בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה... הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד
הפרק הוא האחרון מפרקי נבואות ישעיהו. פרק זה דן ברשעים - בחטאם ובענשם - אבל יש בו גם נחמה לירושלים לעתיד לבוא. ישעיהו פונה לחרדים אל דבר ה' ומבטיח להם "בטרם תחיל ילדה, בטרם יבוא חבל לה, והמליטה זכר. מי שמע כזאת, מי ראה כאלה, היוחל ארץ ביום אחד, אם יולד גוי פעם אחת, כי חלה גם ילדה ציון את בניה. האני אשביר ולא אוליד יאמר י-הוה"(ישעיה סו ז-ט).
משל היולדת שבו משתמש הנביא לתיאור הגאולה ולשיבת העם לארצו כולל שני מרכיבים: (א) עצמת הכאב. (ב) מהירות הלידה. להלן נתייחס למרכיבים אלו של המשל והנמשל.
א. עצמת הכאב
בפסוק ז' מתייחס הנביא לכאבי היולדת בזמן הלידה, ל"חיל" ול"חבל", ומשווה את הגאולה ליולדת שאינה סובלת כאבים כלל, שהרי היא יולדת בטרם תחיל, ויולדת זכר בטרם אחזוה חבלי לידה. לכאורה נבואה זו סותרת נבואות רבות אחרות המדברות בפירוש על חבלי משיח, ועל משפט ה' וקנאתו שיבואו לפני הגאולה (למשל: יחזקאל לח-לט; צפניה ג; יואל ב; מלאכי ג; ועוד). יתר על כן, במחשבת ישראל מדובר רבות על העיקרון האמור בעונשה של חוה "הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים"(בראשית ג טז), שעצב וחיל קודמים ללידה. וכן ידוע שהצמיחה עולה דווקא מתוך ריקבון הגרעין, ושהגאולה באה דווקא מתוך הגלות. גם נבואת מיכה "כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי"(מיכה ז ח) נדרשת: "אלמלי נפלתי לא קמתי, אלמלא ישבתי בחשך לא היה ה' אור לי"(מדרש תהילים כב), יש שמצאו לכך רמז בדברי התורה, תחילה "ויהי ערב" ורק אחר כך "ויהי בוקר". ואף עולא אמר, שבגלל יסורים אלו "ייתי ולא אחמיניה"(סנהדרין צח:). אם כן כיצד מנבא ישעיהו שהישועה תבוא ללא כאב וללא משברים וצירים, שהם חלק בלתי נפרד מתהליך הלידה?
אפשר לפרש את הסתירה לפי העיקרון של "הנבואה הנזילה", לפיו צורת מימוש חזון הנביאים תלויה בדרגת העם. גם "חבלי המשיח" מותנים במצב העם. בדור שכולו זכאי יהיו חבלי המשיח פחותים, וייתכן שלא יהיו קיימים כלל, לדור כזה מתכוון ישעיהו בפרקנו, ובדור שכולו חייב יתממש הפן החמור יותר של חבלי המשיח כמתואר בנביאים אחרים.
ב. מהירות הלידה
בפסוק ח' מתייחס ישעיהו לפן אחר של הלידה שבאה בדרך כלל אחרי תשעה חודשי הריון ארוכים. בנוהג שבעולם "זורעים בדמעה" ורק לאחר זמן "ברינה יקצורו". אולם כאן מבטיח הנביא נפלאות כאלו, שבני האדם יתמהו "היוחל ארץ ביום אחד? אם יולד גוי פעם אחת? כי חלה גם ילדה ציון את בניה" - "מלא ארץ בנים ביום אחד" (רש"י), ללא שום הכנה.
גם ירמיהו מזכיר הריון ולידה בנבואתו: "הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ בם עיוור ופיסח הרה ויולדת יחדיו קהל גדול ישובו הנה"(ירמיהו לא ז). השימוש של ירמיהו במשל ההרה והיולדת הוא הפוך לשימוש שעושה ישעיהו במשל זה. כאמור, ישעיהו מתאר את מהירות קיבוץ הגלויות כאישה שחלה וילדה ביום אחד. ירמיהו, לפי פשט הפסוק, מדבר על הרה ויולדת כשתי נשים שונות שעצם שיתופן בקיבוץ הגלויות מראה על המתינות שבגאולה "כל כך יבואו בנחת שאפילו העיוור והפיסח, שיהיו בהם, וההרה והיולדת שילכו לאטם"(רד"ק). קיבוץ הגלויות יהיה מתוך הרגשת ביטחון ועליונות לא כבריחה של נרדפים, אלא בגאון והדר "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון"(ישעיהו נב יב).
אבל המלבי"ם פירש גם את נבואת ירמיהו כמתאימה לנבואת ישעיהו בפרקנו "הרה ויולדת יחדיו - שהאומה תהר ותיכף תילד קהל גדול, רצוני לומר, שפתאום יוולדו קהל גדול כאילו נוצרו ביום אחד". ולפי זה גם ההרה והיולדת של ירמיהו עניינן באותה אשה עצמה, שהריונה והלידה של בנה באים כאחד.
יש להזכיר שבגמרא מסבירים את הפסוק בירמיהו כנס עצום שמדלג על שלב ההריון "כי הא דיתיב ר"ג (רבן גמליאל) וקא דריש: עתידה אשה שתלד בכל יום"(שבת ל:) רש"י: "בכל עת שהיא מתעברת, יולדת, שממהרת לגמור צורת הולד". וזו בחינה של "בו ביום זורע בו ביום קוצר", שלעתיד לבוא יחזור העולם למצב שלפני חטא אדם הראשון, וכמו ששם חוה אמנו הרתה וילדה ביום אחד, כך גם לעתיד לבוא "חלה וגם ילדה ציון את בניה".