פסוק א:השמים כסאי. איני צריך לבית המקדש שלכם:
פסוק א:איזה בית. אשר הוא כדאי לשכינתי:
פסוק ב:ואת כל אלה. השמים והארץ ידי עשתה זאת אשר צימצמתי שכינתי בתוככם בהיותכם נשמעים לי לפי שכן דרכי להביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי אבל עתה אין לי חפץ בכם שהרי שוחט השור הכה את בעליו וגזלו ממנו לפיכך זובח השה דומה לפני כעורף את הכלב והמעלה את המנחה הרי הוא לפני כדם חזיר והמזכיר לבונה מקטיר לבונה כמו אזכרתה (ויקרא ה) והיתה ללחם לאזכרה (שם כד):
פסוק ג:מברך און. מברך אותי בתשורת אונס מברך און מתשיר אונס זהו פירושו ולשון ברכה נופל בתשורה שהיא להקבלת פנים כמו קח נא את ברכתי (בראשית ל״ג:י״א) עשו אתי ברכה וצאו אלי:
פסוק ג:גם המה בחרו בדרכיהם. הם חפצים בדרכים הללו הרעים וגם אני אבחר ואחפוץ בתעלוליה' וא"ת מהו גם כן דרך לשון עברי לומר שני גמין זה אצל זה כמו גם בחור גם בתולה (דברים ל״ב:כ״ה) גם לי גם לך (מלכים א ב) גם אהבה גם שנאה (קהלת ט׳:א׳) ל' ולא ימותו גם הם גם אתם (במדבר י״ח:ג׳) אף כאן גם הם בחרו וגם אני אבחר:
פסוק ד:בתעלוליהם. להיות עולל בם לשון כי התעללת בי (שם כ):
פסוק ד:ומגורותם. מה שהם יראים:
פסוק ד:יען קראתי. שמעו שמוע ושובו אלי:
פסוק ד:ואין עונה. לאמר שמעתי:
פסוק ה:החרדים אל דברו. הצדיקים הממהרים בחרדה להתקרב אל דבריו:
פסוק ה:אמרו אחיכם. פושעי ישראל הנזכרים למעלה, ד"א אמרו אחיכם מנדיכם, אשר אמרו לכם סורו טמא (איכה ד):
פסוק ה:שנאיכם מנדיכם. האומרים קרב אליך אל תגש בי (לעיל סה) למען שמי יכבד ה'. בגדולתנו הקב"ה מתכבד שאנו קרובים לו יותר מכם:
פסוק ה:ונראה בשמחתכם והם יבושו. הנביא אומר אבל לא כן הוא כדבריהם כי בשמחתכם נראה והם יבושו למה כי קול שאון שלהם בא לפני הקב"ה ממה שעשו בעירו וקול יוצא מהיכלו ומקטרג על מחריביו ואחרי כן קול ה' משלם גמול לאויביו:
פסוק ז:בטרם תחיל. ציון חיל היולדת ילדה את בניה כלומר יתקבצו בניה לתוכה אשר הית' שוממה מהם ושכולה והרי הוא כאילו ילדתן עכשיו בלא חבלי יולדה כי כל העכו"ם יביאום לתוכה:
פסוק ז:והמליטה זכר. כל יציאת דבר בלוע קרוי המלטה והמליטה אישקמוציי"ר בלעז:
פסוק ח:היוחל ארץ ביום אחד. היבוא חיל ליולדת לילד מלא ארץ בנים ביום אחד:
פסוק ט:האני אשביר ולא אוליד. האני אביא את האשה על המשבר ולא אפתח רחמה להוציא עוברה כלומר שמא אתחיל בדבר ולא אוכל לגמור והלא אני המוליד את כל היולדות ועכשיו שמא עצרתי בתמיה:
פסוק יא:תמוצו. שוציי"ר בלעז:
פסוק יא:מזיז כבודה. מכבוד גדול הזז וממשמש לבא לה:
פסוק יא:זיז. אישמובימנ"ט בלעז:
פסוק יב:וכנחל שוטף. אני נוטה אליה כבוד גוים:
פסוק יב:על צד. על צדי אומניכם על גיססין:
פסוק יב:תשעשעו. תהיו משועשעין כדרך שמשעשעין את התינוק אישבניי"ר בלעז:
פסוק יד:ונודעה יד ה'. בעשותו נקמותיו ונוראותיו ידעו עבדיו את כח גבורת ידו:
פסוק טו:באש יבוא. בחמת אש יבוא על הרשעים:
פסוק טו:להשיב. לצריו בחימה את אפו:
פסוק טז:כי באש. של גיהנם ה' נשפט עם צריו ולפי שהוא בעל דין ודיין נופל בו ל' נשפט שאף הוא טוען טענותיו למצוא עוונם ופשעם וכן ונשפטתי אתו (יחזקאל ל״ח:כ״ב) הנני נשפט אותך (ירמיהו כ׳:ד׳) לשון וויכוח הוא דרישניי"ר בלעז, ופשוטו כי באש ה' וחרבו נשפט כל בשר וכן רבים מסורסים במקראות:
פסוק יז:המתקדשים. המזדמנים אני ואתה נלך ליום פלוני לעבוד לעכו"ם פלונית:
פסוק יז:אל הגנות. שזורעין שם ירק ושם היו מעמידין עכו"ם:
פסוק יז:אחר אחת. כמה שתירגם יונתן סיעה בתר סיעה מתקדשים ומטהרים לעבוד סיעה אחר, שגמרה חבירתה את עבודתה:
פסוק יז:בתוך. באמצע הגינה כן היה דרכם להעמידה:
פסוק יח:ואנכי מעשיהם ומחשבותיהם באה וגו'. ואנכי מה לי לעשות מעשיהם ומחשבותיהם באה אלי והיא תזקיקני לקבץ את כל הגוים ולהודיע שמעשיהם הבל ומחשבותם שהם חושבין למען (שמי) יכבד ה' יבינו שהוא שקר והיכן הוא אותו קיבוץ הוא האסיף שניבא זכריה ואספתי את כל הגוים אל ירושלים (זכריה י״ד:ב׳):
פסוק יח:וראו את כבודי. בהלחמי בהם במכת המק בשרו ועיניו ולשונו (שם):
פסוק יט:ושמתי בהם אות וגו'. פליטים ינצלו מן המלחמה ואני אשאירם כדי לילך לבשר לאיים הרחוקים את כבודי אשר ראו במלחמה ואף באותם פליטים אשים אחת מן האותות שנידונו חביריהם בהם כדי להודיע לרחוקים במגפה זו נגפו הצובאים על ירושלים:
פסוק כ:ובצבים. הם עגלות מטוקסות במחיצות ואהל ודומה לו שש עגלות צב (במדבר ז׳:ג׳):
פסוק כ:ובכרכרות. בשיר משחקים ומכרכרים כמו ודוד מכרכר (שמואל ב ו׳:י״ד) טריפי"ר בלעז ומנחם פירשו לשון כבש כמו שלחו כר מושל ארץ (לעיל טז):
פסוק כ:כאשר יביאו. מנחה בכלי טהור לרצון כן יביאו את אחיכם למנחת רצון:
פסוק כא:וגם מהם אקח לכהנים ללוים. מן העמים המביאים אותם ומן המובאים אקח כהנים ולוים ולפני גלוים הכהנים והלוים שבהם ואברור אותן מתוכן ויהיו משמשין לפני:
פסוק כא:אמר ה'. והיכן אמר הנסתרות לה' אלהינו (דברים כט) כך מפורש באגדת תהלים:
פסוק כד:תולעתם. רמה האוכלת את בשרם:
פסוק כד:דראון. לשון בזיון, וי"ת כמין שתי תיבות די ראייה, עד דיימרון עליהון צדיקיא מיסת חזינא: