פסוק א:אין כסא. אין מלכות:
פסוק א:כי לא תוסיפי. שיקראו לך עוד רכה וענוגה:
פסוק ב:קחי רחיים. היא עבודה קשה כלומר השתעבדי מעתה למלכי מדי ופרס, ד"א וטחני קמח לצדה לדרך גלותך:
פסוק ב:גלי צמתך. זרועיך ושוקיך דברים המצומת וקשור ומכוסה:
פסוק ב:חשפי שובל. גלי השבילים מן המים שעליהם כי דרך שם תצאי בגולה או גלי שוקך ועברי נהרות:
פסוק ג:ולא אפגע אדם. לא אבקש פני אדם לקחת נקמתי:
פסוק ד:גואלנו ה' צבאות שמו. הנביא אומר כל זה הקב"ה עושה לגאלנו משם:
פסוק ו:על זקן הכבדת עולך. על הזקנים שלא היו יכולים לסבול טורח הכבדת עולך:
פסוק ז:ותאמרי. בלבבך לעולם אהיה גברת ואין פורענות בא עלי והדבר הזה השיאך עד לא שמת אלה המכות שיבואו עליך אל לבך ולא זכרת אחריתה של רעתך שעשית:
פסוק ח:ואפסי עוד. ואפס מאותי כמו אין זולתי:
פסוק ט:שתי אלה. שאמרת שלא תשבי אלמנה ולא תדעי שכול תבאנה לך פתאום:
פסוק ט:ואלמון. ממלכך כל קבורת בנים וגלות בני הארץ קרוי שכול:
פסוק ט:כתומם. כולם שלמי' בגזרת' השכול והאלמנו':
פסוק ט:חבריך. לשון כשפים כמו וחובר חבר (דברים יח):
פסוק י:חכמתך ודעתך. חכמתך ורוע לבבך היא שובבתך הפכו לבך להיות שובבה אינווייז"א בלע"ז שבבך מדרך שאר הבריות:
פסוק יא:לא תדעי שחרה. לא תדעין למבעי עלה את פני מי תשחרי למלטך ממנה:
פסוק יא:כפרה. לקנחה ולהעבירה וזהו כל ל' כפרה הוא ל' קינוח וסילוק:
פסוק יב:עמדי נא. התחזקי נא:
פסוק יב:אולי תערוצי. מאים תכלין למיתקף:
פסוק יג:הוברי שמים. י"ת כמו צופי שמים דמסכן למזלת שמיא דימהו לברה כחמה (שיר השירים ו׳:י׳) ולברור מללו (איוב לג) וכן חברו מנחם עמהם מבררי הליכת המזלות וכה פתרונו יען אשר לא יוכלון הקוסמים לעמוד על דעת רגעי היום ולילה עד ברור להם השמים לטוהר וגם מיכה אמר בנבואה (מיכה ג) חשכם להם מקסום לימד כי ביום מחשך יחתמו הכוכבים ולא יוכלו לקסום:
פסוק יג:מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך. כי בהתחדש הלבנה רואים בשעת מולדתה מקצת ממה שעתיד לבא ואין יודעין כל הבירור לכך נאמר מאשר וכן הוא אומר במקום אחר (לעיל ח) המצפצפים והמהגים כעופות הללו שמצפצפין ומהגי' ואין יודעים על מה:
פסוק יד:הנה היו. חוזיך כקש:
פסוק יד:אין גחלת לחמם. אין שארית להם כקש הזו שאין בדליקתו גחלים להתחמם לאורם:
פסוק טו:איש לעברו תעו. איש לדרכו אל עבר פניו: