פסוק א:עפר, לארץ, העפר מציין עפר הארץ, והוא מציין האבל ועללתי בעפר קרני, וארץ מציין הארץ הפך הכסא כנזכר לעיל (כו ה') :
פסוק א:רכה, וענגה, הרך בטבע, והענוג ע"י הרגל, וכן האיש הרך בך והענוג מאד :
פסוק א:בת בבל, בת כשדים, בת בבל מציין עיר המלוכה ולכן קראה בתולה שלא נכבשה מיום הוסדה, והיא המתאבלת ובת כשדים מציין כל הממלכה והיא אין לה כסא מלכות :
פסוק ב:טחני קמח, כמו ואפה לחם,
פסוק ב:וצמתך שרשו צמה והם הקשורים, מבעד לצמתך,
פסוק ב:ושבל סוף הרגל, ומזה שביל על מקום מדרך רגל יחיד :
פסוק ג:ולא אפגע, בקשה ופגעו לי בעפרון בן צוחר :
פסוק ו:עמי, נחלתי, עיין למעלה (יט כח) :
פסוק ט:כתמם, מענין השלמה, תם עונך בת ציון והכ"ף לזמן, כשבת המלך אחורוש,
פסוק ט:בעצמת, באיכות, כי המכשפים היו רבים והחברים רק החכמים והב' ברוב, בעת רוב :
פסוק יא:כפרה, מענין כיסוי כמו כפורת, ר"ל כי מכתב המלאך רצו לידע סודו ולהאיר חשכו בשחר הפתרון ולא ידעו והוה של השרים שהרגו את בלשאצר רצו לכסות בל יודע לאיש ולא יכלו :
פסוק יג:הברי, י"ל מענין מבררי, או מענין הברו החצים, הנושאים אבר לעוף לשמים לחזות בכוכבים ולהודיע החדשות :
פסוק יג:ומאשר, מוסב על יושיעוך :
פסוק יד:אש, ולהבה, הבדלם ידוע :