פסוק א:כה וגו'. שב הנביא להוכיח הרשעים:
פסוק א:השמים כסאי. ידענו כי כבוד השם מלא השמים והארץ, והטעם כי מן השמים תבאנה הגזרות על כל העולם כולו, כאשר תצאנה מלפני המלך בשבתו על כסאו:
פסוק א:הדום רגלי. כי ברשותי הוא ושלי, ואחר שהכל שלי, אי זה בית:
פסוק א:ואי זה מקום. כפול בטעם:
פסוק ב:ואת וגו'. והנה טעם אחר כי הוא ברשותי ושלי, כי זה הכסא וההדום אני עשיתים:
פסוק ב:ויהיו כל אלה. דבק עם ידי עשתה:
פסוק ב:ואל זה אביט. הטעם אף על פי שהשמים כסאי, אביט אל עני ונכה רוח וטעם אביט אשים עיני עליו, והנה הפך אעלים עיני מכם (ישעיהו א' ט"ו):
פסוק ג:שוחט וגו'. הטעם כי אביט אל חרד אל דברי, לא אל המקריבים עולה, ומעשיהם רעים, והנה שוחט השור כאילו יכה איש, הטעם דם יחשב, כי אין העולה קרבן כהוגן, או יהיה מכה איש לא מכת מות רק מכת פצע וחבורה:
פסוק ג:זובח השה. לפני, כאילו הורג כלב:
פסוק ג:והנה עורף שהוא מלרע פועל, וטעם לכרות העורף וכן וערפו שם (דברים כ"א ד'), וכאשר הוא שם הנה [צ"ל הנו מלעיל]:
פסוק ג:מעלה מנחה. כאילו העלה דם חזיר:
פסוק ג:מזכיר לבונה. מגזרת אזכרה (ויקרא ב' ב'), כאלו מברך און:
פסוק ג:וטעם גם המה, תחסר מלת אבותיכם וכן הוא, כי אבותיכם גם המה:
פסוק ד:גם אני. בתעלוליהם מגזרת עלילות דברים (דברים כ"ב י"ז), והטעם בעלילו' שיבא עליהם, או מגזרת ויתעללו בה (שופטים י"ט כ"ה), להתעולל (שמואל א' ו' ו'):
פסוק ד:ומגורתם. יראת', כמו ויגר מואב (במדבר כ"ב ג'):
פסוק ה:מנדיכם. מרחיקים אתכם, ומתבל ינידוהו (איוב י"ח י"ח), ויש אומרים שאתם חשובים מנודים בעיניהם:
פסוק ה:וטעם אחיכם. שהוא יותר קשה:
פסוק ה:יכבד יי. אמר רבי משה הכהן כי הוא מלשון כבדות, והטעם כי הוא כבד עליו לזכרו ולשמר חוקיו, וראייתו כי לא ימצא מלשון כבוד כי אם מבנין נפעל, כמו נכבדת (ישעיהו נ"ו ט"ו), והנה שכח יכבדו בניו (איוב י"ד כ "א) והעד יצערו [שם], והנה על פירושו הטעם ידוע, ותחס' מלת זמן, כאילו אמר עוד אביא זמן שנראה בשמחתכם והם יבושו, דברי המנדים, וכן פירוש הפסוק, אמרו אחיכם למען שמי יכבד השם מי יתן ויכבד השם מגזרת כבוד ונראה בשמחתכם ונבוש אנחנו, וזה הוא טעם והם יבושו, והטעם שיאמרו שהשם לא יוכל להראות כבודו, והנה יהיה זה הכתוב דבק עם הבא אחריו, והמפרשים אמרו שאיננו לשון המנדים, ואמרו כי הוא דבר השם, כדרך נעשה אדם (בראשית א' כ"ו) ואחיכם אמרו השם והנביא:
פסוק ו:קול שאון מעיר. ציון:
פסוק ו:קול מהיכל. השם, הוא בית השם, או השמים כי יקראו היכל הקודש, וטעם קול שישמע בכל העולם נקמת השם בהם:
פסוק ו:לאויביו. הם המנדים:
פסוק ז:בטרם תחיל. מגזרת חיל כיולדה (תהלים מ"ח ז'), הטעם שיבואו בני ציון בלא טורח, כיולדה שילדה בנים בלי טורח:
פסוק ז:והמליטה. כטעם ילדה, וכמוהו שמה קננה קפוד ותמלט (ישעיהו ל"ד ט"ו), ואם הם שנים בנינים, והטעם שיבואו בני ציון בלי טורח מארבע רוחות פתאום, כאילו חלה וילדה בנים ביום אחד, והוא דבר פלא:
פסוק ט:האני אשביר. מגזרת במשבר בנים (הושע י"ג י"ג), הטעם שיש לי כח לעשות כאלה, כאילו אני אגיע היולדה על המשבר ולא אוכל להוליד, או אני שהייתי מוליד כל העולם, ועצרתי:
פסוק י:שמחו וגו'. כל המתאבלים, בגלות, עליה:
פסוק יא:משוד. כמו ושוד מלכים תינקי (ישעיהו ס' ט"ז), והנה הטעם, שובע שמחות, כי התנחומים הפך האבלות:
פסוק יא:תמוצו. כמו מיץ חלב (משלי ל' ל"ג), ואם הם שנים שרשים:
פסוק יא:מזיז כבודה. אמר יונתן בן עוזיאל מחמד, אמר רבי משה הכהן כמו וזיז שדי (תהלים נ' י"א) והוא מעט רחוק, והנכון שאין רע לו:
פסוק יב:כי וגו'. כנהר אטה אל ציון שלום, וכנחל שוטף יבוא חיל גוים, כמו עשה לי את החיל הזה (דברים ח' י"ז):
פסוק יב:על צד תנשאו. בעת בואכם מהגלות:
פסוק יב:תשעשעו. כמו ושעשע יונק (ישעיהו י"א ח'), ובא העין בקמץ חטף בעבור היותו סוף פסוק:
פסוק יג:כאיש וגו'. לאשה רחמנות על הבן:
פסוק יד:וראיתם ושש לבבכם [צ"ל לבכם]. רמז לנשמה כי היא המרכבת הראשונה:
פסוק יד:[ועצמותיכם]. כי הם המוסדות:
פסוק יד:וזעם. פועל, ולעולם הפ"א קמוץ והעי"ן פתוח, אם היה מלעיל הנו שם, ושניהם פתוחים:
פסוק טו:באש. [דרך משל] לחרות האף, והטעם הגזירות ההוות פתע פתאום:
פסוק טו:וכסופה מרכבותיו. על דרך מלך:
פסוק טו:להשיב בחמה. כאשר יש תשובת חרון דבק עם מ"ם הוא לשבח, ועם בי"ת לגנאי:
פסוק טז:כי וגו'. דרך משל, שיבוא במשפט עמם, או הוא כמו פועל, כדרך נשבע:
פסוק יז:המתקדשים. שיתקדשו ללכת לע"ז:
פסוק יז:המטהרים. חסר תי"ו התפעל והוא מבלע בטי"ת:
פסוק יז:אל הגנות. כמו האשרות:
פסוק יז:אחר אחת/ אשרה אחת, וכתיב אחד והנה הוא עץ, כי כל אשרה עץ:
פסוק יז:וטעם בתוך שהיו סובבים את האשרה מפה ומפה, והנה הוא בתוך, או בתוך הגן:
פסוק יז:ואוכלי בשר החזיר, הטעם שהן יקדשו, וגופם מלא טומאה:
פסוק יח:ואנכי. כטעם על יי ועל משיחו (תהלים ב' ב'):
פסוק יח:באה. תחסר מלת עם [צ"ל עת] והטעם, כאשר יחשבו שיוסדו עלי, אז תבא עת לקבץ כל הגוים סביב ירושלם:
פסוק יח:וראו את כבודי. שאעשה בהן דין עד שיראו כבודי בכל העולם, וזה מלחמת גוג ומגוג:
פסוק יט:ושמתי בהם אות. זה האות לגנאי בחסרון עין, והאות חדוש שלא נראה כמוהו:
פסוק יט:וטעם פלטים שימותו רובם, כאשר הוא מפורש בספר יחזקאל (יחזקאל ל"ח, כ"א כ"ב, ל"ט, י"א וכולי) ובספר זכריה (זכריה י"ד י"ב י"ח):
פסוק כ:והביאו. ליי, לכבוד יי שיפחדו:
פסוק כ:בצבים. הם העגלות, שש עגלות (במדבר ז' ג') צב:
פסוק כ:ובכרכרות. כמו שלחו כר (ישעיהו ט"ז א'), והוא מין נכבד מהגמל, והמלה כפולה:
פסוק כ:כאשר. היו מביאים ישראל את המנחה שלא תתגאל:
פסוק כא:וגם. אלה שיבואו, אקח להיות כהנים לפני ולוים:
פסוק כב:החדשים. פירשתיו (ישעיהו ס"ה י"ז):
פסוק כב:עומדים לפני. שלא יבלו כקדמונים, וטעם לפני בעבור כי השם עיקר כל עמידה:
פסוק כב:כן יעמד זרעכם ושמכם. שלא ימחה, או שמכם (שלא ימחה) כמו זרעכם, והטעם כפול והטעם [צ"ל וכמוהו] כעת יאמר ליעקב ולישראל (במדבר כ"ג כ"ג):
פסוק כג:והיה מדי. קרוב מטעם כל עת שיהיה החדש, וכמוהו, מדי עברו (מלכים ב' ד' ח'):
פסוק כג:וחדש בחדשו כמו דבר יום ביומו (שמות ה' י"ג), והטעם, כל יום ויום בעתו, ומזה הכתוב למדו הקדמונים ז"ל שמשפט רשעים בגיהנם י"ב חדש, וטעם מדי שנה (זכריה י"ד ט"ז), [וטעם מדי שבת בשבתו] בפרשת ז' שבתות (ויקרא כ"ג, ט' כ"ב, כ"ה, א' י"ג):
פסוק כד:ויצאו וגו'. סביב ירושלם כי שם תופת, וזה הכתוב למדו כל החכמים שיהיה יום דין בירושלם, ורבים אמרו כי ואשם לא תכבה רמז לנשמה בהפרדה מעל גוויתה, אם לא היתה זוכה לעלות אל מלאכי השם, תשאר אצל גלגל האש, והקדמונים אמרו כי זה אחר תחיית המתים, וראייתם שאמר דניאל על הרשעים אחר שיקיצו, שיהיו לדראון עולם, והכל אמת אמרו:
פסוק כד:ומלת לדראון כמו גדוף, ויש אומרים שהם שתי מלות, ויפרשו ראון מגזרת הוי מראה ונגאלה [צפניה ג' א'], ומלת לדראון עולם (דניאל י"ב ב') יכחישם:
פסוק כד:נשלם ספר ישעיה הנביא / והודות לאין מספר לאלהי אבי / שלמדני ספר נביאו והחכים לבבי / יתמך ימיני להשלים מכתבי / באייר שנת ת'ת'ק'ה' לעולם בלוקא עיר מושבי: