תנ"ך על הפרק - ישעיה ס - ועמך כולם צדיקים / הרב אברהם ריבלין שליט"א

תנ"ך על הפרק

ישעיה ס

394 / 929
היום

הפרק

ק֥וּמִי א֖וֹרִי כִּ֣י בָ֣א אוֹרֵ֑ךְ וּכְב֥וֹד יְהוָ֖ה עָלַ֥יִךְ זָרָֽח׃כִּֽי־הִנֵּ֤ה הַחֹ֙שֶׁךְ֙ יְכַסֶּה־אֶ֔רֶץ וַעֲרָפֶ֖ל לְאֻמִּ֑ים וְעָלַ֙יִךְ֙ יִזְרַ֣ח יְהוָ֔ה וּכְבוֹד֖וֹ עָלַ֥יִךְ יֵרָאֶֽה׃וְהָלְכ֥וּ גוֹיִ֖ם לְאוֹרֵ֑ךְ וּמְלָכִ֖ים לְנֹ֥גַהּ זַרְחֵֽךְ׃שְׂאִֽי־סָבִ֤יב עֵינַ֙יִךְ֙ וּרְאִ֔י כֻּלָּ֖ם נִקְבְּצ֣וּ בָֽאוּ־לָ֑ךְ בָּנַ֙יִךְ֙ מֵרָח֣וֹק יָבֹ֔אוּ וּבְנֹתַ֖יִךְ עַל־צַ֥ד תֵּאָמַֽנָה׃אָ֤ז תִּרְאִי֙ וְנָהַ֔רְתְּ וּפָחַ֥ד וְרָחַ֖ב לְבָבֵ֑ךְ כִּֽי־יֵהָפֵ֤ךְ עָלַ֙יִךְ֙ הֲמ֣וֹן יָ֔ם חֵ֥יל גּוֹיִ֖ם יָבֹ֥אוּ לָֽךְ׃שִֽׁפְעַ֨ת גְּמַלִּ֜ים תְּכַסֵּ֗ךְ בִּכְרֵ֤י מִדְיָן֙ וְעֵיפָ֔ה כֻּלָּ֖ם מִשְּׁבָ֣א יָבֹ֑אוּ זָהָ֤ב וּלְבוֹנָה֙ יִשָּׂ֔אוּ וּתְהִלֹּ֥ת יְהוָ֖ה יְבַשֵּֽׂרוּ׃כָּל־צֹ֤אן קֵדָר֙ יִקָּ֣בְצוּ לָ֔ךְ אֵילֵ֥י נְבָי֖וֹת יְשָׁרְת֑וּנֶךְ יַעֲל֤וּ עַל־רָצוֹן֙ מִזְבְּחִ֔י וּבֵ֥ית תִּפְאַרְתִּ֖י אֲפָאֵֽר׃מִי־אֵ֖לֶּה כָּעָ֣ב תְּעוּפֶ֑ינָה וְכַיּוֹנִ֖ים אֶל־אֲרֻבֹּתֵיהֶֽם׃כִּֽי־לִ֣י ׀ אִיִּ֣ים יְקַוּ֗וּ וָאֳנִיּ֤וֹת תַּרְשִׁישׁ֙ בָּרִ֣אשֹׁנָ֔ה לְהָבִ֤יא בָנַ֙יִךְ֙ מֵֽרָח֔וֹק כַּסְפָּ֥ם וּזְהָבָ֖ם אִתָּ֑ם לְשֵׁם֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהַ֔יִךְ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵאֲרָֽךְ׃וּבָנ֤וּ בְנֵֽי־נֵכָר֙ חֹמֹתַ֔יִךְ וּמַלְכֵיהֶ֖ם יְשָׁרְת֑וּנֶךְ כִּ֤י בְקִצְפִּי֙ הִכִּיתִ֔יךְ וּבִרְצוֹנִ֖י רִֽחַמְתִּֽיךְ׃וּפִתְּח֨וּ שְׁעָרַ֧יִךְ תָּמִ֛יד יוֹמָ֥ם וָלַ֖יְלָה לֹ֣א יִסָּגֵ֑רוּ לְהָבִ֤יא אֵלַ֙יִךְ֙ חֵ֣יל גּוֹיִ֔ם וּמַלְכֵיהֶ֖ם נְהוּגִֽים׃כִּֽי־הַגּ֧וֹי וְהַמַּמְלָכָ֛ה אֲשֶׁ֥ר לֹא־יַעַבְד֖וּךְ יֹאבֵ֑דוּ וְהַגּוֹיִ֖ם חָרֹ֥ב יֶחֱרָֽבוּ׃כְּב֤וֹד הַלְּבָנוֹן֙ אֵלַ֣יִךְ יָב֔וֹא בְּר֛וֹשׁ תִּדְהָ֥ר וּתְאַשּׁ֖וּר יַחְדָּ֑ו לְפָאֵר֙ מְק֣וֹם מִקְדָּשִׁ֔י וּמְק֥וֹם רַגְלַ֖י אֲכַבֵּֽד׃וְהָלְכ֨וּ אֵלַ֤יִךְ שְׁח֙וֹחַ֙ בְּנֵ֣י מְעַנַּ֔יִךְ וְהִֽשְׁתַּחֲו֛וּ עַל־כַּפּ֥וֹת רַגְלַ֖יִךְ כָּל־מְנַֽאֲצָ֑יִךְ וְקָ֤רְאוּ לָךְ֙ עִ֣יר יְהוָ֔ה צִיּ֖וֹן קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃תַּ֧חַת הֱיוֹתֵ֛ךְ עֲזוּבָ֥ה וּשְׂנוּאָ֖ה וְאֵ֣ין עוֹבֵ֑ר וְשַׂמְתִּיךְ֙ לִגְא֣וֹן עוֹלָ֔ם מְשׂ֖וֹשׂ דּ֥וֹר וָדֽוֹר׃וְיָנַקְתְּ֙ חֲלֵ֣ב גּוֹיִ֔ם וְשֹׁ֥ד מְלָכִ֖ים תִּינָ֑קִי וְיָדַ֗עַתְּ כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ מֽוֹשִׁיעֵ֔ךְ וְגֹאֲלֵ֖ךְ אֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב׃תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת אָבִ֣יא זָהָ֗ב וְתַ֤חַת הַבַּרְזֶל֙ אָ֣בִיא כֶ֔סֶף וְתַ֤חַת הָֽעֵצִים֙ נְחֹ֔שֶׁת וְתַ֥חַת הָאֲבָנִ֖ים בַּרְזֶ֑ל וְשַׂמְתִּ֤י פְקֻדָּתֵךְ֙ שָׁל֔וֹם וְנֹגְשַׂ֖יִךְ צְדָקָֽה׃לֹא־יִשָּׁמַ֨ע ע֤וֹד חָמָס֙ בְּאַרְצֵ֔ךְ שֹׁ֥ד וָשֶׁ֖בֶר בִּגְבוּלָ֑יִךְ וְקָרָ֤את יְשׁוּעָה֙ חוֹמֹתַ֔יִךְ וּשְׁעָרַ֖יִךְ תְּהִלָּֽה׃לֹא־יִֽהְיֶה־לָּ֨ךְ ע֤וֹד הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לְא֣וֹר יוֹמָ֔ם וּלְנֹ֕גַהּ הַיָּרֵ֖חַ לֹא־יָאִ֣יר לָ֑ךְ וְהָיָה־לָ֤ךְ יְהוָה֙ לְא֣וֹר עוֹלָ֔ם וֵאלֹהַ֖יִךְ לְתִפְאַרְתֵּֽךְ׃לֹא־יָב֥וֹא עוֹד֙ שִׁמְשֵׁ֔ךְ וִירֵחֵ֖ךְ לֹ֣א יֵאָסֵ֑ף כִּ֣י יְהוָ֗ה יִֽהְיֶה־לָּךְ֙ לְא֣וֹר עוֹלָ֔ם וְשָׁלְמ֖וּ יְמֵ֥י אֶבְלֵֽךְ׃וְעַמֵּךְ֙ כֻּלָּ֣ם צַדִּיקִ֔ים לְעוֹלָ֖ם יִ֣ירְשׁוּ אָ֑רֶץ נֵ֧צֶרמטעומַטָּעַ֛ימַעֲשֵׂ֥ה יָדַ֖י לְהִתְפָּאֵֽר׃הַקָּטֹן֙ יִֽהְיֶ֣ה לָאֶ֔לֶף וְהַצָּעִ֖יר לְג֣וֹי עָצ֑וּם אֲנִ֥י יְהוָ֖ה בְּעִתָּ֥הּ אֲחִישֶֽׁנָּה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אברהם ריבלין שליט

ועמך כולם צדיקים

כמו בנבואות נחמה רבות, גם בזו מתוארים גורמים רבים הפועלים כל אחד בתחומו להעצים את הגאולה. ראש וראשון הוא כמובן הקב"ה "כי בא אורך וכבוד ה עליך זרח"(ישעיה ס א), אבל מכאן ואילך פועלים שליחיו: גויים ומלכים, בנים ובנות, חיל גויים, שפעת גמלים, בכרי מדין, צאן קדר, אוניות; ושוב חיל גויים ומלכים, כבוד הלבנון, בני מעניך ובני מנאציך. ולקראת סיום נוספו גם השמש והירח. בסוף הנבואה משמיע הנביא דברי עידוד וחיזוק "ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, נצר מטעי מעשה ידי להתפאר". האם גם פסוק זה הוא חלק מנבואה שעתידה להתממש בעקבות רצון ה' באיתערותא דלעילא, או שמא מביע הנביא בפסוק זה את הסיבה לגאולה. שתבוא בעקבות מצב רוחני נלבב מצד העם באיתערותא דלתתא.

חז"ל הורונו ש"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"(ברכות לג.) וכן לימדונו חכמים ש"אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טיפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו: רבש"ע טיפה זו מה תהא עליה, גיבור או חלש? חכם או טיפש? עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק לא קאמר כדר' חנינא דאמר הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"(נידה טז:). מכאן ניתן ללמוד שהפסוק "ועמך כולם צדיקים" משמש סיבה לכל ההבטחות הנהדרות שקדמו לו; שהרי אין הקב"ה כופה על אדם להיות צדיק, והדבר מסור לבחירתו החופשית.

בדרך זו פירש המלבי"ם. הוא קושר את הפסוק שלנו בפסוקים הקודמים, ומסביר שההבטחה "וירחך לא יאסף"(ישעיה ס כ) משמעה "שהנביאים והצדיקים שמקבלין אור ה' ("ולא יבוא עוד שמשך") ומשפיעים אותו כמו הירח, לא יאסף אורם". ומדוע לא ייאסף אור ה'? כי תמיד יהיו צדיקים. "בל תאמר שיאסף הירח הזה מפני שלא יהיו צדיקים כי עמך כולם צדיקים". וכן כתב דעת מקרא: "העם היושב בציון כולם יהיו צדיקים, לעולם ירשו ארץ - כמו שמובטח לצדיקים 'צדיקים ירשו ארץ וישבו לעד עליה'(תהילים לז כט)". וראה יחזקאל(לז כד).

אולם ניתן להסביר שההבטחה "ועמך כולם צדיקים" אינה מקושרת לתנועת תשובה המונית של העם בעת הגאולה, אלא היא תוצאה של פעילות א-להית "מלמעלה", בדומה לתופעות הגאולה האחרות. לשיטה זו אפשר להסביר את הפסוק בשתי פנים.

ההסבר הפחות נעים הוא שההבטחה "ועמך כולם צדיקים" תתממש בעקבות העונש הקשה שייענשו הרשעים, כך מבאר מצודת דוד, "העם הנשאר בך יהיה כולם צדיקים כי הרשעים יכלו בחבלי משיח", וביתר פירוט הרד"ק: "ועמך כולם צדיקים - שיצרף אותם האל כמו שכתוב 'וצרפתים כצרוף את הכסף'(זכריה יג ט) והנשארים יהיו כולם צדיקים וקדושים כמו שכתוב 'והיה כל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו'(ישעיהו ד ג)". על היחס בין הרשעים המומתים לבין הצדיקים שיוותרו לפלטה נוכל ללמוד מהפסוק "ועוד בה עשיריה ושבה והייתה לבער"(ישעיהו ו יג), ופירש רש"י: "גם אותה השארית אשיב ידי עליה כצרוף אחר צרוף והייתה לבער שלא ישארו אלא צדיקים גמורים".

ויש שמציעים פן שלם יותר. אנו נציע תחילה את דברי המהר"ל מפראג בביאור הכורח של "כפה עליהם הר כגיגית"(שבת פח.) במעמד הר סיני. וכך כתב המהר"ל: אבל מה שכפה עליהם ההר שלא יאמרו ישראל אנחנו קבלנו התורה מעצמנו, ואם לא היינו רוצים לא היינו מקבלים התורה. ודבר זה לא היה מעלת התורה כי התורה כל העולם תלוי בה... ולפיכך אין ראוי שתהיה קבלת התורה בבחירת ישראל... ולפיכך כפה ה' יתברך עליהם החבור הזה הכרחי... וכל דבר שהוא מוכרח ומחויב אין כאן הפרה וביטול"(תפארת ישראל פרק לב). וכן כתב המשך חכמה: "ויתיצבו בתחתית ההר - מלמד שכפה עליהן הר כגיגית(שבת פח:), פירוש, שנראה להם כבוד ה' בהקיץ ובהתגלות נפלאה עד כי ממש בטלה בחירתם הטבעי..."(משך חכמה שמות יט יז). גם בעתיד בני ישראל יועלו לדרגה כזו שלא שייך בה בחירה כמו במתן תורה.

ואכן כך מתאר הרמב"ן את ימות המשיח:

"ומל ה' א-להיך את לבבך"(דברים ל ו), אבל לימות המשיח תהיה הבחירה בטוב, להם, טבע. לא יתאווה הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל. והיא המילה הנזכרת כאן. כי החמדה והתאווה עולה ללב. ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאווה וישב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות... וכן נאמר ביחזקאל "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם... ועשיתי את אשר בחוקי תלכו"(יחזקאל לו כו-כז).

[על השאלה אם טבעו של אדם הראשון היה לעשות טוב, ולא הייתה לו בחירה כיצד צווה וכיצד חטא, עיין פירוש הרב שוועל, רמב"ן בראשית ב ט; נפש החיים שער א פ"ו]

"ועמך כולם צדיקים" - כולם יהיו בצל ההשגחה. כי הבחירה באותם ימים נפלאים שיאמר בהם "כי ה' יהיה לך לאור עולם" תהיה מאוד מצומצמת. כך בעת ההיא וכך גם בעולם הזה, "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר"(סנהדרין פ.). והוסיף מהר"ל: "שהם צדיקים בעצמם בלא צד מצוות ומעשים טובים יש להם חלק לעולם הבא, והיינו מפני שהשי"ת ברא את ישראל כסולת הנקיה בלא פסולת"(הקדמה לדרך החיים). מעשה ידי להתפאר!

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך