כי גמר חסיד. כלה חסיד מן העולם ולא ימצא מי למחות ביד שאול וללמוד עלי זכות בפניו:
פסוק ב:
פסו. כלו אנשי אמונה וידברו עלי כזב בפני שאול:
פסוק ג:
שוא ידברו וגו׳. מה שמדברים רכות המה שוא כי לא כן עם מחשבותם:
פסוק ג:
בלב ולב ידברו. כאלו הלשון מדבר בשליחות לב האחד והלב השני בל עמו:
פסוק ד:
יכרת ה׳. מתפלל שיכרת ה׳ בעל שפתי חלקות והלשון המדברת דברים חשובים ויקרים בכדי לרמות:
פסוק ה:
ללשוננו. המדברת גדולות נגביר על כולם כי נוכל לרמותם שפתינו אתנו הלא שפתינו ברשותינו ונוכל לדבר בהם דברי שקר הפוך מה שבלב כי מי אדון לנו לצוות לבל לדבר כ״א הדבר שבלב כי מי יודע מה שבלב:
פסוק ו:
משוד. מחמת השוד שעושים לעניים ע״י ערמתם:
פסוק ו:
מאנקת. הצועקים על השוד אקום. להפרע מהם:
פסוק ו:
אשית בישע יפיח לו. כאלו אמר אשית ישע ביפיח לו ר״ל אושיע את הבא לאבד את הרשע בהפחת רוח בעלמא:
פסוק ז:
אמרות ה׳. הלא אמרות ה׳ המה טהורות ככסף הנצרף במקום מגולה במעבה האדמה פעמים רבות שאז היא טהורה מבלי סיג וכן אמרי ה׳ לא יפול מה מהם ארצה כי כן יהיה שיתן כח ביד המאבד את הרשע:
פסוק ח:
תשמרם. את האביונים:
פסוק ח:
תצרנו. תשמור כל אחד לעולם מידי אנשי הדור ההוא:
פסוק ט:
סביב. כי הרשעים הולכים סביבות האביון ללכדו כמו הראם הזולל אשר סובב הולך לטרוף בני אדם ולזה אין שמירה להאביון כ״א על ידיך: