פסוק א:הנבואה הששה ושלשים תחלתה כה אמר ה' השמים כסאי וכו' עד סוף הספר. ויש בה ד' פרשיות: הראשונה, כה אמר ה' השמים כסאי: השנית, שמע דבר ה' החרדים אל דברו: השלישית, שמחו את ירושלם: הרביעית, כי כה אמר ה' הנני נוטה אלהי כנהר שלום: וראיתי לשאול בה ששת השאלות.
פסוק א:השאלה הראשונה מה ענין הבית במקום הזה שאמר אי זה בית אשר תבנו לי, האם היו שואלים ישראל ממנו יתברך לבנות לו בית כמו שעשה דוד כאשר אמר לנתן הנביא הנה אנכי יושב בבית ארזים וארון ברית ה' בתוך היריעה לשישיבם ככה כמו שהשיב לדוד האתה תבנה בית לשמי, והנה בפרשה של מעלה ייעד הנביא בירושת הארץ וברכת התבואה ואורך הימים ורבוי השמחה והתמדת השלום השקט ובטח עד עולם אבל לא זכר דבר מהבית לשישיבם עליו.
פסוק א:השאלה השנית בסתירה שנראת בכתובים האלה כי הוא אמר בתחלת דבריו ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי וזה יורה שהיו צדיקים וטובים, עוד אמר ותאר אותו שוחט השור מכה איש זובח הזה עורף כלב מעלה מנחה דם חזיר, ואיך יאמר על העושה זה שהוא חרד על דברי, וכבר דרשו בתנחומא (מובא באגדת בראשית יט, א) שוחט השור זה אברהם שנאמר ואל הבקר רץ אברהם מכה איש שהרג את נמרוד הוא נמרוד הוא אמרפל זובח השה אימתי כשהקריב את יצחק בנו שנא' אלקים יראה לו השה, אבל הדרש הזה אין ראוי לקבלו בפשט הכתוב כי איך יסכים עמו עורף כלב מעלה מנחה דם חזיר מזכיר לבונה מברך און כי האל יתברך קרא כל הדברים האלה שקוצי' כמ"ש ובשקוציהם נפשם חפצה.
פסוק א:השאלה השלישית באמרו שמעו דבר ה' החרדים אל דברו אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם למען שמי יכבד ה', ולא ידענו מה המה אלה האחים מנדים ושונאים שזכר ובפרק אלו מציאות (בבא מציעא לג, א) דרש רבי יהודה ב"ר אלעאי החרדים אל דברו אלו תלמידי חכמים אמרו אחיכם אלו בעלי מקרא שונאיכם אלו בעלי משנה מנדיכם אלו עמי הארץ שמא תאמר פסק סברן ואבד סכויין תלמוד לומר ונראה בשמחתכם, שמא תאמר ישראל יבשו תלמוד לומר והם יבשו אומות העולם יבשו וישראל ישמחו. ע"כ. וגם זה דרך דרש הוא וסוף הכתוב מוכיח שאמר והם יבשו שחוזר לנזכרים בכתוב והם עצמם ז"ל דרשוהו על אומות העולם.
פסוק א:השאלה הרביעית באומרו וגם מהם אקח לכהנים ללוים אמר ה', ואם אמר זה על האומות הבאים לחסות תחת כנפי השכינה שיקח מהם להיות כהנים ולוים בבית ה' כמו שפירשו המפרש' או על ישראל עצמם שיביאו מהגולה שמכל אחד מהשבטים יקח לכהנים ולוים, יהיה זה בלי ספק שנוי גדול בתורת האלקים אשר בחר בשבט לוי לשרתו ולברך בשמו והזר הקרב יומת, והנה ירמיהו אמר (ירמיה לג, יז) כי כה אמר ה' לא יכרת לדוד איש יושב על כסא בית ישראל ולכהנים הלוים לא יכרת איש מלפני מעלה עולה ומקטיר מנחה ועושה זבח כל הימים, ואמר עוד כה אמר ה' אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הליל' בעתם גם בריתי תופר את דוד עבדי מהיות לו בן מולך על כסאי ואת הלוים הכהנים משרתי אשר לא יספר צבא השמים ולא ימד חול הים כן ארבה זרע דוד עבדי ואת הלוים משרתי אותי, שכל זה יוכיח שלעתיד לבוא מבית לוי וזרע אהרן ישרתו בבית המקדש ולא מזרע אחר.
פסוק א:השאלה החמישית באומרו כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה, והוא כי איך יתכן שלעתיד לבוא השמים יתחדשו בהיותם נצחיים וקיימים באישיהם ובלתי משתנים במין ממיני השינוי כי אם במצב, וגם מה ענין אומרו אשר אני עושה בלשון הוה כ"א אמרו על הבריאה הראשונה היה לו לומר אשר עשיתי, ואם אמרו על חדוש אשר יעשה בהם לעתיד היה ראוי שיאמר אשר אעשה בלשון עתיד לא אשר אני עושה בלשון הווה כאלו בכל יום הוא עושה אותם.
פסוק א:השאלה הששית באומרו והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה', והיא כי איך יתכן שכל בשר שהם בני אדם השוכנים במרחקי ארץ ובקצוות העולם יבאו לירושלם בכל חדש וחדש ומדי שבת בשבתו להשתחוות למלך ה' צבאות כי הוא בלתי אפשר כפי המנהג הטבעי, אף כי זכריה אמר (זכריה יד, יז) והיה כל הנותר מכל הגוים הצובאים על ירושלם ולחוג את חג הסוכות ואיך אמר ישעיהו שיבואו כולם מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו. והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות האלה כולם.
פסוק א:הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא כי מפני שזכר למעלה שני מיני תשלומים ודינים שיעשה הקב"ה בעולמו אחד בישראל שידינם בחרבן ארצם ובגלות וישלם פעולתם אל חיקם ושאחר כך לא יגיעו להשחתה כוללת וכליון נמרץ כי ישוב ה' לשוש עליהם לטוב ושבו בנים לגבולם ויגיעום הצלחות וטובות רבות, והדין השני הוא שיעשה באומות עד שישלמו את נשיים, לכן באתה הנבואה הזאת והודיע בראשונה שגאולת עם ישראל ותשועתם בבואם לארץ לא יעשה אותו השם מפני שיבנו בית לשמו כי הוא אינו צריך מקום ולא ישב בבית אבל יעשה גאולתם כדי לרחם על ישראל שהם עם עני ונכה רוח וחרד על דברו ולכן היה ראוי שיגאלהו מצרתו, וג"כ לתכלית אחר והוא להעניש את האומות ולהחריבם כפי רוע מחשבות' שזכר ומפני מה שהחריבו עיר ה' והיכלו ושתו בשמים פיהם, ולכן יקבץ נפוצות ישראל ויחיה מתיהם כדי שישמחו על ירושלם כמו שהתאבלו עליה ואמנם לאומות יהיה באש ה' נשפט ורבו חללי ה', וביאר מי המה האומות אשר יפלו בזה החרבן ואמר המתקדשים והמטהרים אל הגנות ושהם יתקבצו ותהיה חרב איש באחיו ואש וגפרית ורוח זלעפות מן השמים והפליטים מהם ישובו אל ארצותם הרחוקות ויגידו אשר ראו ואז הנשארים בהם יביאו את בני ישראל מכל הגוים מנחה לה', ומאותם המובאים לגולה יקח לכהנים ללוים ושזה יהיה על כל פנים בגלות אבל יעמוד זרעם ושמם עד שיגאל' ואחר גאולת' לא ישובו עוד לחטוא, אבל מדי חדש בחדשו ומדי שב' בשבתו יבאו להשתחוו' לפני אמר ה' אם על גאולתם ופדות נפשם ואם על שלקח נקמתם מאויביהם כי הם יראו בפגרי האנשים הפושעים וגודל ענשם.
פסוק א:כה אמר ה' השמים כסאי וגומר עד שמעו דבר ה' החרדים. כמה בעיני יפלא דברי החכמים אשר פירשו הנבואה הזאת שאמרו שבא הנביא להוכיחם בה את בני דורו על דברי הזבחים בהיות מעשים רעים בידיהם מסכים למה שאמר בתחלת הספר למה לי רוב זבחיכם כי הנה כל הנבואות האלה שזכר הנביא בסוף ספרו היו על הגאולה העתידה ולמה ישוב למה שאינו מענינה שכב' דבר עליו בתחלת ספרו אבל אמתת כונת הנבואה ועניניה כולם הם על דבר הגאולה העתידה כאותן הנבואות כלן אשר קדמו וקשורה עם שלמעל' הוא כי לפי שיעד טובות רבות בגאולה העתידה חשש אולי יחשבו חושב שהיה רצון הקב"ה לגאול את ישראל לצרכו כדי שיבנו לו בית המקדש ותהיה ירושלם ביד עבדיו לנוס שמה ולהסיר מלבם המחשבה הנפסדת הזאת אמר שהוא יתברך אינו צריך לדירה ומקום אשר ינוח בו לפי שאינו יתברך בעל שיעור כמשפט כל מקומם, וזהו אומרו השמים כסאי אשר אני יושב עליך כמלך על כסא מלכותו שאין ספק שהכסא נבדל ממנו אבל הוא כלי מכליו מורה על גדולתו כן השמים בתנועתם מורים על גדולת ממציאם ויכולת מניעם הראשון יתברך, וכ"כ הראב"ע ידענו כי כבוד ה' מלאה השמים הארץ כי מן השמים תבאנה הגזרות על כל העולם כמו שתצאנה מלפני המלך בשבתו על כסאו, ואומר אני כי לבעבור שהמשיל השמים בכסא המשיל הארץ בהדום רגליו באומרו הארץ הדום רגלי רוצה לומר שרפרף והוא מושב קטן שמנהג המלכים לשום עליו רגליהם כשהם יושבים על כסא מלכותם, ורמז בזה שהשמים משפיעים בעולם התחתון ושם יתראו סבותיו שהמשיל בשם רגלי', ואחר שאין בעולם כולו כ"א השמים שהוא המקיף והארץ שהיא המרכז והשמים בערכו כמו הכסא והארץ כשרפרף הדום רגליו, איזה בית אשר יבנו לי לשיקוף בו ולא לבד הבית אבל גם ירושלם או מקום אחר איך ישוער שיהיה מקום שינוח בו כיון שזהו כולו ממה שבארץ אשר היא כולה הדום רגליו ואיך יקיף השרפרף אשר תחת הרגלים את האדון היושב על הכסא המקיף בכל, וכבר אמר על זה שלמה המלך ע"ה (מלכים א' ח, כז) הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית אשר בניתי.
פסוק ב:עוד אמר ואת כל אלה ידי עשתה רוצה לומר כ"ש שגם אותם השמים שהם כסאי והארץ שהיא הדום רגלי כל אלה ידי עשתה אותם והם נבראים אחר האפס המוחלט. וא"ת קודם בריאתה לא הייתי צריך אליהם אף כי לבית המקדש, ולפי שאמר בהם ידי עשתה ביאר שדבר בהם בלשון בני אדם אבל כפי האמת לא נעשו ביד כי אם במאמר הש"י כמו שאמר בדבר ה' שמים נעשו (תהלים לג, ו), ועל זה אמר ויהיו כל אלה נאום ה' רוצה לומר כשהיו כולם בנאומו ובמאמרו לא ביד. ובפסיקתא רבתי (פ"ד, א) ואת כל אלה ידי עשתה אתה מוצא שנים עשר חודש בשנה י"ב מזלות ברקיע י"ב שעות ביום י"ב שעות בלילה בזכות מה בזכות כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, וכן אליהו כשבא להקריב את ישראל תחת כנפי השכינה נטל י"ב אבנים ובנה מזבח. ע"כ. והיוצא מזה כולו הוא שאי אפשר לומר שתהיה לצרכו כדי לבנות לי בית אבל היא באמת כדי לרחם את ישראל בגלות וזהו שאמר ואל זה אביט אל עני ונכה רוח שהוא ישרא' שבצרות הגלות הוא עני ונכה רוח ועכ"ז הוא חרד על דבר ה' שהיא התורה כדי לשמר' ושלא לעבור עליה, וגם כן אעשה זה כדי להנקם מתועבות הגוים ההם בכל פגוליהם שכל אחד מהם הוא (ג) שוחט השור לגנבו ומכה את בעליו כדי לגזלו ממנו, וכן זובח השה רוצה לו' שוחט השה ואכלו בגנבו אותו מן העדר ועורף הכלב ששומר העדר כדי שלא יחרץ לשונו נגדו, וכן מעלה מנחה דם חזיר רוצה לומר שמעלים אלו לאלו מנחה מדם החזיר כאלו היה דבר משובח והיה פגול מצד היותו דם ומצד היותו חזיר, וגם מזכיר לבונה בבית תפלותיהם בהיותו מברך און ומתפלל תפלת שוא, ואין ספק שכל זה על בני אדום נאמר שהם בבית תפלותיהם מקטרים לבונה לא ריח אחר, ומזכיר הוא מלשון אזכרתה וברכתו ותפלתו תהיה און שוא ודבר כזב.
פסוק ב:ואפשר לפרש שסיפר בגוים שתי גנויות האחד אכזריותם על ישראל ועל זה אמר שוחט השור מכה איש, ומלכות יוסף נקראת שור כמו שאמר בכור שורו הדר לו (דברים לג, יז) ולכן עשה ירבעם העגלים, ולפי שהיה אומרו שוחט השור מאמר המשליי לכן ביארו באומרו מכה איש שהוא הנמשל בענין שוחט השור, וכן זובח השה הוא נאמר על שה פזורה ישראל שהיו מרבים חלליהם, ואחר שזכר הגנו' הזה זכר הגנו' השני והוא מטומאתם ומעשיהם הרעים. וזהו אומרו עורף כלב שהרצון בו שעורף הכלב לאכלו ומעל' מנח' דם חזיר כמו שפירשתי. והוא ע"ד אוכלי בשר החזיר השקץ והעכבר (לקמן יז), ולפי שיוכלו האומות לומר שאין עליהם חטא במה שהרעו לישראל לפי שהקב"ה הביאם בגלות וגם במאכליהם לא היו נזהרים ולא צוה אותם עליהם, לכן השיבם השם גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה רוצה לומר הנה מה שהרעו לא עשו אותו במצותי ובמאמרי אבל המה בבחינתם עשו אותו גם אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה, ועל זה אמר גם המה בחרו בדרכיהם שמפני בחירתם הרעה עשוהו וכנגד הגנאי השני מגלוליהם אמר ובשקוציהם נפשם חפצה, אבל כמו שהם בחרו בדרכים הרעים ההם (ד) גם אני אבחר בתעלוליהם והוא רמז לנקמות ולחרב אשר יביא עליהם והוא מלשון אזכור מעללי יה (תהלים עז, יג), ורוצה לומר אבחר בעלילות שאעשה בהם ומגורותם אביא להם שהוא החרב והרעב שהם יראים מהם, ואמר שאין ראוי להם להתנצל באומרם שלא צוה להם הקב"ה תורה ולא אסר להם המאכלות האסורות לפי שכמו שאמרו חכמים ז"ל (עו"ז ב, ב) על ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וגו' (דברים לג, ב) שחזר על כל האומות שיקבלו את התורה ולא רצו לקבלה, ולכן זכר שעיר ופארן לפי שכל האומות כולן נכללות באדום וישמעאל, והענין שהם עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור ואפילו שבע מצות בני נח שנצטוו בהם לא קיימו אותם ועל זה אמר יען קראתי ואין עונה וגם אין להם להתנצל במה שעשו כנגד ישראל באומרם שמה' היתה זאת להענישם לפי שהם לא שמעו דבר ה' על ישראל והוא אומרו דברתי ולא שמעו, אבל בבחירתם הרעה כמו שאמר ויעשו הרע בעיני כלומר להכעיסני ולמרות עיני כבודי ובדברים ובשקוצים אשר לא חפצתי בחרו המה. ובזה הותרו השאלו' ראשונ' ושניי'. והר' רבי אברה' בן עזר' פירש שוחט השור על ישראל שהיו זריזין בקרבנות והיו עם עושין כל העבירות לכן אמר שהשוחט השור לקרבן לה' היה מכה איש וגו' ואין סגנון הפרשה סובלו.
פסוק ה:שמעו דבר ה' החרדים וכולי עד המתקדשים והמטהרים וגומר: נתקשה על המפר' פירוש הפסוק הזה כי יש בו דברים בלשון יחיד ודברים בלשון רבים דברים לנכח ודברים לנסתר, ומה שנראה לי אמתי כפי ענינו הוא שאמר השם אל הצדיקים מעמו החרדים על דברו ותורתו לשמרה, הלא ראיתם מה שאמרו אחיכם בני עשו ובני ישמעאל כי הם אחיכם לפי שהיה ישמעאל אח לעשו ואח עשו ליעק', ועם היותם אחיכם הם שונאיכם מנדיכם ואמר שונאיכם על הישמעאלים ומנדיכם על בני אדום, ומה שאמרו למען שמי יכבד ה' רוצה לומר שתמיד יאמרו שיתגדל ויתקדש ויתכבד שם האל כי הם בפיהם חולקים תמיד כבוד גדול לשמי ואינם מחללים אותו והוא על דרך העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני (לעיל כט, יג), ולכן אמר יתברך כמלעיג על זה הלא ראיתם מה שאתם אומרים למען שמי כלומר על דבר שמי שאומרים יכבד ה' ויתגדל שמו, ועוד אומרים כנגדכם ונראה בשמחתכם רוצה לומר שהנבואות והנחמות שנבאו הנביאים כולם לא יתקיימו בכם כי אם בהם ושעליהם נאמר ופדויי השם ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם (לעיל נא, יא) ויתר הייעודים וזהו נראה בשמחתכם שהם אומרי' אנחנו הם הרואי' בשמחה שדברו הנביאי' שאתם הייתם מקוים אותה, ואחרי שזכר מאמר השונאים ההם השיב על דבריהם באומרו והם יבושו רוצה לומר לא יהיה כמו שאמרו כי לא יראו בשמחתכם אבל יבשו בשת לפי שהנה כתובה לפני לא אחשה מה שעשו בחרבן ירושל' ובשריפת היכלי.
פסוק ו:וכאלו קול שאון מעיר וקול מהיכל צועקים אלי מן האדמה ולכן קול ה' ורצונו הוא להיות משלם גמול לאויביו, גם יכוין בקול השם משלם גמול לאויביו שמלבד הנקמה שיעשה ה' באומות על מה שהחריבו את ירושלם ושרפו את בית קדשו עוד יחרימם על מה שדברו כזבים באלוקותו, ולכן זכר שלש קולות שעליהם הקדוש ברוך הוא משלם גמול לאויביו. ראשונה, קול שאון מעיר מהרוגי ירושלם. והשנייה, קול מהיכל משרפת בית ה'. והשלישית, קול ה' שרוצה לומר קול דברי העמים אשר דברו על ה' כמו שאמר בדניאל (ז, יא) חזה הוית באדין מן קול מליא רברבתא די קרנא ממללא חזה הוית עד די קטיל' חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא, שביאר בזה שמפני קול הדברים שהחיה הרביעית מדברת בפנות האלקיות יהיה חרבנה. והותרה בזה השאלה השלישית.
פסוק ז:ואמנם אומרו אחר כך בטרם תחיל ילדה ושאר הפסוקים הנמשכים פירשו אותם המפרשים על ירושלם העיר שזכר כאלו היא האם שילדה הבנים עולי הגולה, ולפי שפתאום תבא ישועת ה' לכן עשה משלו ביולדה באומרו בטרם תחיל ילדה רוצה לומר שבאת לדתה פתאומית קודם הצירים שהיא צירת גוג ומגוג, וכנגד עולי הגולה אמר והמליטה זכר לפי שבלדת הזכר תגדל השמחה בבית, ולפי שאחרי הגלות הישועה טרם יתקבצו כל ישראל בארצם יהיה להם זמן מועט כמו חבלי יולדה כמו שאמר זכריה (זכריה יד, ב) ונלכדה העיר ונשסו הבתים, ואחר החבלים האלה ויצא ה' ונלחם בגוים ההם לכן אמר בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר כי אחר ההמלטה יבאו לה החבלים. ולהיות קבוץ הגליות פליאה גדולה אמר (ח) מי שמע כזאת מי ראה כאלה והוא היוכל ארץ ביום אחד אם יולד גוי פעם אחד כאלו ילדה ציון את בני כולם בבת אחת, והבטיח הנביא שינצלו מאותם חבלי משיח והוא אומרו (ט) האני אשביר ולא אוליד כלומר שמא אתחיל בדבר ולא אוכל לגומרו אם אביא האשה על המשבר רוצה לומר אם אביא ציון על המשבר במלחמת גוג ולא אוליד אותה בתשועה המוחלטת מאותה צרה, אם אני המוליד ארצות הגוים ומצליח אותם ועצרתי מלעשות כן לישראל, וזה כולו בתמיהה הוא, זהו דרכם בפירוש הפסוקים האלה. ואינו נכון אצלי כפי פשוטם.
פסוק ז:אבל אחשוב שהעיר הנביא בזה לתחיית המתים אשר תהיה באותו זמן ולכן אמר בטרם תחיל ילדה רוצה לומר בטרם תחיל העיר הנזכרת ירושלם תלד כלומר שמבלי חבלים תלד, והענין שיחיו המתים לא בהויה מודרגת אחרי הכנות טבעיות שהם כמדרגת הצירים הקודמים ללידה אמנם התחייה לא תהיה כן אלא שעל צד הפליאה יתהוו גופות האנשי' פתאום ויקומו בצביונם ובקומתם ועל זה אמר בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר לא שיבאו החבלים האלה אחר הליד', אלא שתהי' הליד' מבלי חבלים כלל ולכן הית' התמיה' עצומ', מי שמע כזאת מי ראה כאלה וביאר מי שמע כזאת באומרו היוכל ארץ ביום א' שעל הארץ היולדת אותם היוצאים מקברי' אמר בל' נקבה מי שמע כזאת, וביאר מי ראה כאלה בל' רבים כאומרו אם יולד גוי פעם אחת והוא רמז לרבוי הנולדים הקמים בתחי' יחד, ואומרו כי חלה גם ילדה ציון את בניה סרסהו כאלו אמר כי גם חלה וילדה ציון את בני' כמו שאר האומות, והענין שיקומו בתחי' כל בנ"י שהם הנקראים בני' באמת, והנה פי' זה בציון לפי שבה היו הדברים מתיחסים אל תשועת', ולפי שהיתה פנת תחיית המתים קשה על השכל לצייר' לכן הוצרך לעשות עלי' טענה באומרו האני אשביר ולא אוליד והנ' אשביר אינה מלשון משבר כ"א מלשון שבר על שב' יאמ' האני אשביר את ישראל בגלות שמתו בו ובשמרם את תורתי קבלו צרות רבות ושבר עצום ולא אוליד ולא אחי' אותם בעת התשוע' והגאול', באמת מן הראוי הוא שיזכו בה ואם אני המוליד אדם הראשון מעפר האדמ' וכל בריות מראשית מלא דבר איך אהי' עצור ובלתי יכול להחיות את המתים והוא אומרו אם אני המוליד ועצרתי אמר אלקיך, וכן ת"י הפסו' הזה כפי מלותיו עם היות שכיוון בפי' לקבוץ גליות שתרגם אנא אלהא בריית עלמא מבראשית אמר ה' בדרית יתכון לביני עממיא אף אנא עתיד לאכנשא גלוותך אמר אלקיך, הנה פי' אשביר מענין שבר וחרבן הגלות ופיר' אני הוא המוליד על בריאת העולם כמו שפי', אבל אין ספק שעל הקמים בתחייה אמרו הנביא, ולכן ביאר הסבה למה יחיה מתי ישראל באומרו (י) שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה ר"ל ראוי הוא שכל אוהבי ירושלם וחסידי' שמתו בגלות מתאבלים עליה ישמחו וישישו עמה בגאולתה, (יא) כדי שכמו ששבעו מהצרות בחרבנה בגלותה כן יינקו וישבעו משוד תנחומיה שהוא מלשון ושוד מלכים תינקי וזה בדברים הגשמיים, וגם כן למעו ימוצו ויתענגו מזיו כבודה כשתשוב השכינה לתוכה והנבואה למקומה ושאר הדברים הרוחניים, (יב) לפי שכה אמר ה' להיות נוטה אל ירושלם השלום וכבוד הגוים כנהר וכנחל שוטף שיבא במרוצה הן יבא שלומם וכבודם פתאום יחד, ואותם הקמים בתחייה והעולים בגולה כולם יזכו ויינקו ממנו והוא אומרו על צד תנשאו ועל ברכי' תשעשעו שהוא כולו משל כאשר ישא האומן את היונק וישעשעהו, ואמר כבוד גוים להגיד שיזכו לכבוד הגוים ועשרם שלא יגעו בהם, (יג) וכאיש אשר אמו תנחמנו שתנחומיה הם בחמלה רבה כן אנכי אנחמכם, וזה אין ראוי שיהיה כי אם במקום הצער וזהו אומרו ובירושלם תנוחמו:
פסוק ז:וכנגד אותם הקמים בתחייה אמר (יד) וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה רוצה לומר שיראו התשועה בעיניהם הגשמיים, והעצמות היבשות תפרחנה כדשא ובאמצעות זה תודע יד ה' את עבדיו שידעו הכל כי יש אלקים בישראל, ומלבד זה הנה הש"י יקח נקמתו מן האומות והוא אומרו וזעם את אויביו, (טו) כי באש ה' יבא וכסופה מרכבותיו שהן גזרותיו היורדות מן השמים להשיב בחמה אפו וגערתו בלהבי אש רוצה לומר להשיב אפו שהיה על ישראל על האומות בחמתו עליהם והוא מלשון פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו (משלי כד, יט) וכמ"ש אם שנותי ברק חרבי אשיב נקם לצרי (דברים לב, מא), וה"ר יוסף קמחי פירש להשיב מלשון שביב כאלו אמר להבעיר בחמה אפו, ולפי שאמר כי באשר ה' יבא וגערתו בלהבי אש, ביאר הנביא שלא נאמר האש ההוא בדרך המשליי כי אם על פי פשוטו לפי שכאשר תהיה נקמת האומות יתחברו שני הדברים יחד חרב איש באחיו ביניהם ואש וגפרית ורוח זלעפות מאת ה' מן השמים, וכמו שאמר יחזקאל (יחזקאל לח, כא) חרב נאם ה' אלקים חרב איש באחיו ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו, וע"ז אמר כאן (טז) כי באש ה' נשפט רוצה לומר אש וגפרית מלמעלה ובחרבו את כל בשר שהיא חרב האומות איש ברעהו ובזה האופן ירבו חללי ה'.
פסוק יז:המתקדשים והמטהרים אל הגנות וגומר עד סוף הספר. עתה יבאר מי המה האומות אשר תהיה הנקמה בהם וביארו באומרו המתקדשים והמטהרים אל הגנות, כי הנה אמר מתקדשים ומטהרים על הישמעאלים שהם מראים עצמם קדושים וטהורים ברוב רחיצתם ולכן לא אמר הקדושים והטהורים כי אם המתקדשים והמטהרים שאין המתקדש הוא הקדוש ואין המטהר הוא הטהור אבל המתקדש והמטהר הוא המראה עצמו כן ואינו קדוש ולא טהור באמת על דרך יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב (משלי יג, ז), וכן הישמעאלים הם מתקדשים והמטהרים ברחיצותיהם מחוללים וטמאי' במעשיהם, ולכן אמר אל הגנות אחר אחת בתוך לפי שהם עושים תמיד בתי תפלותיהם בתוך הגנות והגנות והפרדסים סובבין אותם וכאלו בתי תפלתם כל א' מהם הוא אחרי גנה אחת בתוכה לפי שהגנים יסובבוהו, ועל הנוצרים אמר אוכלי בשר החזיר השקץ והעכב' לפי שאוכלים כל בשר הטמא והטהור יחדו ועל שניהם רוצה לומר הישמעאלים והנוצרים אמר יחדו יסופו ויתמו מן בלהות. וראיתי בשרשים שעשה רבי יוסף אבן כספי אשר קרא שרשות כסף שכתב בשרש אחר שכב' תאמר על הזולתיות, וממנו והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו (בראשית כב, יג) כי וירא והנה איל היא גזרה אחת בעצמה ואמרו אחר נאחז בסבך בקרניו היא גזרה אחרת כלומר אחר כך ראהו נאחז בסבך בקרניו ולהראו' כן שמו געיא במלת אחר, וכן אחר אחת בתוך כלומר ואחר התקדשם והטהרם הם מטנפים עצמם עם הזונה שישימו נקבה אחת בתוך מעמדם ובא קרי וכתיב כתיב אחד וקרי אחת להגיד שהישמעאלים פעם ישימו קדש ופעם קדשה. וזכר עוד הנביא איך יהיה זה שיספו ויתמו כולם אם כל א' בארצו בדבר ובמגפה או באש וגפרית כמהפכת סדום ועמורה או באיזה אופן אחר באמרו (יח) ואנכי מעשיהם ומחשבותיהם באה כלומר אנכי ידעתי מעשיהם ומחשבותיהם ולכן הגזרה מלפני באה לקבץ את כל הגוים והלשונות, והקבוץ בארו יחזקאל שיהיה כולו על ירושלם כי הנה יעלו שמה הנוצרים בתחלה ויחריבו את ארץ מצרים במכת חרב והרג ואבדן גדול ואז יאספו עליהם הישמעאלים כל בני מזרח וצפון ותהיה מלחמה ביניהם קרוב לירושלם והיתה להם עת צרה אשר כמוה לא נהיתה כי תהיה חרב איש באחיו רבה מאד כמו שבארתי במעין י"א ממעיני הישועה, וע"ז נאמר כאן ואנכי מעשיהם ומחשבותיהם באה לקבץ את כל הגוים והלשונות, לפי שהכל יהיה בגזרת עירין לתת נקמת ה' באויביו, ועל אותה נקמה אמר ובאו וראו את כבודי כי היא תהיה כבוד ה' באמת כמו שאמר יחזקאל (יחזקאל לח, כג) והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה'. ולפי שבעצת ה' ימלטו מאותה מלחמה פלטים עם מומים רבים כמו שאמר זכריה (זכריה יד, יב) וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלם המק בשרו והוא עומד על רגליו ועיניו תמקנה בחוריה' ולשונו תמק בפיהם, לכן אמר (יט) ושמתי בהם אות שהם אותם המומים והנגעים ושלחתי מהם פליטים רוצה לומר שיסבב הש"י שימלטו במלחמה וילכו אל הגוים שזכר תרשיש פול ולוד ואל מושכי קשת שפירשו המפרשים שהם הטורקו"ס ואל בני תובל אשר באי אינגל"א טיר"א ואל יון שהיא ארץ היונים וגם כל ארץ איטליא, ובכלל לכל האיים הרחוקים אשר לא שמעו את שמעי ולא ראו את כבודי ויגידו הפלטים ההם את כבודי שהיא המלחמה ונקמתה בגוים ההם. ואז גויי הארצות כשידעו זה הפלא הגדול שעשה השם (כ) יביאו את כל אחיכם והם בני ישראל שנשארו בארצות הגוים ולא עלו עדיין לירושלם יביאו אותם מנחה לה' בכבוד גדול בסוסים וברכב ובצבים שהם העגלות המכוסות ואהל בהם כמו שש עגלות צב, ובפרדים ובכרכרות שהם הגמלים הקלים שלרוב מרוצתם יראה כאלו מרקדים מלשון ודוד מכרכר (שמואל ב' ו, יד), וי"ת אותו מלשון שבח כלומר שיביאו אותם בשירים ובתושבחות, על הר קדשי ירושלם כמו שהיו מביאים בני ישראל את המנחה והבכורים בכלי טהור בית ה' בשמחה ובשירים בתוף ובכנור. ואמר שמאותם בני ישראל שיביאו מהארצות הרחוקות שהיו מעורבים בגוים ונשקעים בתוכם (כא) גם מהם יקח להיות כהנים ולוים וזה מאותם שהיו ממשפחת כהונה ולויה ולא יחושו אם נמכרו לעבדים ונעשו גוים ע"צ האונס, ואמנם איך יודע זה אין ספק שיהיה ברוח הקדש כמ"ש מלאכי (ג, ג) וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אותם כזהב וככסף והיו לה' מגישי מנחה בצדקה וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות, והוא המורה שלא יעבדו בכהונה ובלויה כי אם אותם שהיו ממשפחתם ומבית אבותם כשנים הקדמוניות. וה"ר יוסף קמחי פירש וגם מהם אקח לכהנים ללוים רוצה לומר לצרכם להיות להם חוטבי עצים ושואבי מים כי כן אמר זכריה (יד, כג) ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות רוצה לומר שלא יהיו עוד שמה הכנענים חוטבי עצים ושואבי מים כי מגדולי הגוים יהיו עובדים את הכהנים ואת הלוים. והותרה בזה השאלה הרביעית.
פסוק יז:ולפי שלא יאמרו ומה יועיל כל זה אם נשוב ללכת אחר כך לגלות אחר או איך יתקיימו הנבואות האלה אם יכלו האומות אותנו בגלות לכן בא להסיר הספיקות האלה בסוף נבואותיו לחזק עוד נצחיות האומה והתמדתה באומרו (כב) כי כאשר השמים החדשים וגומר, ופירושו שלא יחשבו שההקדמה הפלוסופית האומרת שכל הווה נפסד תצדק גם בדברים הנסיים כמו שהיא צודקת בדברים הטבעיים בהוייתם, כי הדברים אשר יהיו כפי הרצון האלהי כבר יהיו מחודשים ולא יבאו לידי הפסד כמו שזכר הרב המורה בענין העולם בפכ"ו ח"ב, וכן יהיה ענין ישראל שבהיותו מחודש ממנו יתברך לא יפסד וזהו אמרו כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה כשנתחדשו בבריאת העולם וזהו אשר אני עושה כלומר אשר אני עשיתי אותם, ואמר עושה בלשון הווה לפי שהאל יתברך הוא גם כן סבה שומרת לעולם ותמיד עושה אותו ופועלה, ואמר שעם היותם מחודשים הם עכ"ז עומדים לפני ובלתי נפסדים להיות בריאתם בדרך נס כן יעמוד זרעכם ושמכם רוצה לומר שזרע ישראל יהיה קיים עדי עד וגם לא יומר ולא יתחלף לעם אחר ולדת אחרת בכללו אבל תמיד יהיה זרעם קיים ושמם קיים וזהו כן יעמוד זרעכם ושמכם.
פסוק יז:ובב"ר (א, יג) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה א"ר יהודה בשם רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי שמים חדשים וארץ החדשה אין כתיב כאן אלא השמים החדשים והארץ החדשה אף שמים וארץ העתידים להבראות כבר ברואי' הם מששת ימי בראשית הה"ד בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ את השמים שעלו במחשבה ואת הארץ שעלתה במחשבה. ואמנם אותם מבני ישראל אשר יקומו בתחייה לשוש עם ירושלם זכר מענינם שיהיו טובים וישרים בלבותם מבלי חטא ועל זה אמר (כג) והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה' כי לא אמר כל בשר על כל האומות כי אם על צדיקי ישראל שישבו על הארץ והוא על דרך ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד (תהלים קמה, כא) והכוונה בכאן שיתמידו בזה מפני חסידותם ודבקותם בו יתברך, (כד) והם יצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים שהם אשר יקומו בתחייה לקבל ענשם בפני כל בשר שיראו אותם הצדיקים שתולעת הפושעים ההם לא תמות ואשם לא תכבה כי הם יהיו בעונש מתמיד בעמק ויהיו דראון ומיאוס לכל בשר, מסכים למ"ש בדניאל (יב, ב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם, וי"ת כי תולעתם לא תמות ארי נשמתהון לא ימותון ואשתהון לא תטפי ויהון רשיעיא מדנין בגיהנם עד דיימרון עליהון צדיקי' מסת חזינא עש' העונש הזה נפשיי לנשמות בגיהנם ותרגם דראון כמו שתי מלות די ראון מלשון ראייה, ואם נפרש יבא כל בשר על כל הקמים בתחייה הן מישראל הן משאר האומות אין ראוי לפרש מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו שבכל חדש ושבת יבאו כל בני עולם לירושלם כי זה בלתי אפשר, אבל ענין הכתוב שבשני זמנים מהשנה יבאו כל בשר לירושלם להשתחוות למלך ה' צבאות, האחד בחדש הז' ועל זה אמר מדי חדש בחדשו שהוא החדש שבו נברא העולם ונתחדש ואמר מדי חדש בחדשו להגיד שכל אותו חדש השביעי יהיה זמן הרגל שלהם וכאלו אמר בכל שנה באותו חדש בכל ימי אותו החדש הרשום, והעת השני הוא מפסח ועד עצרת שנאמר בו וספרתם לכם ממחרת השבת וגומר שבע שבתות תמימות תהיינ' (ויקרא כג, טו), ועל זה הרגל נאמר ומדי שבת בשבתו רוצה לומר באותו זמן שנמנה בשם שבועות ושבתות ואמר ומדי שבת בשבתו להגיד שבכל אותם שבע שבתות יהיה הרגל שלהם, וכפי מה שפירשתי למעלה בפסוק כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה על המחברת העצומה משבתאי וצדק שנעשתה בשנת רכ"ד לאלף הששי הזה ומורה על הגאולה העתידה, אפשר גם כן לפרש מ"ש כאן כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה שקרא השמים חדשים בבחינת אותה מחברת וקרא ארץ ישראל חדשה מפני שתתחדש כנשר נעוריה, ואמר הנביא שלא יחשבו שבעבור זמן המחברת העצומה הזא' תתחדשנה מחברות אחרות שיורו רעה והיזק לישראל ויתקיימו עליהם כמו שנתקיימו הקדמוניות, לכן אמר שלא יהיה כן אבל שכמו שהשמים ההם שנתחדשו באותה מחברת הם בכללותם מתנועעים מאתו יתברך כי הוא המניע הראשון לכללותם וכן הארץ המתחדשת עיני ה' בה והוא המשגיח עליה, ועל זה אמר עומדים לפני כלומר הם מתנועעים ומושגחים ממני ומתקיימים בדברי כן בזה האופן יעמוד ויתקיים זרעכם ושמכם ולא ישתנו בסבת מחברות אחרות כי אני אהיה מקיים אתכם במאמרי ורצוני המוחלט והשגחתי הפרטית כמו שאני מקיים ומניע השמים וארץ ישראל שלא עבר זר בהנהגתם, ומפני שתיוחד הנהגתם כולה להשגחתי ולא למערכות כמו שהיה מעשה בראשית מיוחד להשגחתי לכן מדי חדש בחדשו רוצה לומר באי זה חדוש שיהיה מהעליונים אם מהלבנה בחדושה ואם משאר הכוכבים לא יתנו בני אדם לב לפי שידעו שהשגחתי למעלה מהם ולכן יבא כל בשר להשתחוות לפני לא שיבאו לירושלם אלא שיתעורר ויתנועע מעצמו להשתחוות לפניו אשר בידו הכל כחומר ביד היוצר, וכן יעשו מדי שבת בשבתו של זכרון בריאת העולם כל בשר כאשר הוא שם ישתחוו לפניו יתברך יוצר הכל, גם כי יביאם לשלמות האמונה הזאת לפי שיצאו וראו בפגרי האנשים הקמים בתחייה שהיו בהם פושעים בי באמונתם שפגריהם תמיד בוערים באש שלא יכבה והם דראון וסרחון יהיו לכל בשר ומפני זה כל בני אדם ישתחוו לפני ה'. ונכון לפרש כפי זה הדרך והיו דראון כדברי המתרגם שיהיו די ראון ולמוד לכל בשר, ומצאתי בדברי חז"ל (פסיקתא רבתי פ"א, ב) זש"ה מתי אבא ואראה פני אלקים (תהלים מב, ג) אמרו ישראל רבש"ע אימתי אתה מחזיר לנו את הכבוד שהיינו עולים בשלש פעמי רגלים ורואים את פני השכינה, אמר להם הקב"ה בני בעולם הזה הייתם עולים בשנה שלשה פעמים כשיגיע הקץ אתם עתידין להיות עולים שם בכל חדש וחדש שנאמר והיה מדי חדש בחדשו. ע"כ. הרי שהבינו ז"ל מאמר יבא כל בשר על ישראל לבד כמו שפירשתי בראשונה.
פסוק יז:ובזה נשלם מה שראיתי לבאר בנבואות הספר הזה כמסת היד והמוסיף על דברים אלה דברים טובים דברים נכוחים ישא ברכה מאת השם וצדקה מאלהי ישעו. והיתה התחלת הפירוש הזה באי קורפ"ו בר"ח אב שנת רנ"ה מהאלף הששי ולפי שבוטלה המלאכה מפני חבורים אחרים אשר עשיתי הית' השלמתו בעיר מנופו"לי ממחוז מפול"יא ממלכות נאפו"לי ביום ר"ח אלול שנת כי ירח"ם ה' את יעקב, והתהלה לאל המהולל בתושבחות שעזרני עד כה ויתן בפי מענה לשון אמרי אמת: בנל"ך ואע"י: בילא"ו.