פסוק א:הנבואה השלשה ושלשים תחילתה, קומי אורי וכו' עד חסדי ה' אזכיר. ויש בה ה' פרשיות. הראשונה, קומי אורי: השנייה, רוח ה' עלי: השלישית, שוש אשיש בה': הרביעית, עברו עברו בשערים: החמישית, מי זה בא מאדום. וראיתי לשאול בה ששת השאלות.
פסוק א:השאלה הראשונה בסתירה הנמצאת בייעודים האלה וזה כי למעלה ייעד הנביא בנקמת האומות וחרבנם כמו שאמר וילבש בגדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאה כעל גמולות כעל ישלם חמה לצריו גמול לאויביו, וכאן אמר והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך שאי סביב עיניך וראי כולם נקבצו באו לך וגומר חיל גוים יבאו לך וגומר ושאר הכתובים המורים שהאומות יתחברו עם ישראל בתשובתם ותהלות ה' יספרו, והוא סותר לענין הנקמה שזכר.
פסוק א:השאלה השנית באומרו אז תיראי ונהרת ופחד ורחב לבבך, כי אם היה שיבאו האומות ההם לשם ה' ולעבוד אותו למה יפחדו ישראל, וכבר חשבו המפרשים להמלט מהספק הזה באומרם שהפחד שזכר הוא כאדם הנבהל בבוא אליו שמחה או רפיון הלב והשמחה והפחד הם תנועות הפכיות האחד לצד פנים והאחרת לצד חוץ.
פסוק א:השאלה השלישית באומרו להביא בניך מרחוק כספם וזהבם אתם, כאילו הנגאלים יצאו מגלותם עשירים בכסף וזהב כמו יוצאי מצרים וזה אי אפשר להאמינו לא בדרך הסברא כי בבוא עליהם צרה וצוקה וחבלי משיח ויתהלכו מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר במדבר העמים איך ישאר בידיהם כספם וזהבם, ועינינו רואות היום הזה בני הגלו' שגורשו מארצם שהיו למשיסה ולבוזזים ולא דבק בידם מאומה מן החרם כל שכן שהנביא אמר בפירוש והשארתי בקרבך עם עני ודל וגם ישעיהו עצמו למעלה אמר ולא בכסף תגאלו שענינו כמו שפירשתי שכאשר יגאלו לא יצאו בכסף וזהב.
פסוק א:השאלה הרביעית באומרו לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך, כי זה דבר שלא יסבלהו השכל שבזמן הגאולה העתידה שני המאורות הגדולים לא יאירו על הארץ, והנה הנביא ירמיהו אמר (ירמיה לא, לח) כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה וגומר אם ימושו החוקים האלה מלפני, כל שכן שהכתוב אומר בכאן לא יהיה לך כאילו יהיה לשאר האומות אור השמש והירח ולא יאירו לישראל ואיך יהיה זה גם כי מיד אחר זה אמר סותר אליו שהוא לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף שיראה ממנו שהשמש יאיר תמיד ולא ישקע וכן הירח, ואם היו הדברים משל ראוי לישב הפשט ולבאר הנמשל.
פסוק א:השאלה החמישית באומרו תחת בשתכם משנה וכלימה ירונו חלקם לכן בארצם משנה יירשו שמחת עולם תהיה להם, והכתוב הזה כפי משמעותו מורה שבעבור שקבלו ישראל בגלו' בושת וכלימה לכן האומות ירונו חלקם ובארצם משנה וכפל ממה שיהיה להם יירשו ושמחת עולם תהיה להם וימצאו אם כן הרשעים ההם חוטאים ונשכרים, והוא זר מאד כפי סגנון הנבואה כולה שהיא ליעד רעות ונקמה לאומות והצלחה רבה לישראל.
פסוק א:השאלה השישית בפרשת שוש אשיש באומרו כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה, וזהו כי ענין החתן אינו כענין הכלה ולמה עשה שני דמויים אלה מתחלפים ובאיזה דבר ישתתפו ויתדמו יחד בענין הזה, והמפרשים פירשו כחתן יכהן פאר ככהן הגדול ופי' הכלה כפשוטה וי"ת שהם שני דמויים כחתנא דמצלח בגנוניא וככהנא רבא דמתקן לבושוהי, וכפי כל אחד מהדרכים האלה הכתוב הזה בלתי מתישב, והנני מפרש כתובי הנבואה הזאת באופן יותרו השאלו' האלה כולם.
פסוק א:הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא לבשר את ישראל ולומר אליהם שיקומו מאבלותם ויאירו לבני העולם באור תשועתם לפי שעם היות כל אנשי העולם בחשך וערפל דתיהם ואמונותיהם וגם בצרות רבות ורעות שיבאו עליהם הנה על ישראל יזריח אור תשועה וגאולה עד שעמים רבים ומלכים ילכו לאור אמונתו ותורתו ויתקבצו ויבאו אל הר השם ואל בית אלקי ישראל ושיהיו הבאים שמה כל כך עד שיפחדו בני ישראל בראות רבויים והם לא יבאו כי אם לקרא בשם השם ולעבדו ויביאו לפניו מנחה זהב ולבונה וכל צאן קדר להקריב על המזבח ויביאו במהירות רב את בני ישראל הגולים ביניהם, ובמקום שהאומות החריבו ירושלם והרסו חומותיהם עתה המה יבנו אותם ויביאו עצים יקרים לבנין בית המקדש וכולם יהיו נכנעים ועובדים לישראל ומעשירים אותו, ושיהיה שלום מתמיד בארץ ולא ישמע בה חמס לפי שהטוב המיועד לבוא לישראל לא יהיה מצד המערכה אלא מצד ההשגחה הפרטית, והתפאר הנביא שזה היה תכלית נבואתו לבשר לישראל גאולתם ותשועתם וישובם בארץ ושהאומות יעבדום ושהם יקראו כהני ה' זרע ברך ה', ושישראל ההוא יתנו שבח והודאה לאלהיהם ויאמרו שוש אשיש בה' כי תהיה תשועתם מפורסמת ודבר גלוי לכל העמים עד שיקרא לה שם חדש ויהיו עטרת תפארת ביד ה' ולא יקרא עוד להם עזובה ושממה, וצוה הנביא לישראל שעל זה יתפללו להשם תמיד מבלי הפסק ושלא יחשבו שתהיה תפלתם דבר בטל כי כבר נשבע ה' בימינו ובזרוע קדשו שלא יביאם עוד לגלות אבל יגאלם ויוציאם, וילכו השמועות ויעברו בשערים שהשם ישמיע אל קצה הארץ תשועת ישראל ומעלת ירושלם ולפי שאומת אדום היתה ראש הצרים ביאר הנביא גודל הנקמה שיהיה בם שיעשה הקדוש ברוך הוא בכחו ובצדקתו מבלי זכות ישראל ולא בצדקתם, וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים:
פסוק א:קומי אורי וגומר עד רוח ה' עלי. אחר שהנביא ביאר למעלה הנקמה שיקח הש"י מן האומות המרשיעות ושיגאל את ישראל אמר הנביא מבשר אותם על הצלחתם קומי אורי כי בא אורך והם שני צוויים קומי ואורי להגיד שהם בעצמם עם היותם נופלים ושפלים יקומו במעלה רמה בזמן גאולתם ולכן אמר כנגד האומ' קומי, עוד אמר שמפני שבגלות מפני עונותם אמרו נקוה לאור והנה חושך לנגוהות באפלה נהלך כשלנו בצהרים כנשף רמז לצרותיהם וגם רמז לסכלותם וחטאתם שהיו כעורים וגם שבגלותם היתה תורתם נמבזה ונמס והאומות מלעיגים מהם ומאמונותיהם, הנה אז בזמן תשועתם הם יאירו לכל בני העולם ונתן הסבה למה יהיו הם מאירים ומזהירים כזוהר הרקיע באומרו כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח כי אמר בא אורך על התשועה ועל הגאולה, וכבוד ה' עליך זרח על השכינה שתשוב לחול בתוכם והדבקות הנמרץ שיהיה בהם אמנם בשאר האומות לא יהיה כן (ב) כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועם היות שאמר זה על הצרות והרעות שיבואו אז על האומות מחרבנם הנה אין ספק שכוון עוד בזה שכל באי עולם בארצותם לגויהם הולכים יזרח ה' וכבודו עליהם יראה, עד שכל האומות הנשארות מאותה נקמה אשר תקדם לגאולה ילמדו דרך תורת ישראל כמו שאמר בתחלת זה הספר והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ועל זה אמר כאן (ג) והלכו גוים לאור' ולא לבד הגוים והעמים אבל גם המלכים ילכו לנוגה זרחך כי אז יעזבו אליליהם וזיוף אמונותיה' וילכו ויתנהגו כפי האור והנוגה שיזרח עליך מהדבוק האלקי.
פסוק ד:ולכן אמ' כנג' ישראל שאי סביב וראי שכל האומות ההם יקבצו ויבאו לך ואז על ידיהם בניך מרחוק יבאו ובנותיך על צד תאמנה שהוא מלשון כאשר ישא האומן את היונק (במדבר יא, יב), וכבר התבאר למעלה פעמים שנקמת האומות תקדם בהכרח לגאולת ישראל ותשועתו ומלכותו, ולכן זכר הנביא בסוף הפרשה שלמעלה נקמת האומות וחרבנם ועל הנשארים מאותה נקמה שישובו אל ה' נאמרה הפרשה הזאת והלכו גוים לאורך כולם נקבצו באו לך, ובזה אין סתירה בייעודי' והותרה השאלה הראשונה.
פסוק ד:ובפסיקתא רבתי (תנא דבי אליהו זוטא כא, א) אמרו על פסוק זה קומי אורי באותה שעה מביא הקדוש ברוך הוא התורה ומניחה בחיקו ומבהיק זיוון של ישראל מסוף העולם ועד סופו אמר גבריאל לפני הקב"ה רבונו של עולם רצונך יבאו כל אומות העולם ויראו בטובתן של ישראל אומר ישעיהו אל יראו ה' רמה ידך בל יחזיון, אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם יבאו ויראו שנאמר יחזו ויבושו קנאת עם, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע יבאו ויראו ויבושו שנאמר ותרא אויבתי ותכסה בושה. והמאמר הזה ארוך שם מאד והיוצא ממנו מסכים עם מה שפירשתי.
פסוק ד:ובבראשית רבה (ב, ה) א"ר חייא בר אבא מתחל' ברייתו של עולם צפה בית המקדש בנוי חרב ובנוי בראשית ברא אלקים הרי בנוי כד"א לנטוע שמים וליסוד ארץ, והארץ היתה תהו ובהו הרי חרב כד"א ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו, ויאמר אלקים יהי אור הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא כד"א קומי אורי כי בא אורך זש"ה יאר ה' פניו אליך יתן לך מאור פנים, רבי יונתן אומר זה מאור שכינה שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח. הנה בארו האור הנזכר על השכינה והדבקות האלקי בעם, וכן אמרו שם ירושלם אורו של עולם שנאמר והלכו גוים לאורך ומי הוא אורה של ירושלם הקב"ה שנאמר והיה לך ה' לאור עולם העירו בזה שהאור היוצא מירושלם ומישראל הוא אמונת אלהות השם יתברך ואמתתו, וזכר הנביא שכ"כ יהיו העמים והגוים הבאים לירושלם לקבל אמונת השם יתברך עד שישראל בראות רבויים יפחדו שלא יתחזקו בירושלם וימשלו בה ועל זה אמר (ה) אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך ודע שבותראי כפי הספרים המדוייקים אין יו"ד בין התי"ו והרי"ש ות"י בכן תחזין ותתנהרין, אבל כפי המסורת שהוא מלשון יראה וכמוהו אצלי בצפניה (ג, ז) אך תראי אותי תקחי מוסר שהוא מלשון יראה עם היותו חסר יו"ד ונהרת הוא מענין פחד ומרוצה כמו ונהרו אליו כל הגוים, ופירושו שבבא רוב הגוים שמה יקבלו ישראל יראה והתפעלות ופחד בראותם חיל הגוים כהמון ים שיבאו להם אבל מיד יתרחב לבבם בראותם שהם יבאו להכנע תחתיהם, (ו) ועל זה אמר שפעת גמלים תכסך שהוא מענין רבוי, ובכרי מדין הם קטני הגמלים שכלם משבא יבאו ויביאו מנחה לה' וזהו זהב ולבונה ישאו ותהלות ה' יבשרו, גם מארץ קדר יביאו צאן ואילים למזבח השם וזהו (ז) כל צאן קדר יקבצו לך אילי נביות ישרתונך כדי שיעלו במזבח השם לרצון והכתוב שאמר יעלו על רצון מזבחי הפוך כמו יעלו על מזבחי לרצון, ובזה האופן בית תפארתי אפאר והותרה בזה השאלה השנית. ויש מחלוקת בדברי חכמים זכרונם לברכה בדבר זה כי רבי אליעזר אומר שאין מקריבים בהמות הגוים לא אנחנו ולא הם לפי שחוששין בהם לרביעה והקשו מזה הפסוק לר' אליעזר ותירץ כלם גרים גרורים הם לעתיד לבוא דכתיב כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד. ועל בני ישראל הבאים מהגלות במרוצה לאדמ' הקדש אמר (ח) מי אלה כעב תעופינה והם קהלות ישראל העולות מהגולה ולמהירות תנועתם המשיל הדבר בעופפות במהירות תנועת העב וכיונים אל ארובותיהם שיותר יעופפו היונים בשובם אל קניהם כדי לשוב אל גוזליהם ממה שיעופו בצאתם משם, ואפשר שאמר זה על עשרת השבטים שישובו בזמן ההוא, אמנם בפסיקתא רבתי דרשוהו על האומות שיבאו להתגייר לירושלם, ועם היות האיים. והם איי המערב רחוקים מאד מארץ ישראל זכר הנביא שגם הם עתידים לבוא לירושלם לקבל אמונת השם והוא אומרו (ט) כי לי איים יקוו והודיע גם כן שאניות תרשיש יבאו בראשונה להביא בניהם מרחוק באיי הים כי ראשונים יהיו בזה ואחריהם שאר האומות, ואמנם אומרו כספם וזהבם אתם אין ראוי לפרשו על ישראל אבל הוא חוזר אל האיים ואניות תרשיש שזכר שיביאו כספם וזהבם אתם להקריב מנחה לשם ה' אלקיך ולקדוש ישראל כי פארך, והותרה בזה השאלה השלישית.
פסוק י:וזכר עוד שאותם בני נכר שיבאו להתגייר המה יבנו חומותיהם ומלכיהם ישרתו אותם כי תחת שהיו אומות העולם מחריבים את ירושלם יהיו זרעם בונים אותם, (יא) וזכר שתהיה ביאת הגוים לירושלם כל כך מתמדת עד שיהיו שערי ירושלם תמיד פתוחות יומם ולילה לא יסגרו להביא אליה חיל גוים ומלכיהם שיבאו נהוגים כי להיותם מארץ רחוקה לא ידעו הדרך ויצטרכו לתיירים שינהגו אותם, (יב) ובכלל אמר כי הנה הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו במכות השם יתברך והגוים שלא יעלו לירושלם חרוב יחרבו, ואפשר לומר שבאומרו כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו רמז אליהם שכבר יהיו גוים וממלכות שלא יעבדום ולא יעלו לירושלם והם אשר יאבדו ויחרבו בנקמת האומות קודם לכן, וכמו שבימי שלמה חירם מלך צור שלח עצים יקרים לבנין בית ה' כן בזמן ההוא אמר (יג) כבוד הלבנון אליך יבא ברוש תדהר ותאשור יחדו לפאר מקום מקדשי ובזה האופן מקום רגלי אכבד שהוא קדש הקדשים וקראו מקום לרגליו לפי שהוא מכוון תחת כסא הכבוד, ויעד שבבוא אותם הגוים לירושלם לא יבאו בגאה וגאון ודרך רע אבל ילכו אליך שחוח בשיפלות והכנע' אותם שבזמן הגלות היו בני מעניך והשתחוו על כפות רגליך כעבדים לאדוניהם אותם שבזמן הקדום היו מנאצי ירושלם וצריה ויקראו ויודו בפיהם שעיר ה' צבאות היא ציון להגיד שלא ילכו שחוח אל ירושלם מפני גבורתה אלא מפני קדושתה והאלהות אשר בה, (טו) שבמקום שהיתה בימי הגלות עזובה ושנואה ואין עובר עליה ישימם הקדוש ברוך הוא בזמן גאולתה גאון עולם וכבודו משוש דור ודור וכמה שאמר המשורר (תהלים מח, ג) יפה נוף משוש כל הארץ. ובהיות שהיו כל האומות בוזזי נכסי ישראל וממונם יהיה אז הדבר בהפך שאומת ישראל (טז) תינק חלב גוים ושוד מלכים שהוא משל לנכסי העמים ואוצרי המלכים כמו שת"י באופן שיכירו ישראל כי ה' הוא מושיעו וגואלו, וביאר רוב העושר שיתעשרו בו באומרו (יז) תחת הנחשת אביא זהב והערך והיחס הזה נראה לי שהיו מהימים הקדמונים בהיות ירושלם שלוה ושקטה או בימי שלמה שנתעשרה ארץ ישראל שיהיה הזהב בזמן הגאולה כל כך כמו שהיה הנחושת בזמן ההוא והכסף יהיה כמו שהיה אז הברזל וכן שאר הדברים שזכר.
פסוק י:ובמסכת ר"ה (כג, א) אמר רבי יוחנן אוי להם לאומות שאין להם תקנה שנאמר תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת רבי עקיבא וחבריו מה מביאין עליהם הוא אומר ונקתי דמם לא נקתי, יראה מדבריהם שפירשו הכתוב כן שתחת הנחשת שהאומות לקחו מהם בזמן החרבן והגלות אביא זהב מארצותם, וכן ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחשת ותחת האבנים ברזל כי הנה בחרבנו' ירושלם לא לבד שללו הכסף והזהב כי גם הנחשת והברזל שאינו שוה כנחשת והעצים שאינם שוים כבר וגם האבנים שללו משם וכמה מזה נמצא עוד היום ברומי ובפיס"ה ובארצות האחרות שהובאו מירושלם, והוא אומרו ושמתי פקודתך שלום ונוגשיך צדקה כי אמר פקודתך כנגד זמן החרבן ונוגשיך כנגד זמן הגלות שהכל ישוב לשלום ולצדקה (יח) לפי שלא ישמע עוד חמס בארצך שוד ושבר בגבול' אבל בהפך שתקראי ישועה בחומתיך ולכן בכל שעריך תתני תהלה לאלהיך, ולפי שבתחלת הפרשה המשיל הגאולה והישועה לאור לכן אמר (יט) לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם רוצה לומר שלא יהיה אורם ותשוע' ועיניהם מפאת הוראות המערכות אבל יהיה מפאת ההשגחה הפרטית מהש"י והוא אומרו והיה לך ה' לאור עולם ואלקיך לתפארתך, (כ) ולכן לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף כלומר שלא תתבטל עוד מלכותך, וכן תרגם יונתן לא תבטל עמוד מלכותך ויקרך לא יעדי, ואמר זה לפי שהדברים מחוייבים מפאת המערכה השמימיית יש להם זמן מוגבל בהגיעו יפסקו ויחדלו בהשתנות תנועותיהם ומצביהם אמנם הדברים המושגחים יהיו כפי רצון המשגיח יתברך ולכן אפשר שיהיו מתמידות מבלי הפסק, וע"ז אמר כי ה' יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך, והותרה בזה השאלה הרביעית. והראב"ע פירש, לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף על לקות השמש שיעדר האור מהארץ, ואינו נכון.
פסוק י:ומפני שההשגחה האלקית יצטרך אליה זכות המקבלים כי היא תחול על הרשעים לכן סמך לזה (כא) ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ רוצה לומר שיצרף אותם האל כמאמר הנביא וצרפתים כצרוף את הכסף (זכריה יג, ט), והנשארים בהם יהיו כולם צדיקים כמ"ש והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו (ישעיה ד, ג) ולכן לעולם ירשו ארץ וישכנו לעד עליה באופן שהכל יכירו וידעו שהם זרע ברך ה' נצר מטעיו מעשה ידיו להתפאר (כב) ואע"פ שהם עתה בגלות מתי מספר הנה בזמן הגאולה יתרבו בדרך נפלא עד שהשבט הקטן מהם יהיה לאלף פעמ' ממה שהוא עתה והצעיר בבית אביו יהיה לגוי עצום, ואמנם מתי יתקיים כל זה הנה הוא בעתה שהוא הזמן הגזור והמוגבל לפניו יתברך לקנות את עמו שבהגיע אותו עת יעשה הדברים ההם במהירות גדול וחפזון רב כי אע"פ שנתארך הגלות עדן ועדנין ופלג עדן דעו נא וראו כי בהגיע שעת הגאולה לא יצטרך זמן רב לעשותה כי הנה הקב"ה ימהר יחישה מעשהו, וכבר ידעת מה שדרשו בפרק חלק (צח, א) זכו אחישנה לא זכו בעתה שגלו בזה מה שפירשתי למעלה שיש לגאולה שני זמנים האחד הוא אפשרי ע"י תשובה וזכות הדור והאחר הוא מחוייב בהגיע עת הגזור לפניו יתברך.