדו.
פסוק ז:
ואמ׳ אמרות ה׳ כלומ׳ ואל תחשבו שדבר ה׳ לא יקום כי אמרותיו טהרות בלא שום סיג והם כסף צרוף בעליל לארץ כלומ׳ והוא ידוע כמפורסם בכל הארץ כי עליל פירושו לשון גלוי וחזר על הכסף שדבריו ככסף צרוף המזוקק שבעתים ר״ל פעמים רבות.
פסוק ח:
אתה ה׳ תשמרם ר״ל העניים והאביונים תצרנו ר״ל כל אחד מהם מן הדור זו ר״ל תצרם לעולם מזה הדור הרע אשר
פסוק ט:
סביב הצדיקים רשעים יתהלכון להרע להם כרם זלות לבני אדם ר״ל בזה הדור הרע אשר הזלות והקלון והוא המעשה הרע רם ויקר לבני אדם ר״ל שמשבחים הרע ומחזיקים בו.