פסוק א:רדי. אבל אתה בבל רדי מן הכסא ושבי על העפר:
פסוק א:בתולת בת בבל. קראה בתולה לפי שלא נכבשה עדיין משום אומה לבוא לרשות אחר כמו הבתולה שלא נבעלה ולא באה לרשות הבעל וכן בתולת בת צידון (לעיל כג):
פסוק א:אין כסא. לא יהיה עוד לך כסא מלוכה:
פסוק א:יקראו לך. שיקראו לך רכה וענוגה ר״ל לא תהיה בעלת התענוגים כמאז:
פסוק ב:קחי רחים. כדרך השבוים שעושים מלאכה כבדה:
פסוק ב:וטחני קמח. אמר קמח ע״ש סופו וכן אפיתי על גחליו לחם (לעיל מד):
פסוק ב:גלי צמתך. דרך הנשים המכובדות לכסות פניהם במסוה והוא מכסה דק ולזה אמר כשתלכי גולה תגלי המכסה ההוא מעל פניך כדרך השפחות הבזויות:
פסוק ב:חשפי שובל. גלי הרגל בלכתך בדרך כי דרך האשה לכסות הרגל ולא כן כשתלך בדרך:
פסוק ב:גלי שוק. כאשר תעבור הנהרות תגלי גם השוק ולפי שהזכיר את בבל בל׳ נקבה אמר ענין בזיון הנקבות:
פסוק ג:גם תראה. כולם יסתכלו בגלוי ערותך:
פסוק ג:חרפתך. ר״ל ערותך כי גלוי הערוה לחרפה תחשב:
פסוק ג:נקם אקח. לנקום נקמת ישראל:
פסוק ג:ולא אפגע אדם. לא אקבל פגיעת אדם לבל עשות בהם נקם:
פסוק ד:גואלנו. מוסב על המקראות שלפניו לומר כל אלה יעשה גואלנו אשר שמו ה׳ צבאות וכו׳:
פסוק ה:שבי דומם. שבי מושתק כאבל ובואי בחושך להטמן:
פסוק ה:יקראו לך. שיקראו לך מושלת על הממלכות:
פסוק ו:קצפתי. כאשר קצפתי על עמי ומסרתים בידך לא רחמת עליהם ואף על זקן מאד הכבדת העול:
פסוק ז:ותאמרי. חשבת לומר עד עולם אהיה מושלת על כולם:
פסוק ז:עד לא שמת וכו׳. עד שבעבור המחשבה ההיא לא שמת אלה הדברים על לבך לחשוב שגם לך יקרה כמקרם:
פסוק ז:לא זכרת אחריתה. אחרית וסוף מעשה הרשע ותשלום גמולה:
פסוק ח:שמעי זאת. הדבר אשר דברתי:
פסוק ח:עדינה. את בבל המפונקת:
פסוק ח:אני ואפסי עוד. ר״ל אני הגברת ואין עוד זולתי:
פסוק ח:לא אשב אלמנה. ר״ל לא יהרג המלך ולא יגלה העם כי במות המלך תחשב המדינה לאלמנה ובהגלות עמה תחשב שכולה מבנים:
פסוק ט:שתי אלה. האלמנות והשכול תבאנה ברגע אחת כי מיד כשנהרג בלשאצר נלכדה העיר וגלו אנשיה:
פסוק ט:ביום אחד וכו׳. יפרש בזה מה הם השתים:
פסוק ט:כתומם. כדרך השלמתם באו עליך מבלי מחסור:
פסוק ט:ברוב. עם רוב כשפיך ר״ל אף שאת מרובה בכשופים לא נצלת מידם
פסוק ט:בעצמות עם חזקת חבריך אשר חזקו מאד וכפל הדבר במ״ש:
פסוק י:ותבטחי ברעתך. כל בטחוניך היה בכשפים שהוא רע בעיני ה׳:
פסוק י:אין רואני. כי מעשה הכשפים נעשה בלט וסתר וכאומר וכי אין נראה גם לפני:
פסוק י:חכמתך ודעתך. מה שהיית חכם ובעל דעה זהו עשה אותך שובב ומורד:
פסוק י:אני ואפסי עוד. אני מצאתי חכמה ואין עוד זולתי:
פסוק יא:ובא עליך. לכן תבא עליך רעה לא תדעי אל מי לדרוש עליה להעבירה ממך ותפול עליך שבר אשר לא תוכלי לקנחה ולהעבירה ממך:
פסוק יא:לא תדעי. טרם בואה להיות נשמר ממנה:
פסוק יב:עמדי נא. עתה התחזק בחבריך וכו׳:
פסוק יב:באשר יגעת. רוצה לומר הואיל ויגעת באלה מעת נעוריך התחזק עתה בהם:
פסוק יב:אולי תוכלי הועיל. להנצל בהם מכף אויביך אולי תוכלי להתחזק בהם ואמר בדרך לעג והיתול:
פסוק יג:נלאית ברוב עצתיך. מאד נתייגעת בהרבות בעלי עצות וכאומר הנה כל הטורח היה בחנם:
פסוק יג:יעמדו נא. עתה יעמדו ויושיעך הצופים אל השמים הרואים בכוכבים המודיעים לעת חידוש הלבנה בתולדתה מה מהדברים אשר יבואו עליך כי כן דרך חוזי כוכבים יודעים מה מהעתידות בעת חידוש הלבנה:
פסוק יד:הנה היו כקש. כל החוזים היו כקש והאש שרף אותם ולא יוכלו להציל את עצמם מיד הלהב רוצה לומר החוזים לא יכלו להציל אף את עצמם מיד האויב:
פסוק יד:אין גחלת לחמם. רוצה לומר אין שארית להם כקש הזה שאחר הדליקה לא נשאר מהם גחלת להתחמם בה:
פסוק יד:אור. מלת אין משמשת בשתים לומר אין אור וכו׳ ר״ל לא נשאר להב לשבת נגדו להנות מאורו:
פסוק טו:כן היו לך. ר״ל כקש הזה כן היו לך החכמים אשר יגעת לאספם אליך וללמדם
פסוק טו:סוחריך מנעוריך החכמים האלה אשר מעת נעוריך היו סוחריך כי נתת להם כסף במחיר חכמתם הנה עתה בבוא הצרה כולם תעו בשכלם כ״א מהם לעבר אחר ואין מי מהם מושיעך כי נסרחה חכמתם ולא מצאו הצלה ועזר: