פסוק א:רדי ושבי. רדי מכסא ממלכה שהיית מולכת על כל הארצות, ושבי על עפר לא שתהיה לך מלוכה אפילו בארצך כי על עפר תשבי, כלומר שתהיי חרבה, וקראה בתולה שהיתה עד עתה כבתולה שלא נבעלה, כלומר שלא שלטה יד אדם עליה, וכפל הענין במלות שונות, ואמר שבי לארץ וגו':
פסוק א:כי לא תוסיפי. מלרע בפשטא אחד לבד, אמר לא תוסיפי שיקראו לך רכה וענוגה כמו שהיו קוראים עד עתה שהיית בעלת תענוגים, ובעל התענוגים יקרא רך, וכן אמר האיש הרך בך והענוג הרכה בך והענוגה, כי לפי התענוג יהיה הרך והחלושה באבריהם כי אנשי העמל והיגיעה שאין להם תענוג ומאכליהם גסים יהיו קשים וחזקים ויסבלו העמל:
פסוק ב:קחי רחים. כדרך השבוים שישימו אותם בבית הסהר ויטחנו שם, כמו שאמר עד בכור השבי אשר אחר הרחים, וכן אמר בשמשון ויהי טוחן בבית האסורים, אמר לה שתלך בשביה:
פסוק ב:גלי צמתך. הצמה הוא השער שמתקנת אותו האשה על צדעיה מעל פניה ומכסאה אותו בצעיף, וזהו כבודה, אבל האשה שתלך בגלות תרד כבודה ולא תשים צעיף והנה, צמתה מגולה נופלת על פניה כאשה בזויה:
פסוק ב:חשפי שובל. חשפי כמו גלי, מענין מחשוף הלבן וחשופי שת והרגל יקרא שובל מענין שביל שהוא הדרך, שבילי עולם, ושבילך במים רבים, והאשה אע"פ שמכסה רגליה בלכתה בדרך תגלה אותם ואם תעבור נהר תגלה אפילו השוק, ולפי שדמה בבל לאשה רכה וענוגה אמר לה שתהיה עוד שפחה טוחנת ותלך בשבי גליות צמה ותעבור נהרות גלוית שוק:
פסוק ב:חשפי. החי"ת בסגול, ובמדרש מפרש שובל מענין שבלת הנהר, שאמר במדרש חזית חשפי שובל קלפי שובלתא דנהרא:
פסוק ג:תגל ערותך. וכפל ואמר גם תראה חרפתך רוצה לומר שתראה לכל העולם חרפתה:
פסוק ג:נקם אקח. מהרעה שעשו לישראל:
פסוק ג:ולא אפגע אדם. מענין פן יפגענו בדבר או בחרב, ואדם חסר כ"ף השמוש, כמו לב שמח יטיב גהה, פירוש כגהה, וכן אדם פירוש כאדם, כלומר לא אפגעם כשאר אדם אלא אקח נקמה שלמם מהם, ועל הדרך הזה תרגם יונתן ואשני דינך מבני אינשא, ויש מפרשים אפגע מענין בקשה, כמו אל תפגעי בי, וכאשר הוא בלא בי"ת הוא נופל על הנעתר, וכן לא אפגע אדם, לא אקבל בקשת אדם עליהם, וכן פגעת את שש, כמו שאני עתיד לפרשו:
פסוק ד:גואלנו. מי עשה כל זה בבבל גואלנו ה' צבאות והוא יקרא קדוש ישראל כי בעבור ישראל יראה קדושת שמו בבבל:
פסוק ה:שבי דומם. שבי בשתיקה שלא ישמע קולך, כמו שאמר והיה כאוב מארץ קולך, ודומם שם או תאר כלל זכר, כמו לנקבה ריק, וכן עורי לאבן דומם ובאי בחשך שלא תראי כי הדין עליך שתהיי נכלמת ולא ישמעו אותך ולא יראו אותך בני אדם כי היית גברת ממלכות ועתה את שבויה וגולה, ואם תאמרי שתשובי עוד לממלכתך:
פסוק ה:לא תוסיפי יקראו לך גברת ממלכות. לא תוסיפי שיקראו לך והוא מלרע, כמו אשר בפסוקים שלמעלה, והם במסרה שנים מלרע:
פסוק ו:קצפתי. כל זה העונש בא לך בשביל ישראל שקצפתי עליהם והם נחלתי וחלקי מכל שאר האומות וכאשר קצפתי עליהם בעונם לא שמתי להם רחמים:
פסוק ו:על זקן. שדרך העולם לכבדו ולא להטריחו, וכן אמר ירמיהו פני זקנים לא נהדרו:
פסוק ז:ותאמרי. אלה. פי' אלה העתידות לבא עליך לא חשבת שיוכלו לבא, ופירש עוד אמר כל כך חשבת שתהיי לעולם גברת עד שלא שמת שום דבר על לבך מרעה שתבא עליך כי חשבת שתהיי לעולם לא זכרת אחרית גאותך הגדולה שתשפל, ויש מפרשים לא זכרת אחרית ירושלם שהיתה גברת ונפלה בידך:
פסוק ח:ועתה. עדינה, כמו שקראה גם כן ענוגה:
פסוק ח:ואפסי. ואפס זולתי בגדולה כמוני:
פסוק ח:אלמנה. העיר אלמנה במות מלכה שהוא לה כמו בעל לאשה והיא שכולה במות עמה שהם כמו בנים לה:
פסוק ט:ותבאנה. הוי"ו בשוא:
פסוק ט:רגע ביום אחד. כי בלילה נהרג בלשאצר המלך ונכנסו פרס ומדי ולכדו העיר כמו שכתוב ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא כשדאה ודריוש מדאה קביל מלכותא, ופירוש ביום בעת, כמו יום צעקתי בלילה נגדך:
פסוק ט:שכול ואלמון. שם, רוצה לומר שימותו נערים וגדולים ותהיינה הנשים אלמנות מבעליהן ושכולות מבניהן:
פסוק ט:כתמם. כהשלמתם, כלומר רעות שלמות יבאו אליך:
פסוק ט:ברוב כשפיך. כלומר עם רב כשפיך ועצמת חבריך שלא יועילוך, והענין כפול במלות שונות:
פסוק ט:חבריך. מן וחובר חבר והוא ענין כשפים:
פסוק י:ותבטחי ברעתך. אמר רעתך על הכשפים שהם רעה והסרת הבטחון מהאל ואת בטחת בהם ולא יועילוך:
פסוק י:אין רואני. כי מעשה הכשפים יעשה בלט ובסתר, וכן אומר ויעשו כן החרטומים בלטיהם, ואע"פ שהיית עושה בסתר אני ראיתי, ואל"ף רואני פתח במקום ציר"י ובמקצת ספרים הוא קמוץ, וכן להוציאני ממצרים הקמץ במקום ציר"י:
פסוק י:חכמתך ודעתך. חכמות חיצוניות שהיו בך החכמה ההיא היא שובבה אותך מלפנות לאל שהיית חושבת שהיא תועילך היא המרידה אותך באל:
פסוק י:שובבתך. ענין מרד, כמו שובו בנים שובבים, והדומים להם:
פסוק יא:ובא עליך רעה. ובא לשון זכר ורעה לשון נקבה, על כן נאמר כי הוא חסר יום או דבר, כלומר יום רעה:
פסוק יא:לא תדעי שחרה. ולא תדעי עת בואה כמו השחר שבא בבקר ברגע, וי"מ לצאת ממנה לאור כי הרעה חשך, ויונתן תרגם לא תדעין למבעי עלה:
פסוק יא:כפרה. להסיר אותה, כמו אכפרה פניו במנחה שפירושו אסיר כעסו:
פסוק יא:שואה. פירוש שממה:
פסוק יב:עמדי. מנעוריך, כל ימי היותך, או פירש שמלמדין הנערים אותם כשפים וחברים:
פסוק יב:תערוצי. תתחזקי, והוא פעל עומד מענין עריץ, כלומר תהיי ערוצה:
פסוק יג:נלאית. כי לא יועילוך עצתיך וכשפיך ונלאת בהם:
פסוק יג:עצתיך. ברבוי הזכרים לבד:
פסוק יג:הוברי שמים. פירושו עמו החוזים בכוכבים, ופי' גוזרי משפט העתידות על פי הכוכבים, וכתוב הוברו כלומר אשר חזו לך עד עתה, וקרי הוברי שחוזים עתה ושניהם ענין אחד:
פסוק יג:מודיעים לחדשים. הלמ"ד בסגול שלא כמנהג, וכתב החכם רבי אברהם אבן עזרא מודיעים העתידות בחכמתם:
פסוק יג:לחדשים. כי לא יסתכלו לדעת כל הקורות באויר ובמדינות רק מעת התחברות המאורות כי הם עיקר אמונתם, וזהו טעם לחדשים עליך, ופי' כי מאשר יבאו דבק עם ויושיעוך, ורז"ל הדביקוהו לחדשים שאמרו מאשר ולא כל אשר, כלומר מודיעים מקצת העתידות ולא כולם, וטעם הפסוק החוזים שמודיעים הקורות הבאות איך לא הודיעו לך זאת הרעה הבאה עליך טרם בואה אם ידעוה ועתה אם יש להם תחבולה להושיעך ממנה יושיעך:
פסוק יד:הנה היו. החוזים היו כקש שנשרף מהר מפני האש והנה הם לא יוכלו להציל עצמם מיד הלהבה ששרפתם והיא הצרה ואיך יושיעך:
פסוק יד:אין גחלת לחמם. הנה החוזים אינם כמו העץ הנשרף שיש תועלת בגחלתו אלא כמו הקש הנשרף שאין בו תועלת כי אין בו גחלת וגם להבתו לא תעמוד כן אלה החוזים בבא הצרה נבהלו ולא הועילו בחכמתם לא לעצמם ולא לאחרים:
פסוק יד:לחמם. מקור בפלס לשכב את בת יעקב, רוצה לומר להתחמם בה, והלמ"ד פתוחה מפני החי"ת:
פסוק יד:אור לשבת נגדו. ואין אור, ואין שזכר עומד במקום שנים. ואור הוא הלהבת, כלומר הלהבה שרפתם לא שקבלו תועלת בה לשבת נגדם להתחמם כן בבא הצרה לא מצאו לנפשם שום מקום תועלת:
פסוק טו:כן היו לך. חכמיך, כן עמדו לך בעת צרה כמו שתראי:
פסוק טו:אשר יגעת. בהם להיות חכמים בתוכך מכשפים והוברים וחוזים וכולם לא הועילך ולא היו לך בעת צרתך, וכן סוחריך מנעוריך שסחרו בארץ זה כמה שנים בעת צרתך ברחו מן העיר והלכו להם:
פסוק טו:איש לעברו. זה למזרח וזה למערב:
פסוק טו:אין מושיעך. ואומר תעו, כי ברחו כתועים בדרך הנה והנה מפני הפחד מבולבלים ומבוכים: