פסוק א:קומי אורי. את ירושלים קומי והאירי כי בא לך ההארה הראויה לך והוא משל על השמחה והטובה:
פסוק א:וכבוד ה׳ וכו׳. ר״ל השכינה יגלה עליך ותשרה בך:
פסוק ב:יכסה ארץ. רצה לומר צרות יתרבו בעולם:
פסוק ב:וערפל לאמים. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ב:יזרח ה׳. יאיר לך אור הישועה:
פסוק ב:וכבודו וכו׳. ר״ל ישרה השכינה עליך:
פסוק ג:לאורך. ר״ל ממך ילמדו דרכי ה׳ ואתה תאיר עיניהם:
פסוק ג:ומלכים וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ד:שאי. את ירושלים שאי עיניך מסביב וראי איך כל אנשיך נקבצו ובאו אליך:
פסוק ד:על צד תאמנה. כל אחת מהן תהיה מגודלת על צד המלכים ובחיקם וכמה שכתוב והיו מלכים אומניך (לעיל מט):
פסוק ה:אז תראי. את בניך באים מכל צד ויאיר פניך מרוב השמחה:
פסוק ה:ופחד. דרך האדם להיות נבהל וכאלו מפחד בבוא אליו טובה פתאום:
פסוק ה:ורחב. יתרחב לבך בעבור רוב הטובה והשמחה:
פסוק ה:כי יהפך. המון עושר העכו״ם השוכנים בפאת המערב יתהפך לבא לך חיל וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ו:שפעת גמלים. רבוי גמלים יביאו לך למנחה ויכסו הארץ:
פסוק ו:בכרי מדין. גמלים בחורים הבאים ממדין ועיפה:
פסוק ו:כולם משבא יבואו. כל בני שבא יבואו אליך וישאו עמהם זהב ולבונה למנחה לה׳ ובבואם לארצם יבשרו ויספרו תהלות ה׳:
פסוק ז:כל צאן קדר. הצאן שבארץ קדר המה מובחרים:
פסוק ז:יקבצו לך. יאספו להביאם אליך:
פסוק ז:אילי נביות. האילים שבנביות המה מובחרים:
פסוק ז:ישרתונך. יהיו לך לצרכך:
פסוק ז:יעלו וכו׳. הוא כמו הפוך יעלו על מזבחי לרצון כמו כל תשא עון (הושע י״ד:ג׳) ורבים כמוהו:
פסוק ז:ובית תפארתי. זהו בהמ״ק:
פסוק ז:אפאר. כי האומות יביאו שמה מנחת כסף וזהב:
פסוק ח:מי אלה. כאלו הבריות ישאלו על בני הגולה מי אלה אשר ממהרים לשוב כעפיפת הענן וכיונים הממהרים לעוף אל ארובותיהם הם חלונות השובך:
פסוק ט:איים יקוו. יושבי איי הים יאספו לבוא אלי והאניות ההולכות על ים תרשיש הם יתעוררו בראשונה להתאסף ולהביא בניך וכו׳:
פסוק ט:כספם וכו׳. להביא מנחה לה׳:
פסוק ט:לשם ה׳. כ״ז יהיה בעבור פרסום שם ה׳:
פסוק ט:ולקדוש ישראל. כפל הדבר כמ״ש:
פסוק ט:כי פארך. אשר נתן לך פאר והדר וחשיבות:
פסוק י:חומותיך. חומות הערים:
פסוק י:ישרתונך. ישמשו אותך:
פסוק י:כי בקצפי. ר״ל כל הבאה עליך לא היה בדרך הטבע כי לשעבר הכיתי אותך בקצפי ולזה היית בתכלית השפלות ועתה רחמתי אותך ברצוני הטוב ולזה תמשול ממשל רב:
פסוק יא:ופתחו וכו׳. יהיו פתוחים ועומדים:
פסוק יא:יומם וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק יא:חיל גוים. עושר העכו״ם:
פסוק יג:כבוד הלבנון. האילנות הנכבדים שביער הלבנון יביאו אליך והם ברוש תדהר ותאשור כולם יחדיו:
פסוק יג:לפאר. לבנות בהם מקום מקדשי בנין מפואר:
פסוק יג:ומקום רגלי אכבד. בית המקדש יבנה בנין מכובד ואחז במשל כאלו המקום יושב על הכסא אשר בשמים ורגליו יורדים לנוח בבה״מ כמו והשתחוו להדום רגליו (תהלים צט):
פסוק יד:שחוח. בכפיפה ובהכנעה:
פסוק יד:על כפות רגלך. ר״ל עד סמוך לארץ:
פסוק יד:עיר ה׳. עיר של ה׳ ציון של קדוש ישראל וכפל הדבר במ״ש:
פסוק טו:תחת. במקום שהיית עזובה ולא היה מי מתחבר עמך והיית שנואה לכולם ואין מי עובר בארצך לשאול לשלום לך:
פסוק טו:ושמתיך. במקום זה אשים אותך להיות מושלת עד עולם ולהיות מלאה משוש בכל ימי הדורות:
פסוק טז:וינקת. הוא דרך משל לומר שתאכלי טוב האומות:
פסוק טז:ושד וכו׳. כפל הדבר במ״ש וידעת. אז תכיר שלא במקרה בא הדבר רק הוא בעבור שאני ה׳ מושיעך ואביר יעקב הוא גאלך:
פסוק יז:תחת הנחושת. במקום הנחושת שנטלו האומות ממך אביא במקומו זהב וכו׳:
פסוק יז:ושמתי פקודתך שלום. ר״ל תחת הפקידים שהיו נותנים עליכם לגבות המס אשים עליך שלום כי לא יבואו עוד בתגר לגבות המס כי אם יבואו לשאול בשלומך:
פסוק יז:ונוגשיך. במקום הנוגשים את הכסף יבואו לעשות עמך צדקה:
פסוק יח:לא ישמע וכו׳. מן הצר הצורר כי לא יהיה עוד:
פסוק יח:שוד וכו׳. כפל הדבר במ״ש וקראת. לא תקראי עוד על חומותיך ובשעריך קול מלחמה כי אם תקראי קול ישועת ה׳ ותהלתו:
פסוק יט:לא יהיה לך. ר״ל לא תהיה צריך לאור השמש להאיר לך ביום:
פסוק יט:ולנוגה. לזריחת הירח לא תצטרך להאיר לך בלילה:
פסוק יט:והיה לך ה׳. אבל אור השכינה יהיה לך לאור עולם ביום ובלילה:
פסוק יט:לתפארתך. תתפארי בכבוד ה׳:
פסוק כ:לא יבא. לא ישתקע עוד שמשך וירחך לא יכניס אורו לבל יאיר לך ר״ל לא תבטל מלכותך וממשלתך:
פסוק כ:כי ה׳ וכו׳. ר״ל הואיל ומה׳ בא הממשלה א״כ יהיה לאור עולם ולא תבוטל עוד:
פסוק כ:ושלמו. יתמו ויגמרו ימי אבלך כי לא תתאבלי עוד:
פסוק כא:ועמך. העם הנשאר בך יהיו כולם צדיקים כי הרשעים יכלו בחבלי המשיח:
פסוק כא:לעולם יירשו ארץ. הם ירשו הארץ לעולם ולא יגלו עוד ממנה:
פסוק כא:נצר מטעי. הענף אשר נטעתי מעשה ידי הוא ויש מה להתפאר בו ר״ל העם אשר בחרתי אתפאר בו כי יהיו צדיקים ותמימים:
פסוק כב:הקטן. השבט הקטן יתרבה עד אלף פעמים ככה:
פסוק כב:והצעיר. כפל הדבר במ״ש:
פסוק כב:אני ה׳. אשר היכולת בידי לכן בבוא עת הגאולה אמהר להרבות הקטן לאלף והצעיר לגוי עצום: