פסוק א:למנצח, השמינית - נועם או פיוט, או יתר.
פסוק ב:כי גמר חסיד - גמר פועל עומד. או אם היה יוצא גמר חסיד לעשות חסד, גם פסו נכרתו כמו פס ידא.
פסוק ב:ואמונים - תאר ואין ככה שומר אמונים, כי הוא שם:
פסוק ג:חלקות - תואר והמתואר חסר והם אמרות. כמו: וידבר אתם קשות.
פסוק ג:בלב ולב - כמו שיש לו שתי לבבות והלשון תליץ בעד האחד.
פסוק ד:יכרת - נבואה כדרך רפאני ה' וארפא או תפלה.
פסוק ד:מדברת גדולות - כמו מאכלו בריאה.
פסוק ה:ללשונינו - בעבור לשונינו כמו: פן יאמרו לי.
פסוק ו:מ"ם משד, כמ"ם מחמס אחיך יעקב.
פסוק ו:עתה אקום יאמר ה' - דרך נבואה.
פסוק ו:אשית בישע - כמו: לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי.
פסוק ו:והטעם אשית ישע אשר יפיח לו – ידבר, כמו: יפיח כזבים והוא דבק עם הפסוק הבא אחריו.
פסוק ז:אמרות - והטעם: כי השם יושיע מיד אלה המגבירים בלשונם ההוגה בתורתו, על כן אתה תשמרם.
פסוק ז:ומלת בעליל כפול הלמ"ד כדרך סגריר והוא מגזרת ובעל הארץ שהוא אדניה ויהיה כסף צרוף - כסף אדוני הארץ.
פסוק ז:שבעתים - פעמים רבות.
פסוק ח:אתה - יתכן להיות מ"ם תשמרם על אמרות השם.
פסוק ח:ותצרנו - המפיח בהם וזו כמו אלה ופירושו: כי בני דורו רעים, על כן אחריו סביב. והטעם: שהם משוטטים בכל מקום להרע.
פסוק ט:ופירוש זולות – קלון, כמו: יקר מזולל, כי הייתי זוללה, כל מכבדיה הזילוה, והוא חסר הראוי.
פסוק ט:כרום - אנשי זולות, כדרך וגבורתך במלחמה, אל תהי מרי, ואני תפלה. ויש אומרים: מן זולל וסובא והראשון נכון.